תורה לכולם | הרב דב בערל וויין | בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
שיעורים נוספים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

430

3 דק' קריאה

יש כמה וכמה מקרים בתלמוד שבהם חז"ל שואלים אם התנהגות מסוימת היא מותרת ליהודים מסוימים, מדוע אינה מותרת לכולם? התלמוד והתורה עצמה מכירים בקיומן של נסיבות חריגות, לחצים לא שגרתיים ודעות שונות שצריך להתחשב בהן, אך התלמוד לעולם אינו תומך בקריטריונים שונים של התנהגות הלכתית.
יש הכרה בהבדלים בצרכים של אנשים שונים ובקיומן של מוסכמות חברתיות שונות. אך התורה תמיד הייתה אותה התורה לכל היהודים. מה שנאסר במפורש בתורה נאסר לכולם, וגם מה שהותר הותר לכולם. הרבה בעיות שיש היום בעולם היהודי היום הן פחות עניין של הלכה ויותר עניין של מוסכמות פוליטיות וחברתיות.
העלאת סוגיות חברתיות ופוליטיות לרמה של חוק תורה והלכה רק מחדדת את ההבדלים ויוצרת חיכוך מיותר, שבסופו של דבר מציג באור שלילי מאוד את כל היהודים הדתיים ואת התורה עצמה.
בהפטרה מירמיהו שקראנו בפרשת מטות-מסעי הנביא אומר "ותופשי התורה לא ידעוני". אלה שאוחזים בתורה חזק לעצמם, שלא רואים אף אחד אחר חוץ מהתפיסה שלהם והחברה שלהם, אלה שמתבדלים לגמרי משאר העם היהודי "לא ידעוני" באמת. התורה היא תורה לכולם, ולא רק למעטים שמשוחים מטעם עצמם. לכל יהודי יש זכות ליצור את הקבוצה שלו והחברה שלו, אבל לאיש אין זכות ליצור בסיס הלכתי שלא קיים באמת ולטעון שהתורה נועדה אך ורק לו.
במהלך ההיסטוריה של העם היהודי היו תמיד חילוקי דעות בשאלות של סמכות רבנית, נורמות חברתיות, מנהגים וגישות שונות כלפי העולם הלא-יהודי ותרבותו. הנורמות החברתיות של היהודים בימי הביניים בספרד לא היו זהות לאלה של היהודים בגרמניה ובמרכז אירופה, והנורמות של היהודים באיטליה בתקופת הרנסאנס בוודאי לא דמו לנורמות של השטעטל של מזרח אירופה.
התורה וההלכה, למרות ההתחשבות שלהן בניואנסים השונים, איחדו את כל החלקים השונים של העם היהודי תוך שמירה על הבסיס שהוא ההלכה ואורח החיים היהודי המסורתי. כשקמה תנועת החסידות במאה ה-18, נכנסו נורמות חברתיות שונות וחדשות לחיי היהודים במזרח אירופה. אך גם אז המוסכמות החדשות התייחסו בעיקר להתנהגות חברתית. מאחר שבגולה קהילות יהודיות חיו רחוקות זו מזו, ההבדלים החברתיים האלה התקבלו בסובלנות ורק לעתים נדירות היו עילה לחיכוך מתמשך בין קבוצות שונות של יהודים.
כיום, "המותרות" האלה של בידול וריחוק פחתו במידה ניכרת כשכולנו נמצאים יחד כאן, בארץ ישראל, ולכן המוסכמות החברתיות של קבוצה אחת מתנגשות מדי יום ביומו במוסכמות של הקבוצות האחרות. הדרך היחידה לתת עדיפות למוסכמות החברתיות של קבוצה אחת על פני אלה של כל האחרות היא להעלות אותן למעמד של הלכה, וזה תהליך שמזיק מאוד לכל הנוגעים בדבר.
המאבקים על שטחי שליטה, על כוח פוליטי וכלכלי, על השפעה והכוונה בעולם היהודי מאפיינים את העולם היהודי כבר מאתיים שנה. התקוות השגויות והציפיות המנופצות של החילוניות, של ההשכלה, של הלאומיות, המרקסיזם, ההומניזם וכל השאר התנועות שמצאו להן תומכים רבים בקרב היהודים במאות האחרונות, הולידו אווירה של חשדנות ובדלנות, גישה של "אנחנו" ו"הם" בחלק ניכר מהחברה שומרת המצוות.
החברה הדתית, שמרגישה מאוימת ונמצאת כל הזמן במגננה, התעטפה לה בתורה בלי נכונות או יכולת לחלוק אותה בצורה נבונה עם הזולת, וההתבדלות הזאת של כל קבוצה, שדוחה את העולם שבחוץ, היא שמאפשרת לנורמות חברתיות להיחשב לא נורמות חברתיות אלא ממש הלכה למשה מסיני.
הגישה הזאת רק מגבירה את החיכוך ומעמיקה את ההבדלים בין יהודים. מהתפיסה שהנורמות החברתיות שלנו הן מה שטוב לכולם נודף ריח של יהירות וחולשה בו בזמן. מערכת חינוך שמלמדת שלנורמות החברתיות שלנו יש עליונות אפילו על ההלכה, רק מעצימה את הקשיים שהחברה הדתית כבר מתמודדת איתם בעולם של תקשורת מיידית ורב-תרבותיות.
ברגע שנסכים שהתורה נועדה לכולם ושיש לה מקום והשפעה במקומות שונים ובקהילות שונות, נוכל להתחיל לאמץ השקפה מאוזנת על החיים, כפי שהתורה דורשת מאתנו.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין