ללכת נגד הטבע | עודד מזרחי | בית המדרש

מדורים
סיפורים נוספים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

1016

3 דק' קריאה

יום אחד קרא חוזר בתשובה בשם יהודה את הספר 'עלי שור' מאת הרב שלמה וולבה והתפעל מאוד מתוכנו. הוא גילה ספר שבונה את נפש האדם בתקופתנו ומוריד את עקרונות המוסר לבני דורנו. ככל שהוסיף לקרוא גילה שהדברים מדברים אל ליבו והוא משתוקק מאוד להכיר את מחבר הספר. כשבירר על המחבר נודע לו כי הוא מתגורר בירושלים ונותן מדי שבוע שיחת מוסר בישיבה מסוימת. השיחה נאמרה מיד עם צאת השבת קודם תפילת ערבית והיה ליהודה קושי להגיע לשם מפני שישיבתו שכנה במרחק רב משם.
הוא החליט, יחד עם כמה חברים, לנסוע מיד עם צאת השבת במכוניתו של אחד מהם, בתקווה שאיחורם יהיה קטן ולא משמעותי. הם עשו כן, הגיעו באיחור מה, התיישבו והאזינו לדבריו של הרב וולבה המסבירים איך להתמודד עם יצרו הרע של האדם ומתווים דרך לעבודת ה' אמיתית. הדברים היו נפלאים, ואט אט חדרה בתוך יהודה ההכרה: זהו זה, הוא יהיה הרב שלי! אחרי השיחה חזרו יהודה וחבריו לישיבתם. הוא החליט שבפעם הבאה ייקח את הווספה שלו וייסע מיד עם צאת השבת מבלי לחכות להתארגנות חבריו, וכך יחסוך זמן ויצליח לשמוע את השיעור מתחילתו.
ביום חמישי קודם השבת הוא נכנס לבקר את בת דודתו. כאשר יצא מביתה גילה לצערו כי הווספה שלו נעלמה. הוא חיפש אחריה בכל מקום אפשרי, אך לשווא. אז נזכר בדברי הקונטרס 'משיבת נפש' מאת רבי נחמן מברסלב שבו נכתב כך: "אם מתעורר אדם לתשובה, אזי כשרוצה ליכנס בעבודת ה' ולנסוע לצדיק מתגבר עליו יצר הרע יותר גדול. על כן צריך בכל פעם התגברות ביותר והתחזקות כנגד יצר הרע החדש שמתגבר עליו בכל פעם. ומזה בא מה שלפעמים כשנתעורר האדם לנסוע לאנשי אמת יש לו תשוקה, ואחר כך כשמתחיל לנסוע נחלש חשקו, ולפעמים כשבא לצדיק בעצמו נופלת תשוקתו לגמרי. כל זה נמשך מבחינת הנזכר לעיל כי תכף כשנתעורר לנסוע לצדיק האמת, אזי המית יצרו הרע שהיה לו בתחילה, ואחר כך כשרוצה לנסוע נתהווה לו יצר הרע חדש, חזק מאשר בתחילה כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. על כן מי שרוצה לקרב את עצמו לשם יתברך באמת צריך התחזקות חדשה בכל פעם נגד היצר הרע החדש שמתחדש לו בכל פעם".
ואז חשב יהודה: "זו פשוט מניעה! היצר הרע מערים עלי קשיים בגלל שאני משתוקק להתקרב לרב שמחזק אותי בעבודת ה'". הוא החליט בעקשנות כי בשבת הקרובה ילך ברגליו לישיבה לשמוע את השיחה, וכך יגיע בדיוק בזמן. בשבת לאחר מנוחת הצהריים הוא קם בזריזות ויצא החוצה. עיניו חשכו מראות: השמיים היו קודרים ועננים כבדים כיסו את כל האופק, גשם עז עמד לרדת בכל רגע. באופן טבעי עלתה בראשו מחשבה לוותר על השיחה, אבל כאשר נזכר בדברי 'משיבת נפש', התלבש ויצא לדרכו.
השמיים הלכו והשחירו, והמחשבה כי הליכה בת ארבעים וחמש דקות אינה דבר מומלץ במזג אוויר כזה חלפה בראשו, אך הוא המשיך ללכת. אז נפתחו ארובות שמיים ומטר עז ניתך ארצה. הוא התחבא מתחת לסככה של תחנת אוטובוס. המקום היה קרוב מאוד לביתה של בת דודתו. "אכנס לביתה", חשב לעצמו, "וכאשר תצא השבת אמשיך לשיעור בנסיעה".
אולם קול עקשן ולא מובן אמר בתוכו: המשך הלאה! והוא המשיך ללכת תחת מטר הגשם העז כשהוא נרטב עד לשד עצמותיו. לפתע, באורח פלא, הגשם נחלש בהדרגה עד שפסק כליל. כאשר הגיע לאזור בנייני האומה החל ללכת על המדרכה הרחבה. לפתע ראה מולו דבר מוזר:
במרכז המדרכה עמדה הווספה שלו!
הוא רעד בכל גופו, כאילו שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו ירד לעולם הזה ונגלה אליו.
"אולי אשאר ליד הווספה ואשמור עליה עד מוצאי שבת", חשב ברגע הראשון לאחר שנרגע, אך מיד התעשת ואמר לעצמו: "ממשיכים לשיחה!" הוא המשיך והגיע בזמן למקום. באותה שיחה דיבר הרב וולבה על כך שכאשר האדם פועל כנגד טבעו הוא זוכה לגילויים מעל לגדרי הטבע.
במוצאי שבת חזר יהודה למקום הווספה. היא עמדה במקומה, מוכנה לנסיעה.
מתוך העיתון בשבע