מדריך לחיי הקודש | הרב דוד חי הכהן | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

311

2 דק' קריאה

בספר כוזרי נאמר כי מי שזכה לפגוש נביא היתה הפגישה פועלת לטובה ומרוממת את כל אישיותו, כפי שנאמר על שאול המלך לאחר שפגש את שמואל הנביא: "ויהפוך לו ה' לב אחר... כהפנותו... ללכת מעם שמואל". ברור שהמעמד הנשגב בו עמדנו בהר סיני בשמיעת דבר ה' פנים בפנים פעל על כל אישיותנו מעומק הנשמה ועד כוחות הנפש הנגלים אלינו. שאיפתנו לטוב ולצדק שעל פיהם נסדר את חיינו הפכה להיות טבע פנימי המאפיין את כל מהלך חיינו. מעמד זה השאיר סימני היכר שעל פיהם קבעו חז"ל כי מי שאין בו בושת פנים בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני. כאן מתחיל הקושי, איך ראוי לבנות מערכת חיים של יום יום בחיי החברה, במשפחה וגם במה שנוגע לסדרי החיים הנוגעים לפרטיותנו, גופנו ורגשותינו?
התורה המדריכה אותנו קבעה לנו מצוות וחוקים המתאימים להווייתנו החדשה, שכך נאמר בתרגום לפסוק הראשון "ואלא המשפטים אשר תשים לפניהם" - "באילן דיניא די תסדר קדמיהון", מכאן ואילך סדר חדש של מדרגות ועדיפויות בחיינו. לא חיי גוף, הרכוש וחשיבותו עומדים במרכז, אלא עצמאותו של האדם קודמת לכל, זכות החופש של האדם ושלילת עבדותו הגופנית או הנפשית. לא ייתכן שאדם מישראל יאמר "אהבתי את אדוני" - אהבה וכפיפות עבד לאדון. גם במצוות אמה עברייה ראינו את המלצת התורה לא להשאיר אישה בעבדות אפילו בזמן קטנותה. התורה ממליצה לשאתה לאישה, להרים את כבודה ושאר המחויבויות שאדם מישראל מחויב לאשתו.
מעניין הדבר כי אין התורה כותבת בצורה מסודרת את החובות בין איש לאשתו, כאילו יש בזה עלבון לאיש ולאישה גם יחד. ציפייתנו הטבעית שכל אחד מבני הזוג יתמסר במידת יכולתו לטובת בן או בת זוגו מעבר למחויבות רשמית. גם בדיני נזיקין הזכירה התורה את ארבעת אבות הנזיקין: השור, הבור, המבעה והאש, ולא הזכירה אדם שמזיק, שלכאורה לא ייתכן שאדם מישראל ירים את ידו על חברו או יזלזל ויקלקל בידיים את עמלו ורכושו של אחד מבני עמו. רק בדרך של חוסר השגחה יכול להיות שתבוא תקלה, וגם עליה מחייבת התורה להיזהר ולשלם את כל הנזק היוצא במיטב התשלומים.
גם בסדר הנהגת הציבור קבעה התורה סדרים קבועים שאין לפרוץ אותם בטענות ומענות: "אחרי רבים להטות". השופטים בעצמם הוזהרו בכפל זהירות בשמירת הצדק וטהרתו, לא לקבל עד חמס, לא להטות את המשפט בגלל רחמים על העני, "מדבר שקר תרחק... ושוחד לא תיקח... וגר לא תילחץ". במקום לעסוק בדיני מזיק הרחיבה התורה בדיני השומרים, לאמור, גדולה אחריות להגן ולשמור על רכוש הזולת ולא להסתפק בזהירות מלהזיק ולחבל בעצמנו. בחיי הפרט ציוותה התורה להתנהג בקדושה, להימנע מבשר טריפה ומאכילת בשר בחלב על מנת שהתאווה למילוי הכרס לא תשפיל את אישיותנו.
עוד מצוות רבות קיבלנו בפרשת משפטים שכולן באות לבסס את חיי הצדק של אנשי קודש. לעומת שבע מצוות בני נח הפשוטות שהכרנו מקודם, אנו נדרשים כאן לדקדוקים מוסריים המיועדים לעם קדוש השופע חוכמה ובינה לעיני כל העמים. מתוך כך אנו זוכים לשמוע בסיום הפרשה את תיאור עלייתו של משה אל המרום להביא משם עדות נצח לאותו המעמד הנשגב, שתקבע בתוכנו לעולם את אור ה' ותורתו שתלוה אותנו לאורך ימים.
האור הגדול ששופע ממעל על נשמותינו מקבל כהד לעומתו את האור הנובע מתוכנו. כאשר אנו שומעים את ישראל אומרים את אותן מילות הגדולה והנצח "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע", כאן אנו מתכוננים לקראת קבלת דבר ה' הנכתב בלוחות הקדושים ולסדר הבניין והמערכת ששם ישכנו הלוחות ומשם יקרינו ויזהירו על ישראל ועל העולם כולו.
מתוך העיתון בשבע