בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בשלח
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

2 דק' קריאה
כשעמדו ישראל על הים ומצרים רודפים אחריהם, נעשו ישראל כיתות כיתות. אף-על-פי שכולם ראו את הניסים ואת עשר המכות שהכה ד' את מצרים, בכל זאת היו כאלה שעדיין לא סרה מהם ההשפעה של מצרים. הם התרגלו משחר נעוריהם לחשוב כמו המצרים, ובעיקר הם אימצו את השקפת המצרים על היהודים. המצרים ראו בעם ישראל עם זר, ישראל לא מתבוללים במצרים אלא מתבדלים. אי-אפשר לתת בהם אמון, אסור לתת להם להתחזק, כי הם מהווים סכנה למצרים. היו יהודים שהזדהו עם המצרים ולפחות הבינו אותם.

כאשר הקב"ה שלח את משה להוציא את ישראל ממצרים, אותם יהודים התמלאו דאגה, וכל מכה שהכה הקב"ה את מצרים, גרמה להם להיות יותר מודאגים מתגובת מצרים, ומתגובת כל העולם. כי הנה העם הזה גורם להריסת מצרים. נפגעים במכות אנשים חפים מפשע, מדוע כל המצרים צריכים לסבול אם מעטים חטאו כלפי ישראל ושיעבדו אותם יותר מדי. ובמה אשמות הנשים והקטנים? היהודים האלה חשבו שכל המכות הללו יביאו רק רעה לישראל.

כאשר ישראל יצאו ממצרים נאלצו גם אותם יהודים לצאת איתם, אבל לבם היה מלא דאגה שהמצרים עוד ינקמו על כל מה שעוללו להם. כל הדרך הזו של היציאה ממצרים לא היתה נראית להם, זו דרך לא מוסרית. היכן מידת הרחמים על מצרים, מה הכוחניות הזו? למה האכזריות הזו על המצרים? כל מה שניסו להסביר לאותם יפי-נפש, שהמכות צודקות, לא עזר ולא שכנע אותם. הם נשארו בשלהם. הם ראו בדרך ההתבודדות של ישראל דרך לא נכונה ומסוכנת.

הפתרון של בעיית ישראל היתה צריכה להיפתר בדרך אחרת על-ידי יצירת אמון בין ישראל לעמים ולמצרים, דרך של שלום ופיוס וויתורים. מה לעשות, איך אפשר לשכנע את אותם יהודים שהם טועים, הרי כל הסברה לא עוזרת. על הכל הם מסתכלים במבט מעוות. לא נשארה ברירה אלא טיפול בשוק חשמלי, שמזעזע עד היסוד, מוחק את הכל ומאפשר להתחיל מחדש. כאן היה דרוש טיפול פסיכיאטרי שורשי.

ומה עשה הקב"ה? הוא הפך את לב פרעה ופרעה רדף אחרי ישראל וישראל נקלעו למצב איום ונורא, הים מצד אחד, מצרים מצד שני, אימת מוות ממשית מוחשית עטפה את כל ישראל. הפעם הכל אבוד אין תקווה. הפחד מציף את כל האברים. זעקת ייאוש איומה פורצת מפיהם. הם כבר אמרו וידוי בלבם, כבר נפרדו מכל היקר להם, גם הנאמנים הגדולים למצרים אבדו את נאמונתם לנוכח המוות הקרב והכופרים המסתפקים נעלמה כפירתם, וזעקה פורצת אל ד'. ואז מהייאוש הגמור, מתחושת המוות הבטוח הקרב ובא. פתאום בבת-אחת הכל נהפך וישראל ניצולים ונושעים ישועה גמורה נפלאה מוחלטת. אין אויב שזה עתה סיכן אותם בסכנת מוות. האויב מת. טבע בים. וישראל נצלו. וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים.

חילופי המצבים האלו שבאו בבת-אחת, מייאוש גמור להצלה נפלאה, עקרו באחת את כל העיוותים הנפשיים, את כל הבלבולים השכליים, את כל ההשקפות הנוכריות, והעלו את ישראל למדרגה חדשה של אמונה, ויאמינו בד' ובמשה עבדו. ומתוך כך פרצה מפיהם שירת אז ישיר משה וגו'.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il