השמחה - יסוד לאמונה | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

2 דק' קריאה

"משנכנס אדר מרבים בשמחה" - אלו ימים שנעשו בהם ניסים לישראל: פורים ופסח. לא רק בימי הפורים מרבים בשמחה, אלא "משנכנס אדר" - כל החודש מרבים בשמחה. וכלשון הפסוק במגילת אסתר "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב". כל החודש נהפך מיגון לשמחה. מכאן לומד הירושלמי הלכה, שאם אדם יוצא לדרך ואינו מוצא מגילה להוליך עמו, יקרא את המגילה מתחילת החודש. דעה זו הובאה בהלכה בשם "יש אומרים". עצם ריבוי השמחה מבטא את ההכרה בטוב וההודאה לרבש"ע על הניסים ועל הנפלאות שעשה עמנו בימים ההם בזמן הזה. זה גם הזמן להעמיק להתבונן במידת השמחה בכלל.

בספר "שערי קדושה" של ר' חיים ויטל תלמיד האר"י ז"ל, מובא שהשמחה היא מידה נפלאה והיא יסוד מרכזי בעבודת ד'. השמחה מוסיפה חשק רב ואהבה להתדבק בו יתברך, וכתיב: "תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה ובטוב לבב". כי אם העבודה היא בעיצבון, דומה לעבד העובד את רבו בפנים עצובות וזועפות. וכתיב: ברכת ד' היא תעשיר, ולא יוסיף עצב עמה. ועל-ידי העיצבון הקב"ה יסתלק מעליו. והראיה לכך מיעקב בחיר האבות אשר נסתלקה השכינה ורוח הקודש ממנו בעשרים ושתים שנה שפירש יוסף ממנו. וכששמח בבשורתו כתיב: "ותחי רוח יעקב" - ששרתה עליו רוח הקודש. ואמרו רבותינו ז"ל, "אין השכינה שורה מתוך עצבות ואין הנבואה שורה מתוך עצבות". וכן מצינו באלישע ובבני הנביאים, דכתיב: "ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ד'". וכתיב, "ולפניהם תוף וחליל וכו'". ואפילו בכל עבודת מצוה ותפלה צריך שיהיה בתכלית השמחה. כמו שמצינו באביי שהוה בדיח טובא - היה שמח ביותר, ואמר: תפילין אני מניח. וכן רב ברונא, משום שסמך גאולה לתפלה לא פסק פיו מלחייך ולשמוח כל אותו היום.
עד כאן דברי ר' חיים ויטל בספרו "שערי קדושה" על חשיבות השמחה בעבודת ד'.

על כן בהיכנס חודש אדר הבא עלינו לטובה, נגביר את השמחה הנובעת מאמונה שלמה ברבש"ע אשר כל מעשיו לטובה. גם מה שנראה בתחילה כאילו ח"ו אינו לטובה בעצם הוא לטובה. זה מה שאירע בפורים, שהאיום הנורא נהפך לטובה, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.