וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה | הרב יוסף כרמל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אברהם בן רוחמה

1562

2 דק' קריאה

השבת נקרא בפרשת בשלח את שירת הים של משה ושל מרים הנביאה ובהפטרה את שירת דבורה הנביאה. על כן יש רבים המכנים שבת זו "שבת שירה".
ננסה השבוע לבדוק מה היה מעמדה ההנהגתי וההלכתי של דבורה הנביאה.
הכתוב מגדיר את מעשיה בדרך הבאה:

"וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא" (שופטים ד' ד).

בדיקה בספר שופטים מגלה כי אין אחידות בהגדרה המופיעה בכתוב. יש שהיו מושיעים, יש שרים יש ראש וקצין ויש שופטים ויש שסרבו להיות מושלים.
ברור שאין כל רמז בכתוב לפעילות משפטית של המנהיגים בתקופה זו. אם נשתמש במושגים יותר מאוחרים, נאמר כי פעילותם הייתה בתחום של מה שנקרא היום 'הרשות המבצעת'.
אם כך, באיזה תחום פעלה דבורה?
המדרש מסביר כי היא הייתה תלמידת חכם בדור שהיו בו מעט מאוד תלמידי חכמים והיא הייתה מלמדת תורה לרבים.
וז"ל המדרש: "אמרו, לא היו תלמידי חכמים בישראל אלא כמלא חצי דקל (=תומר) בלבד, ... כך דבורה הולכת ויושבת תחת דקל ומלמדת תורה ברבים" (אליהו רבה (איש שלום) פרשה י).
כך גם מסביר הרדב"ז על הרמב"ם: "שהיתה מלמדת להם המשפטים" (הלכות מלכים פרק א ה"ה).
הרא"ש מגדיל ומסביר כי הייתה "מלמדת דייני ישראל" (שבועות פ"ד סי' ב).
בדיקה מעמיקה בדברי הראשונים מגלה שדווקא להם היה ברור כי משמעות הביטוי "הִיא שֹׁפְטָה" הוא שישבה על כס המשפט, כדיינת והם דנים בשאלה כיצד היא עסקה בפעילות שהיום הייתה מוגדרת בתחום 'הרשות השופטת'?
יש מן הראשונים הרואים בכך בעיה ולכן הם מתרצים שהופעל כאן דין "קיבלו" שמאפשר מינוי דיין שאינו כשר והם עשו זאת מפני שהייתה נביאה (הרא"ש שם, תוס' בבא קמא טו ע"א).
אחרים תרצו שהייתה זו הוראת שעה נבואית (תוס' נידה נ ע"א). לא היה צורך בהפעלת דין "קיבלו" כיוון שלנביא מותר לתת "הוראת שעה" גם כנגד ההלכה הקבועה.
בעל ספר החינוך (מצוה עז) הרשב"א (בחידושיו על בבא קמא טו ע"א) הריטב"א (בחידושיו על קידושין לה ע"א) ובעלי התוס' (נידה נ ע"א) מביאים דעה כי אכן אין כל בעיה הלכתית שאשה תשב בבית הדין ותכהן בתפקיד של דיין.
לדעה זו הדרשה המופיעה בחז"ל על הפסוק: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות כ"א א) "השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה" (בבא קמא טו ע"א) כוללת בתוכה גם את כשרותה של האשה לדון.
ברור לפי דעה זו שאי כשרותה של האשה להעיד איננה נובעת מפסול או אי אמינות אלא מפטור כמו הפטור ממצוות עשה שהזמן גרמא.

בימים אלה שסוגיית 'הדרת הנשים' "מככבת", כדאי לעיין גם בסוגיא זו ולהתפלל
שהחובה לשמור על הצניעות, לא תהווה תירוץ לפגיעה ולהתנהגות שמקורה ביהירות.