הכנות הרש"ב לאמירת ההמשך | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
כסליו

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

1031

4 דק' קריאה

"כל העולם החסידי-משכילי ציין את אבי כגאון בהשכלה של חסידות. החסיד מורי הרשב״ץ נ״ע קרא לאבי: "הרמב"ם של חסידות", שכן, כל ענין הוא אצל אבי הלכה קבועה ומסודרת עם כל הסברו של הענין, דבר דבר על אופנו. כל מאמר חסידות בודד מהווה אצל אבי מעיין של ים החכמה, מסכת שלמה. כל מאמר חסידות שאמר, כל מאמר חסידות שכתב, היה חוויה מיוחדת אצל אבי.
המאמר שהיה אבי אומר ביום ששי לפני קבלת שבת, לא זו בלבד שה"חוזר" הרב ר׳ אהרן ז״ל היה חוזר עליו לפני האורחים שבאו לשבת, היו גם חוזרים עליו מספר גדול של "יושבים" שהיו אז בליובאוויטש.
הסדר היה, שביום שני היה כבר הכתב של המאמר, ה"יושבים" למדו את המאמר בעיון, ואצל זקני החסידים - היה תוכן מאמר החסידות של שבת, נושא הדיבור במשך כל השבוע...
אלה שזכו להכיר את אבי ולשמוע ממנו חסידות ושיחות שמחת תורה או י"ט כסלו, יודעים, איזו אהבה בלתי מוגבלת היתה לאבי כלפי לומדי חסידות ועוסקים בעבודה שבלב, וברצון רב היה עוזר להם לעלות בהשגה ובעבודה.

***

בחורף תער״ב היה אבי במנטון [שבצרפת]. במשך השבועות האחדים של שהותו במענטאן, הספיק לנוח היטב, ומצב בריאותו הוטב במדה משמעותית. בלוותי את אבי בנסיעה זו, מליובאוויטש עד ורשה, אמר לי אבי, שהוא מקווה, שבהיותו במנטון, יהיה לו זמן מספיק, להרהר בענין עמוק חדש בחסידות.
במשך שמונה עשר השנים, מחורף תרנ"ד עד חורף תרע"ב, התרחבה מאד ב"ה תורת החסידות, והרבה ענינים הוסברו בהרחבה.
אלה שמכירים עניני החסידות הנידונים בהרחבה ובבהירות רבה במאמרי שנות תרס"ו, ס"ז, ס"ח, תרס"ט, ההמשכים הידועים בשנים עת"ר, תרע"א, אחד עשר המאמרים של המשך יום טוב של ראש השנה תרס"ו - נוכחים לדעת שהחל משנת תרס"ו החלה תקופה חדשה בהתרחבות תורת החסידות. ששת השנים תרס"ו-תרע"ב - העשירו את תורת החסידות בבעלי כשרון יסודיים ובבעלי עבודה.
ברשימותיו של אדמו"ר האמצעי - שכפי הנראה כתב בשנותיו הצעירות - ישנו ביטוי "ועל דרך צחות יש לומר". בדרך צחות יש לומר על התרחבות החסידות ועבודת החסידים משנת תרס"ו עד תרע"ב, את המאמר "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית". תורת החסידות עשתה חסידים מלידה לחסידי אמת, וחסידים הפכו חסידות כתובה לחסידות חיה.
במשך שמונה עשרה השנים תרנ"ד-תרע"ב, הועמדו ענין החסידות, לימוד החסידות ועבודת החסידות, על הגובה הנכון והמתאים.
***

באחד ממכתביו אלי ממנטון, כותב לי אבי, שהוא ב"ה שבע רצון, השי"ת מילא רצונו, ותקוותו - שהביע אותה בנסענו מליובאוויטש לורשה, ואשר שאלתי אותו על כך באחד ממכתביי - באה מהכוח אל הפועל. למותר לומר שהיתה לי תשוקה עזה לדעת מה הוא הענין החדש בחסידות שאבי עוסק בו, אך מאידך חשבתי שבאמת לא צריכים לרצות לדעת דברים כאלה.
כשבאתי למנטון לשבת פרשת וארא ר"ח שבט, מצאתי את אבי במצב רוח מרומם ושבע רצון, חשתי שרוממות הרוח ושביעת הרצון, באות מעבודה בחסידות שהסבה לו עונג רב.
בסעודת פורים היתה התוועדות חזקה. אבי הסביר שלומדי חסידות יכולים להגיע להשגות העמוקות ביותר במוחש ממש. תוכן הנושא של אותה שיחה היה, שכל אחד יכול לומר "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב", כל יהודי יכול להגיע להיות "מרכבה" לאלקות, כמו האבות שאבריהם היו קדושים ומובדלים מעניני העולם.
בשיחה עמוקה ורחבה הסביר אבי ששעבוד המוחין לאלקות הוא עונג נפלא. כשמתעמקים - אומר אבי - בהעמקת הדעת בהשגה של השכלה בענין של חסידות - חשים באויר גן עדן.
[והמשיך אדמו"ר הרש"ב:] במשך שנים יגעתי שלא להטעות את עצמי, הקדשתי את כוחותיי להשגה בעבודה של חסידות, התענוג החסידי אפף אותי. אין אני מחזיק טובה לעצמי על כך, שכן זוהי מתנה. ידוע לכל כמה מאוס ענין ההגזמה, ואחרי כל זאת אומר אני גלוי לעין כל, כשהשי״ת עוזר ומזכה להתעמק בהעמקת הדעת בהשגה עיונית בענין של חסידות - חשים באויר גן עדן.
כשכוח השכל, המלובש במוח הגשמי, מתעמק ומקיף ענין של חכמה סתימאה, או ענין של ז׳ תחתונות של עתיק וג׳ ראשונות של עתיק, או ענין של "אתה הוא הוי׳" כפי שזה עדיין "לבדך", כלומר לפני הצמצום - הרי לא זו בלבד שהאדם החושב מתעלה על ידי מחשבה זו, אלא הענין בו מהרהר האדם החושב - מתעלה. כלומר, על ידי דביקות מחשבת החושב בענין שהוא מהרהר בו, מתעלה הענין. והענין עצמו מעלה את האדם החושב, לאותו מקום שהאדם החושב העלה את הענין על ידי עבודת המוח שלו.
השיחה הרעישה את כל המסובים. הרי זה עונג רוחני אמיתי לשמוע דברים מיוחדים ועמוקים כאלה. אחרי הפסקה של ניגוני דביקות נעימות ומלאות התלהבות, המשיך אבי בשיחתו: "אני כברוש רענן ממני נמצא״ - עצמות אין סוף מתכופפת, כביכול, כלפי כל מי שלומד חסידות בעיון ומתייגע בעבודת החסידות, ואומרת לו: ממני, מ"עצמות" הבלתי מושגת - , נמצא בהשגה ממש.
מוחו הגשמי ושכלו האנושי של המתייגע בחסידות בעיון ובדביקות המוח, משיגים השגה אלקית במוחש ממש. כל המתייגע בהשכלה ובעבודת החסידות, יכול להגיע לענינים הנעלים והעמוקים ביותר.
כעבור חצי שנה, חג השבועות תער"ב, החל אבי לומר המשך המאמרים הידוע היטב "בשעה שהקדימו" שנאמר במאה ארבעים ושלשה "המשכים", בהפסקות שונות, מחג השבועות תער"ב עד פרשת וירא תרע"ו. אבי אמר לי שענין זה החל אצלו במנטון. עם המאמר "בשעה שהקדימו" מתחילה תקופה חדשה בהתרחבות החסידות, וכל הענינים העמוקים ביותר בחסידות, מתבארים בהרחבה ובדימויים מוחשיים רגילים".

(התוועדות שמחת תורה ה׳תר״ץ. לקוטי דבורים ח"ב רצו, א ואילך עם דילוגים קלים)

עשר שעות בעיניים פתוחות בעולם אחר
סיפור מופלא זה כותב הרבי ברשימותיו ממה ששמע מהרבי הריי"צ:

"בהיותנו בוויִן [ווינה] וחדרינו היו זה אצל זה ודלת פתוחה ביניהם.
אדנ"ע נתן לי איזה כתב להעתיק, והוא ישב על הספה - לערך שעה ה' אחה"צ - רגלו א' על הספה ורגלו א' על הארץ, ופַּפּיִרסה [סיגריה] בין אצבעותיו. נגשתי פעמים אחדים, וראיתיו יושב בלי נוע, עיניו פתוחות, וכן ישב עד שעה 3 לפנות בוקר! אז התעורר, הביט בחפזה על הפַּפּיִרוסה, וזרקה. לקח שעונו ובתמהון ראה את השעה. נגש אל החלון, ואח"כ שאלני שכנראה כבר העריב והגיעה השעה להתפלל ערבית! עד שגיליתי [לו], שכבר עברה כמעט כל הלילה. כן צריך הייתי להזכיר גם היום [שבו עומדים], כי היה לגמרי מסולק מהעולם.
היה לומד אז אתי רמב"ן עה"ת, והתחיל לשאול אותי "מן הצד" על דבר מה שצריכים אנו ללמוד, וראיתי כונתו למען עי"ז ידע באיזה יום אנו עומדין.
למחרת מצאתיו כותב בביכעל בענין עמוק בדא"ח, וכנראה שבזה היה משוקע".
ובמקום אחר מוסיף הרבי, ששמע שאחר זמן אמר הרבי הרש"ב לבנו הריי"צ שעניני החסידות שבהם
התבונן באותן שעות היו היסוד להמשך תרע"ב הידוע