משיבונים | הרב דב בערל וויין | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
הפצת יהדות

קטגוריה משנית

1262

2 דק' קריאה

כמעט בכל הטלפונים שלנו היום, בין אם ביתיים או ניידים, יש משיבון או תא קולי שבו אפשר להשאיר הודעה. כמו בכל פלאי הטכנולוגיה המודרנית, לשירות התא הקולי יש צד אפל ולא נוחות מלבבת. כשאני מגיע הביתה מאוחר בלילה אחרי שהייתי באירוע או בחגיגה, ואני רואה את האור האדום מהבהב במשיבון שלנו, אותו אור שמציין שאחד האנשים שצלצלו אלינו, או יותר, השאיר הודעה, מצב הרוח שלי מתקלקל.
אני חייב לשמוע את ההודעות מיד מפני שאולי קרה משהו ויש מצב חירום שדורש את תשומת לבי ואולי אפילו את תשובתי מאוחר בלילה. על אף שברוב המקרים ההודעות האלה יכולות בהחלט להמתין למחרת היום, אני חש שאני חייב להאזין להן על אף שעכשיו אצטרך יותר זמן כדי להיכנס למצב "הכנה לשינה", וכל זאת רק משום שההודעות האלה קיימות והמתקשר מצפה ממני להגיב.
נולדתי בזמן ובמקום שבו במספרי טלפון היו רק ארבע ספרות, ואנשים דיברו עם בן אדם אמיתי שנקרא "מרכזן" כדי לבצע את השיחה. הטלפון בבית שלנו היה אחד מארבעה בתים שהיו מחוברים בקו משותף, ואיש לא העלה בדעתו לחבר משיבון לטלפון שלו. אין ספק שהתקדמנו, לפחות בפן הטכנולוגיה של הטלפון.
אך הנוסטלגיה שמשתלטת על אנשים בגילי אומרת לי שהחיים היו פחות מלחיצים כשלא היו משיבונים בטלפונים שלנו והטלפונים הניידים המופלאים עוד לא הפכו למרכז הקיום היומיומי שלנו.
גם בשמים יש כנראה משיבון שמקבל את השיחות והבקשות שלנו. אין ספק שאלקים הכל-יודע והכל-יכול מודע מיד לכל הבקשות ולכל התחינות שמופנות אליו. עם זאת, לא תמיד אנחנו מקבלים תשובה מיידית לפניות שלנו. לעתים אנחנו נאלצים להמתין, ולעתים ההודעות שלנו מוקלטות במשיבון השמימי עד לטיפול במועד מאוחר יותר.
אך לעולם אין התעלמות מהשיחות שלנו, מפני שהמשיבון השמימי תמיד פועל. לפי המסורת והאמונה היהודית, יכולים להחזיר לנו צלצול, כביכול, משמים גם כעבור שנים או אפילו דורות. אבל ברגע שההודעה שלנו הוקלטה במשיבון השמימי, היא נשארת שם עד שהקב"ה מטפל בזמנו ובדרכו ומשיקוליו שלו.
מהתלמוד אנחנו למדים שלא רק המילים והבקשות שלנו מתועדות בשמים, אלא אפילו הדמעות שלנו, אף שהן דוממות ופרטיות ביותר, מאוחסנות בכספות בשמים, ושערי הדמעות לעולם אינם נסגרים או ננעלים. הדמעות לא מצריכות תגובה של "השאירו הודעה". הן מיד נמדדות, נספרות ונלקחות בחשבון.
בחברה מאצ'ואיסטית, דמעות לעתים נחשבות לסימן של חולשה באישיות ובאופי. ביהדות הן נתפסות כשמן לנשמה וכאחד המפתחות לקדושה רגשית וליציבות פסיכולוגית.
שיחת הטלפון של העם היהודי אל השמים לפני אלפי שנים בעניין השבת הריבונות הלאומית שלנו במולדתנו העתיקה, בארץ-ישראל, נשארה מוקלטת במשיבון הרבה זמן. בשמים לא מחקו את אותה שיחה מקורית מהמשיבון, והעם היהודי לא הפסיק להשמיע את הבקשה הזאת שוב ושוב, מיליוני פעמים באלפי שנות הגלות. ובמפתיע, כנגד כל הסיכויים והתחזיות הרציונאליות, קיבלנו לשיחה הזאת מענה משמים, וכל הדמעות שהזלנו על הגלות ועל הרדיפות נלקחו בחשבון והפכו בעצם לדלק להתחדשות לאומית לבניית האומה.
אולי כשאני מתגבר על התסכול שאני חש בגלל הצורך להאזין לכל ההודעות במשיבון שלי ולענות עליהן, אני עושה זאת מתוך רצון ללכת בדרכי הקב"ה. המשיבון השמימי מקליט את השיחות הנכנסות שלנו, אך לא מראה מתי כל שיחה תקבל מענה. עם זאת, אנחנו בטוחים שהתשובה תגיע בסופו של דבר ושהפנייה שלנו לא נחשבת מיותרת או ראויה להתעלמות.
המסתוריות בחיים הפרטיים ובחיים הלאומיים שלנו כיהודים לא פעם מכריעה אותנו ואפילו מרפה את ידינו. אולם עלינו צריכים לזכור תמיד שהשארנו הודעה במשיבון השמימי, שאיננו לבד בשום אופן ושלא נשכחנו, עם כל הקשיים והתקוות שלנו.