חַיֵּי שָׂרָה | הרב יוסף כרמל | בית המדרש

מדורים
פרשת שבוע

קטגוריה משנית

2177

2 דק' קריאה

פרשתנו פותחת בהכרזה:

"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (בראשית כ"ג ח).

התורה מדגישה פעמיים "חַיֵּי שָׂרָה" אף על פי שמיד לאחר מכן עוסקת התורה במשא ומתן של אברהם עם בני חת בעניין קבורתה.
ננסה להסביר מדוע יש קשר ישיר בין חייה של שרה ובין הטמנתה במערת המכפלה "בארץ החיים".
וזו לשון הכתוב:

"וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר: גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי"

מפרש הרמב"ן:
"וטעם מלפני - כי אם לא תעשו כן אקברנו בארון".
לכאורה, דבריו של הרמב"ן קשים מאוד והרי מצינו בגמרא: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מנין למלין את מתו שעובר עליו בלא תעשה - תלמוד לומר כי קבור תקברנו - מכאן למלין את מתו שעובר בלא תעשה. איכא דאמרי, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: רמז לקבורה מן התורה מניין - תלמוד לומר כי קבור תקברנו מכאן רמז לקבורה מן התורה" (סנהדרין מו ע"ב).
כך נפסק גם להלכה "שהקבורה מצוה שנאמר כי קבור תקברנו" (רמב"ם הלכות אבל פרק יב ה' א).
הגמרא (שם) מביאה דיון נוסף: "איבעיא להו: קבורה משום בזיונא הוא (שלא יתבזה לעין כל שיראוהו מת ונרקב ונבקע-רש"י), או משום כפרה הוא (כי היכי דתיהוי ליה כפרה בהטמנה זו, שמורידים ומשפילין אותו בתחתיות-רש"י) ? - למאי נפקא מינה? – דאמר (אדם שציוה לפני מותו): לא בעינא דליקברוה לההוא גברא (שלא יקברו אותו). אי אמרת משום בזיונא הוא - לא כל כמיניה. ואי אמרת משום כפרה הוא - הא אמר לא בעינא כפרה".
עכשיו נפתח לנו פתח להבנת דברי הרמב"ן ולהבנת הדגשת התורה. חייה של שרה אמנו הוקדשו להפצת "אמונת הייחוד". כמו שמסבירים חז"ל את מילות הפסוקL "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (שם, י"ב ה) "אמר רב הונא אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים" (בראשית רבה פרשת לך לך פרשה לט).
שרה אמנו הקדישה את חייה גם למעשי חסד והכנסת אורחים וגרמה לאהבת השם כמו שמצינו במדרש: "ואהבת את ד' אלהיך, אהבהו על הבריות כאברהם אביך [ושרה אמנו] כענין שנאמר 'ואת הנפש אשר עשו בחרן' (ספרי דברים פרשת ואתחנן פיסקא לב). גם הפן המעשי של חייה היה בבחינת "עבודת השם" ועיסוק רוחני.
אם כך מסביר בעל ה"כלי חמדה" מה שנגזר על אדם וחוה אחרי החטא:

"עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (שם ג' יט)

איננו משמעותי לגבי מי שנדרש עליו כמובא ברש"י "בת מאה כבת עשרים לחטא, מה בת עשרים לא חטאה, שהרי אינה בת עונשין, אף בת מאה בלא חטא". כל חייה של שרה "חַיֵּי שָׂרָה" כמודגש בפסוק הוקדשו לרוחניות, היא איננה זקוקה לכפרה.
אומנם עדיין קיימת הבעיה של בזיון המת וניוולו. בעיה זו אפשר לפתור גם באמצעות ארון ודברי הרמב"ן באים על פתרונם. דווקא הכותרת הכפולה "חַיֵּי שָׂרָה" היא שמאפשרת לאברהם לנהל ביתר תוקף את המשא ומתן בענין קבורתה כמו שמסביר הרמב"ן.

הבה נאחל לעצמנו, כי השפע החומרי שהקב"ה משפיע עלינו בחסדו, דווקא הוא יאפשר לנו לעסוק יותר ולהשקיע
את חיינו בעיסוקים רוחניים ועבודת השם בדרכם של אברהם ושרה.
"ואהבת את ד' אלהיך, אהבהו על הבריות"