- ספריה
- מסכת שבת
- משנה וגמרא
- שבת
120
כיני מתניתא (פירוש המשנה): מקיימין עליה תבשיל (המשנה דנה בלהשהות).
הסתפק האם המשנה דנה בלהשהות או בלהחזיר.
החילוק בין תוך הכירה ועל גבה בבלי לז. • פ"ג ה"א [כא.]
לא שנו אלא עליה (מותר להחזיר על הכירה), הא לתוכה לא. עד איכן (עד כמה נחשב עליה ולא בתוכה)? עולא אמר: עד שלשה (פני משה: שליש גובה הכירה. קרבן העדה: שלושה טפחים מלמטה), אמר רבי מנא: עד מקום שהוא עושה חריץ (פני משה: יש חריץ בתוך הכירה. קרבן העדה: שתעשה חריץ באפר שבשולי הקדרה).
גם כן כתב שלתוכה אסור, אך לא פירש מהו תוכה ומהו על גבה.
האם צריך לגרוף ולקטום לגמרי בבלי לז. • פ"ג ה"א [כא.]
הגורף - עד שיגרוף כל צרכו? מן מה דתני הגורף צריך לחטט ביד, הדא אמרה (זאת אומרת) עד שיגרוף כל צורכו. והקוטם - עד שיקטום כל צורכו? מן מה דתני מלבה עליה נעורת של פשתן, הדא אמרה אפילו לא קטם כל צורכו.
לא דן בזה.
מה חמור יותר - שבת או שביעית בבלי לח. • פ"ג ה"א [כב.]
הנוטע בשבת שוגג יקיים מזיד יעקור, ובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור, רבי יהודה אומר חילוף הדברים - הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור, ובשביעית שוגג יקיים ומזיד יעקור, למה? מפני שהניית (הנאת) שבת עליו, וכאן מכיון שאת אומר ימתין למוצאי שבת כדי שייעשו כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום. ומה טעמון דרבנן? נחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות, דבר אחר מונין לשביעיות ואין מונין לשבתות.
דנו בדין המבשל בשבת, אך לא השוו זאת לנוטע בשביעית 1 .
החזרה לכירה כשתלאן בבלי לח: • פ"ג ה"א [כב:]
תלוי ביתד ונתנו על גבי ספסל - נאמר אם היה מפוחם (עדיין רותח) מותר (להחזיר), ואם לאו אסור.
הסתפק מה הדין בתלאן במקל, ונשאר בספק.
להקל בגריפה כשהשכנות לא ידעו, מראית העין פ"ג ה"ב [כב:]
רבי יודן בי רבי ישמעאל הורי מדוחק מיגרוף תנורא ומיתן תלתא כפין ומירמי עליהון, ובלחוד לא ידעין מגיריית (הורה בשעת הדחק לגרוף ולהניח שלושה ענפים, ובלבד שהשכנות לא ידעו).
סד: (ובעוד מקומות) נחלקו תנאים האם כל שאסרו משום מראית העין אסרו גם בחדרי חדרים, ובירושלמי כאן מוכח שמותר. וגליון הש"ס על הירושלמי כאן דן בזה.
מחלוקת בתולדות חמה בבלי לט. • פ"ג ה"ג [כג:]
תמן (בבבל) אמרין: חמה מותרת תולדת חמה אסורה, רבנן דהכא (בישראל) אמרין: בין חמה בין תולדת חמה מותרת.
פירש שזו מחלוקת רבי יוסי וחכמים (והיפה עיניים דן האם דברי הירושלמי הם לרבי יוסי או לחכמים).
מחלוקת האם תולדות אש כאש בבלי לט.
הירושלמי דן בזה ביומא פ"ג ה"ה [טז.], ועיין מה שכתבנו שם.
פתחיהם של גיהינם וגן עדן - אינם בירושלמי בבלי לט.
עיין מה שכתבנו בעירובין פ"ב ה"א [יג:].
התירו חמי טבריה כשראו שנתגדרו בבלי מ. • פ"ג ה"ג [כג:]
בראשונה היו סותמין את הקמין מערב שבת וכו', ואסרו להן רחיצה וכו', ואסרו להן רחיצה וזיעה וכו', ואסרו להן את הכל. כיון שנתגדרו היו מתירין להן והולכין, מתירין להן והולכין, עד שהתירו להן מי מערה וחמי טיבריא.
הטעם שהתירו חמי טבריה הוא שראו שהציבור לא היה יכול לעמוד בגזירה.
הלשון "סבורא" - אמורא פ"ג ה"ג [כד.]
מה יעביד הדין סבורא דלא יליף ולא שימש (מה יעשה אותו אמורא שלא למד גמרא ולכן מקשה קושיות שאינן שייכות).
לשון זו לא הובאה.
מחלוקת האם שואלים הלכות במרחץ ובבית הכיסא בבלי מ: • פ"ג ה"ג [כד.]
רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי: שואלין הילכות המרחץ בבית המרחץ והילכות בית הכסא בבית הכסא (והראיה לזה מהמעשה הבא:), כהדא רבי שמעון בן אלעזר עאל מיסחי (נכנס לרחוץ) עם רבי מאיר, אמר ליה: מהו לקנח? אמר ליה: אסור, מהו להדיח? אמר ליה: אסור. ולא כן שמואל שאיל לרב מהו לענות אמן במקום מטונף והוא אמר אסור, ואסור דאמרית לך אסור (אסור לענות אמן במקום מטונף, והיה אסור לי גם לענות את תשובה זו במקום מטונף, ועניתי רק בשביל לאפרושי מאיסורא. ומוכח שאסור לשאול הלכות אלו בבית המרחץ ובית הכיסא)! אשכח תנאי תני אין שואלין הילכות המרחץ במרחץ והילכות הכסא בבית הכסא (היא מחלוקת תנאים).
פשוט שאסור לשאול הלכות בבית המרחץ ובבית הכיסא, ומותר רק כדי לאפרושי מאיסורא. כמו כן בבבלי לא דן בעניית אמן במקומות מטונפים (וכן בירושלמי ברכות פ"ג ה"ד [כו:] (ועיין מה שכתבנו שם) נחלקו האם מותר להרהר בדברי תורה בבית הכיסא, ובבבלי פשוט שאסור).
משל לגזירות דרבנן מסריס בבלי מ. • פ"ג ה"ג [כד.]
חד פילוסופיוס שאל לבר קפרא, אבלט שאל ללוי סריסא: מותר לשתות ואסור לרחוץ (למה אסור לרחוץ בשבת והרי לשתות מותר)? אמר ליה: אם תראה סריס מחבק עם אשתך, שמא אינו רע לך? אמר ליה: אין. אמר ליה: ומכי הוא לה כלום (והרי אינו עושה כלום)? אמר לו: שלא תתפרץ (כדי שלא תהיה פרוצה). אמר ליה: והכא שלא יתפרצו. כיון שיצא אמרו לו תלמידיו: רבי, לזה דחיתה בקנה, לנו מה את משיב? אמר להם: והלא כבר נאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם.
דנו בדיני רחיצה אך לא הובא המשל לסריס. כמו כן בבבלי לא הובא המשפט "לזה דחית בקנה, לנו מה אתה משיב" 2 .
שיעור בישול כשאין היד שולטת וכשידו נכווית בבלי מ: • פ"ג ה"ד [כד:]
מותר להפשיר במקום שהיד שולטת, ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת וכו', עד איכן (היכן) וכו'? עד שיהא נותן ידו לתוכה והיא נכוית.
השיעור אינו שידו נכווית בו אלא שכריסו של תינוק נכווית בו, אך הזרע יעקב (הובא בדרכי תשובה יו"ד סי' קה סעיף נא) ביאר שאין מחלוקת בין התלמודים. כמו כן בבבלי בכמה מקומות הלשון היא "אין היד סולדת" 3 .
טעם החילוק בין כלי ראשון לכלי שני בבלי מ: • פ"ג ה"ד [כה.]
מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני? אמר רבי יוסי: כאן היד שולטת וכאן אין היד שולטת. אמר רבי יונה: כאן וכאן אין היד שולטת, אלא עשו הרחק לכלי ראשון ולא עשו הרחק לכלי שני.
לא דן בזה, אך תוס' (ד"ה ושמע) דן בזה ולא הביא את הירושלמי.
כיבוי גחלת מתכת בבלי מב.
הירושלמי דן בזה ביומא פ"ג ה"ה [טז.], ועיין מה שכתבנו שם.
כלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל בבלי מג.
הירושלמי כאן הובא גם בביצה פ"ה ה"א [יט.], ועיין מה שכתבנו שם.
הבא מחוץ לתחום מותר בבלי מה:
הירושלמי דן בזה בביצה פ"ה ה"ח [כב:], ועיין מה שכתבנו שם.
כל הנודרת על דעת בעלה - אינו בירושלמי בבלי מו:
עיין מה שכתבנו בנדרים פ"י ה"ד [לג.].
הטעם שנותנים כלי תחת הנר לניצוצות בבלי מז: • פ"ג ה"ח [כח.]
הכא את אמר אין נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות וכו' והכא את אמר נותנין כלי תחת הנר! כאן שיש לו צורך בשמן וכאן אין לו צורך בניצוצות (ולכן יכול לנער אותם ואינו מבטל כלי מהיכנו).
תירץ שניצוצות אין בהן ממש.
אסור לתת כלי עם מים תחת הנר - רק לרבי יוסי בבלי מז: • פ"ג ה"ח [כח.]
ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה - רבי שמואל בשם רבי זעירא: דרבי יוסי היא.
דחה שהמשנה גם לחכמים, וגם הם אוסרים משום שמקרב את כיבויו 4 .
לקום מהתחתית של התחתית
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בצורת ד'?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
חכמת התורה ומדעים
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
