רָחְצָה | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

695

1 יש לדייק בלשון הסימנים. מקודם דיברנו על "ורחץ" – זהו ציווי לפעולה. עכשיו שאנו באים לנטילת ידיים שלפני הסעודה אנו מציינים את הפעולה עצמה "רחצה". מהי סיבת ההבדל?
ראינו למעלה בסימן "כרפס", כי המים מורים על האמצעים שבהם אדם נוקט בפעולותיו. הסברנו שכשאדם שואף שאיפות גדולות ועליונות, עליו להיזהר שגם האמצעים יהיו טובים. לכן, לאחר השאיפות הגדולות של "קדש", נזהרנו שלא להשתמש באמצעים שאינם כשרים למדרגה זו, ועל כן בא ה"ורחץ". אמנם כל זה היה כשהיינו בשלב הראשון, בהקדמה, במצב התיאורטי. עוד לא הגענו לסעודה עצמה. אך כשעתה אנו מגיעים בפועל לסעודה, לחיבור השאיפות הגדולות עם האכילה הממשית, ולגילוי קדושת החיים שבכל המדרגות, אנחנו צריכים להיזהר עוד יותר שכח החומר לא יעבור את גבולו. כיוון שכך, למעלה הפעולה הייתה מיוחסת לאדם הבודד - "ורחץ", כאילו באופן עראי, כהוראת שעה, ואילו כעת שכוחות המעשה יוצאים לפועל והסכנה לנפילה גדולה, מגדירים אנו את הפעולה עצמה - "רחצה", כהגדרה עצמית. להורות שעלינו להיזהר שכח החומר לא יעבור את גבולו, שזוהי מטרת הרחיצה.

^ 1.. מתוך שיעור על עולת ראיה, ח"ב, הגדה של פסח, עמ' רפה-רפו.