תופרים חליפות | הרב פרופ' נריה גוטל | בית המדרש

קטגוריה משנית

453

3 דק' קריאה

הערה ידועה מבליטה את היעדר שמו של משה מפרשת תצוה. זאת כפרשה יחידאית מאז לידתו – פרשת שמות – ועד לחיתומה של תורה. היו שהצביעו על הסמיכות, דרך כלל, ליום הסתלקותו שבז' באדר; היו שתלו זאת ב"מחני נא מספרך אשר כתבת" שהתקיים בפרשה זו (ודווקא קודם לפרשת כי תשא!); היו שהצביעו על רמיזתו במניין פסוקי הפרשה: ק"א, מיכא"ל סימן, כמניין האותיות 'הסמויות' שבשמו ועוד.
אחד מן הביאורים הפחות ידועים נמסר בשם מרן הראי"ה קוק זצ"ל, ב'שמועות ראיה', שעודם לצערנו גנוזות בכתב-יד. לדידו של הרב, העלמת שמו של משה נעוצה בעיסוקה המרכזי של הפרשה בבגדים, בגדי כהן גדול.
טרם שניתן דעתנו לעניינם של בגדים בכלל ושל בגדי כהן גדול בפרט, נפנה עינינו תחילה לבגדים אחרים העומדים עתה על סדר יומנו: בגדי תחפושות פורים. שלל טעמים נאמרו בעניינם הערכי, אם בכלל, של תחפושות הפורים, הגם שמבחינה היסטורית התופעה שאולה ככל הנראה מן הנוכרים. לא בכדי איננו מוצאים לכך התייחסות יהודית, אם הלכתית ואם הגותית, לפני ימי הביניים. 'ליל כל הקדושים' האירי שב-31 באוקטובר, הקרנבלים האיטלקיים של ימי הביניים, ה'מרדי גרא' של ניו-אורלינס, הם קרוב לוודאי הבסיס הריאלי לתפוצת המנהג. ואכן, בשל כך יש מגדולי ישראל ששללו נמרצות את המנהג אשר מקורו לדידם לא-טהור. עם זאת ואחר הכל, רבים-רבים כן נוהגים להתחפש ולכך טרחו הוגי ישראל לאתר נקודות אחיזה למנהג.
רבים נתלו בעובדת היות המגילה רווית תחפושות מסוגים שונים ומגוונים. 'הגיבור' הראשי של המגילה – הקב"ה – מסתתר לגמרי וכביכול אינו נוכח; אחשורוש המצטייר לכאורה כ"מולך בכיפה" וכשליט אדיר רם ונישא, מתברר למעשה כמתומרן על ידי סובביו: בידי 'רואי פני המלך', על ידי המן, על ידי חרבונא ואף בידי מרדכי ואסתר; אסתר אינה מגדת את עמה ואת מולדתה אלא 'מתחפשת' לבת עם אחר, עד להיחשפותה; מרדכי מחליף כמה וכמה לבושים: יוצא בלבוש שק ואפר, מקבל 'תלבושת' מאסתר ומולבש בבגדי מלכות; בגתן ותרש שונאי המלך המתחפשים לאוהביו; דניאל אשר 'מתחבא' במגילה; "רבים מעמי הארץ מתייהדים" והופכים את עורם ועוד ועוד, עד "ונהפוך הוא" הכללי. לכך מן הסתם יש לקשר את מדרשם של חז"ל על עמלק, אביו מולידו של המן בן המדתא האגגי, שאף הוא התחפש במלחמתו עם ישראל; את שאול, אביו מולידו של מרדכי "איש ימיני", המתחפש בהגיעו לבעלת האוב; את יעקב הלובש דמות אחיו עשו על מנת לגנוב את הבכורה ועוד.
אחרים הילכו בנתיב שונה: לא נצמדו למגילה אך הצביעו על היבטים אחרים של פורים המצדיקים את ההתחפשות. היו שהצביעו על שילוב עניין זה עם ה"עד דלא ידע"; היו שסברו כי יש בכך כדי להקל על מסירת וקבלת מתנות לאביונים בלא לביישם; והיו שאמרו בפשיטות כי יש בכך כדי להגביר ולהעצים את שמחת פורים, גם בדרך זו. סוף דבר, אלה בכה ואלה בכה, בהצדקת ובהנמקת מנהגם של ישראל.

בגדים מכפרים
לצד ביאורים אלה, דומה שפרשת תצוה, אשר נקראת פעמים הרבה סמוך ונראה לפורים, מזמנת ביאור נוסף. מפורסמות דרשות חז"ל על כל אחד ואחד מבגדי הכהונה על מה הוא בא לכפר: "... בגדי כהונה מכפרין - כתונת מכפרת על שפיכות דם... מכנסיים מכפרים על גילוי עריות... מצנפת מכפרת על גסי הרוח... אבנט מכפר על הרהור הלב... חושן מכפר על הדינין... אפוד מכפר על עבודת כוכבים... מעיל מכפר על לשון הרע... וציץ מכפר על עזות פנים" (בבלי זבחים פח ע"ב ועוד). יתרה מזאת, זכורים אנו כי ככלל, בגדים לא באו לעולם אלא רק אחר חטא - חטאו של אדם הראשון.
והנה, משה רבנו, עם היותו משמש ככהן גדול בשבעת ימי המילואים, אמרו עליו חז"ל (בבלי עבודה זרה לד ע"ב) ש"שימש... בחלוק לבן שאין בו אימרא", היינו בפשטות שבפשטות. לא פעמון ולא רימון, לא אבנט ולא מצנפת, אלא היותר קרוב לאדם הראשון שלפני החטא. כל זאת משום שמשה אכן מנותק היה מחטא העגל, ואין כמוהו קרוב ביותר למדרגה העילאית של אדם הראשון קודם החטא.
אמור מעתה, אין לך ביטוי מובהק למעמד ייחודי זה של משה, כהיעדר שמו בפרשת הבגדים. לא כעונש וקנס חלילה הושמט שמו, אלא להיפך: ביטוי לרום מעלתו המייתרת היזדקקות לאיצטלא חיצונית מעמדית.
בגדים מתייגים. הכל יודעים כי התייחסות ראשונית אל הזולת נעשית דרך בגדיו, ולא פעם נקבעת כל ההתייחסות לפלוני ולאלמוני רק בשל בגדיו: האם הוא לבוש פראק או ג'ינס, כובע המבורג או "כיפת גרוש" וכדומה. בא פורים ותחפושותיו ולימדנו עד כמה אין הבגדים אלא מעטה מלאכותי שניתן לפשוט וללבוש חליפות, שכן הוא אינו משמעותי ומהותי כלל ועיקר.
מי ייתן וכלקח מפורים נלמד להסיר תיוגים ולהתייחס לאנשים כפי שהם.
מתוך העיתון בשבע