חלומות | הרב דב בערל וויין | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
מקץ

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חלווה בת פרחה ז"ל

783

2 דק' קריאה

הנקודה העיקרית בפרשת השבוע היא שיוסף מזהה את אחיו בזמן, ואילו הם לא מזהים אותו. הסיבה הברורה לכך היא שיוסף, שמאמין בהתגשמות החלומות שקיבל משמים, מחפש את אחיו, ואילו הם, האחים, אינם שותפים לחלומות של יוסף ולכן אינם יכולים אפילו לשוות בנפשם שהם משתחווים לו.
יש חלומות שהם פרטיים, אישיים, שלפעמים אי אפשר לחלוק אותם עם אנשים אחרים. אך יש גם חלומות נעלים, חלומות שמשפיעים על דורות ואומות, ולכן יש חובה לספר עליהם לאנשים אחרים. החלומות של יוסף היו מן הסוג השני. האחים טעו ופירשו את דבריו כניסיון להתנשא עליהם ולשלוט בהם. אך, לאמתו של דבר, החלומות האלה רמזו שיוסף עתיד להציל את יעקב ואת משפחתו בימים של רעב ומשבר.
יוסף רצה לשתף את אחיו בחלומות שלו. האחים, שראו בחלומות שלו משהו מבשר רע, לא רצו שום חלק בהגשמתם או בהישגים שהם ייצגו. יעקב, לעומתם, כן היה שותף לחלומות של יוסף ועל אף שיעקב גוער ביוסף על יחסו כלפי אחיו, הוא מבין את המסר של החלומות ומאמין שהם עתידים להתגשם.
אדם שאיננו שותף לחלום מתקשה להזדהות עם החולם או אפילו לזהות את הקרבה שלו אליו. יוסף, שרוצה שחלומות שלו יהיו החלומות שלהם, מזהה את אחיו מיד. האחים, שעדיין אינם שותפים לחלומות של יוסף, לא מצליחים לזהות אותו או להזדהות אתו.
דורות רבים חלם העם היהודי חלומות רבים. חלקם היו חלומות פרטיים ולכן לא היתה להם השפעה ארוכת ימים. אך היו גם חלומות גדולים, לאומיים ואפילו אוניברסליים, שהפכו לחלק מהמסורת ומהחברה היהודית. בין החלומות האלה היו החלום על שיבת עם ישראל לארצו, בניית חברה יהודית מוסרית וצודקת שמבוססת על ערכי התורה ומחויבות כללית לקידום האנושות ולשיפור החברה.
מבחן הנאמנות ורציפות הקיום היהודי היה בשאלה אם יהודים פרטיים היו שותפים לחלומות הלאומיים והגדולים האלה. אלה שלא היו שותפים להם הפסיקו לזהות את אחיהם, ולכן הפכו בסופו של דבר לכוח שלילי בחברה היהודית ובעולם בכלל.
בחינוך היהודי תמיד לימדו לא רק תורה ומסורת יהודית אלא גם הנחילו לכל נשמה יהודית את החזונות והחלומות שהם נשמת אפו של הקיום היהודי. רבות מהבעיות שיש היום בחברה היהודית, גם בישראל, אבל בעיקר בתפוצות, נובעות מהעובדה שהיהודים רבים אינם שותפים עוד לחלומות היהודיים האלה.
זה מסביר חלק ניכר מהפסימיות והמרירות שקיימות, לדאבון הלב, בעולם היהודי. אנחנו צריכים לראות את החולמים כגיבורים ואת אנשי החזון כמנהיגים האמיתיים של העם שלנו. יוסף עדיין חי באמצעות החלומות, העקשנות, התקווה והמעשים הטובים. מי ייתן וגם אנחנו, אחיו, נהיה נבונים ונדע לזהות אותו בקרבנו.