עֲנָוִים, הִגִּיעַ זְמַן גְּאֻלַּתְכֶם! | הרב שמואל אליהו | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
מטות

קטגוריה משנית

מדורים
קול צופיך - הרב שמואל אליהו

2117

13 דק' קריאה

מה מביא גאולה?
כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָתָּה
אנחנו מבקשים גאולה, כי ה' גואל אותנו מרצונו. כך בתפילת שמונה-עשרה אנחנו מבקשים סליחה "כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָתָּה". מבקשים גאולה "כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָתָּה". מבקשים רפואה "כִּי אֵל רוֹפֵא רַחְמָן וְנֶאֱמָן אָתָּה". מבקשים ברכה "כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה". זו דרכך ה', ואנחנו עושים את רצונך לרצון שלנו. "עֲשֵֹה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ" (אבות ה). "כִּי אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָתָּה".
כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם
עוד "כי" יש בתפילת י"ח והוא בקשה לגאולה "כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם". החיד"א מסביר כי הישועה היא בגלל שאנחנו מקווים לישועה (מדבר קדמות ק טז). זו ברכה שיסדוה חז"ל על-פי האמור בתהילים (מ) "קַוֹּה קִוִּיתִי ה' וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי". על זה הביא המדרש את הפסוק: "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹקֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ". אין ביד ישראל אלא הקווי – כדאי הן לגאולה בשכר הקווי" (ילקוט שמעוני תהלים, פרק מ, רמז תשלו).
גאולה בזכות האמונה
ביציאת מצרים כתוב על בני ישראל "וגם צדה לא עשו להם". דרשו חכמינו את הפסוק הזה לשבח ואמרו כי התורה סיפרה שבני-ישראל לא הכינו צידה לדרך "להודיע הקדוש ברוך הוא שבחן של ישראל על שלא אמרו למשה היאך נצא למדבר ואין לנו צדה לדרך, אלא האמינו והלכו אחר משה. ועליהם מפורש בקבלה (ירמיה ב) 'הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה'. מה שכר נטלו שם? 'קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם ה''. הרי לך שבזכות האמונה נגאלו ממצרים ונגאלו מהאויבים הקמים עליהם תמיד".
ציפייה מביאה ישועה
הצדיק המקובל האלוקי רבי אלעזר אזכרי זצוק"ל כתב בספרו "ספר חרדים" (בפרק נט על מצוות יישוב ארץ ישראל): "וצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו, כי תחילת עווננו שנקבעה לנו בכיה לדורות יען מאסנו בה שנאמר (תהלים קו, כד) 'וימאסו בארץ חמדה', ובפדיון נפשנו מהרה יהיה כתיב (שם קב, טו) 'כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו', ושם נאמר (יד) 'אתה תקום תרחם ציון'. ולפיכך היו האמוראים מנשקים עפרותיה ואבניה בבואם אליה".
שלושתם אנחנו מבקשים
במדרש (ילקוט שמעוני שמואל א ח - רמז קו) "תני רבי שמעון בן יוחאי אומר בשלשה דברים עתידים בני ישראל למאוס: במלכות שמים, ובמלכות בית דוד, ובבנין בית המקדש. אימתי מאסו שלשתם? בימי ירבעם, הדא הוא דכתיב: 'וַיָּשִׁיבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִיד' – זו מלכות שמים. 'וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי' – זו מלכות בית דוד. 'אִישׁ לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל' – ולא לבית המקדש. ועוון זה בידם עד ימינו אלה. 'וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִיד עַד הַיּוֹם הַזֶּה' (דה"י ב י). אמר רבי סימון בר מנסיא: אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם עד שיחזרו ויבקשו שלשתם, הדא הוא דכתיב 'אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם" – זו מלכות שמים. 'וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם' – זו מלכות בית דוד. 'וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ' – זה בית המקדש. לפיכך, התקינו חסידים הראשונים שיהו ישראל מתפללין שלש תפלות בכל יום ויום, אנא, השב שכינתך לציון וסדר עבודה לירושלים. ותקנו בונה ירושלים ה', ברכה בפני עצמה, בתפלה, וברכת המזון. בצווי משה רבינו".
מדוע לא בא בן ישי?
רבי חיים ויטאל, תלמידו המובהק של האר"י ז"ל, כתב שהוא תמה מעודו למה לא נגאלו בני ישראל. הרי הגזירה הייתה רק לאלף שנה אחרי החורבן, וכבר עברו, "וכלו כל הקצין ועדיין בן דוד לא בא". "ואתנה את פני לחקור ולדעת מה זה ועל מה נתארך קיצינו וגלותינו. ומדוע לא בא בן ישי?"
בתחילת ההקדמה לכתבי האר"י ז"ל כותב רבי חיים ויטאל שאת התשובה לכך הוא מצא בספר הזוהר (בס' התיקונים תיקון ל' דף ע"ז ע"ב), שכותב כי השכינה שורה על העוסקים בתורה לשמה. אבל לפעמים השכינה קוראת לעם לגאולה, "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון". הקב"ה רוצה לעלות על הר גבוה ולומר לעם ישראל "הִנֵּה אֱלֹקֵיכֶם". אבל יש כאלה שעסוקים בענייניהם. "קוֹל אֹמֵר קְרָא, וְאָמַר מָה אֶקְרָא. כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה". קוֹל אֹמֵר קְרָא – אבל פתאום אני מבין שאין למי לקרוא. "וְאָמַר מָה אֶקְרָא". "כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר" – כולם כמו בהמה שאוכלת חציר. "וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה" – כל חסד דעבדי לגרמייהו הוא דעבדי. כלומר, כל חסד שעושים – לעצמם הם עושים כדי לקבל טובות הנאה אחר כך. "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ כִּי רוּחַ ה' נָשְׁבָה בּוֹ אָכֵן חָצִיר הָעָם: יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם".

אין ישראל נגאלין אלא בתשובה
וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ – וְשָׁב אֶת שְׁבוּתְךָ
הרמב"ם כותב בהלכות תשובה (פרק ז ה): "כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין". הרמב"ם מביא את הפסוקים בתורה שקושרים את התשובה עם הגאולה: "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה" (דברים ל).
היום – אם בקולו תשמעון
מוכרת הגמרא בסנהדרין (צח) שמספרת על רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שפגש את אליהו הנביא בפתח קברו של רשב"י ושאל אותו "אֵימַת אַתִּי מָשִׁיחַ?" אמר לו אליהו הנביא: לך שאל אותו. הוא נמצא בפתח העיר רומי ונראה כמו עני סובל חוליים. ההבדל בינו לבין העניים האחרים, שכולם מתירים את התחבושות שלהם ביחד, והוא מתיר אחת אחת, כי הוא נמצא בכוננות מתמדת למקרה שיקראו לו לבוא לגאול את ישראל.
"אָזַל לְגַבֵּיהּ. אָמַר לוֹ, שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וּמוֹרִי! אָמַר לוֹ, שָׁלוֹם עָלֶיךָ בַּר לֵיוָאִי! אָמַר לוֹ, לְאֵימַת אַתִּי מַר? אָמַר לוֹ, הַיּוֹם. אַתִּי לְגַבֵּי אֵלִיָּהוּ. אָמַר לוֹ, מַאי אָמַר לָךְ? אָמַר לוֹ, שָׁלוֹם עָלֶיךָ בַּר לֵיוָאֵי. אָמַר לוֹ, אַבְטָח לָךְ וְלַאֲבוּךְ לְעָלְמָא דְּאַתִּי. אָמַר לוֹ, שְׁקוּרֵי קָא שַׁקִּיר בִּי, דְּאָמַר לִי, הַיּוֹם אַתִּינָא, וְלָא אָתָא. אָמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר לָךְ: (תהלים צה) 'הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ'". זהו שאמר הרמב"ם אם עושים תשובה מיד נגאלים.
תשובה מעוונות של חורבן
הגמרא (שבת לג ע"א) מזכירה את הפסוקים שאומרים כי בעוון עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים חרב בית ראשון. וידועה הגמרא בגיטין שמספרת את הסיפור על קמצא ובר קמצא, שבעוון שנאת חינם חרב הבית השני.
ההסבר של הגמרא בא ללמד אותנו אילו חטאים גורמים גלות. למרות שרבי אומר במשנה במסכת אבות (פרק ב א) "וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת", התורה אומרת במפורש כי יש עבירות שבגללן חרב בית המקדש ובגללן גלינו מארצנו.

תיקון המידות בדרך לגאולה
יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו
הרמב"ם (שם, הלכה ג') מביא עוד ואומר כי התשובה היא גם על עוונות של מידות ולא רק של מעשים. "אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו, ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן. מן הכל צריך לחזור בתשובה ואלו העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה, שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם וכן הוא אומר 'יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹקֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ'". אמרו המפרשים כי מהפסוק הזה אתה למד שמדובר על עוונות שבמחשבה ולא רק על עוונות שבמעשה.
תיקון רחל
על ההבטחה שאמר הקב"ה לרחל "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ" (ירמיה לא יד) מביא המדרש את התפילה של כל אבות העולם שהתפללו על הגאולה. עד שבאה רחל, התפללה ונענתה: "באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים. וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני. ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה. ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל וכו' וגמלתי חסד עמה ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה.
"ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם. מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב (ירמיה לא יד) 'כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ' וכתיב: 'כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב' וכתיב: 'וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם'".
הרי לך שתיקון המידות הוא סיבה לגאולה. וכך אנו מוצאים כי קלקול המידות ושנאת חינם, כמו חוסר כבוד שהיה בין תלמידי רבי עקיבא, החריב את בית שני.
אין ישראל נגאלין עד שיהיו אגודה אחת
במדרש (תנחומא נצבים פרק א) "בנוהג שבעולם אם נוטל אדם אגודה של קנים שמא יכול לשברם בבת אחת, ואלו נוטל אחת אחת אפילו תינוק משברן. וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת שנאמר (ירמיה ג) 'בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם ה' יָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו הָלֹוךְ וּבָכוֹ יֵלֵכוּ וְאֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם יְבַקֵּשׁוּ'. כשהן אגודים – מקבלין פני שכינה".
אין ישראל נגאלין אלא בצדקה
חלק מהדרך לעשות את ישראל אגודה אחת, זה להרגיש כל אחד את צרת אחיו. איך עושים את זה? הרמב"ם בהלכות מתנות עניים (פרק י א) כותב: "חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו, שנאמר: 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה'. ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה. שנאמר: 'בצדקה תכונני'. ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה. שנאמר: 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'. ובגמרא (ברכות ח) 'אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, וּמִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ פְּדָאַנִי לִי וּלְבָנַי מִבֵּין אומות העולם'".
אודך כי עניתני – ותהי לי לישועה
הגמרא (סנהדרין צח) אומרת כי חזקיה לא היה למשיח בגלל שלא אמר שירה על הנס שהיה לו ולירושלים עם סנחריב. וכך מובא בגמרא: "לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ" וְגוֹ' (ישעיה ט). אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם, דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִפּוֹרִי, מִפְּנֵי מַה כָּל מֵ"ם שֶׁבְּאֶמְצַע תֵּבָה פְּתוּחָה, וְזוֹ סְתוּמָה? בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת חִזְקִיָּהוּ – מָשִׁיחַ, וְסַנְחֵרִיב – גּוֹג וּמָגוֹג. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמַה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָמַר כַּמָּה שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְפָנֶיךָ, לֹא עֲשִׂיתוֹ מָשִׁיחַ, חִזְקִיָּה, שֶׁעָשִׂיתָ לוֹ כָּל הַנִּסִּים הַלָּלוּ, וְלֹא אָמַר לְפָנֶיךָ שִׁירָה, תַּעֲשֶׂה מָשִׁיחַ? לְכָךְ נִסְתַּתֵּם.
על זה היה אומר הרב אליהו זצוק"ל, כי פסוקים רבים מלמדים אותנו שמי שאומר תודה על נסים שה' עשה לנו, ובמיוחד מי ששר על כך, מביא המשך גאולה לעולם. וזה מה שאומרים: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". אם מודים לה' כי טוב – זה ממשיך את החסד לעולם. וכן אנו אומרים בהלל "אודך כי עניתני ותהי לי לישועה". אנו מודים לה' על כך שנענינו, וזה מביא ישועה לעתיד.

בזכות נשים צדקניות
עד שיכלו נשמות שבגוף
הגמרא אומרת (יבמות סב ע"א) כי גאולת ישראל תלויה בלידת ילדים. "דאמר רב אסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף". מסביר רש"י שיש אוצר נשמות ששמו "גוף", ועד שלא יכלו הנשמות שנמצאות שם לא תבוא גאולה. זה שאמר הפסוק "כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְלֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי" (ישעיה נז טז).
כך היה בגאולת מצרים, שילדו שישה בכרס אחד, וכשהגיעו למספר של שישים ריבוא נגאלו. ספר שמות מתחיל במאבק הנשים מול פרעה על הזכות ללדת ולגדל ילדים. במאבק מרים על חייו של משה.
למען שמו באהבה
בגמרא (סוטה יא ע"ב) "דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים בשעה שהולכות לשאוב מים הקדוש ברוך הוא מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן וכו'".
על אף התנאים הקשים שהיו להן, היו מגדלות את ילדיהן, חלק במאמץ וחלק בנס, כי הגידול של הילדים הללו הוא רצון של כל אמא, אבל הוא גם רצון ה' להביא גאולה לעולם. "למען שמו באהבה". לכן נתקיים בהם "ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור".
כלל ישראל שֶׁזָּכוּ – שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם
בספר שמופיעים בו כל הדברים שמביאים גאולה לעולם מובא חידוש מעניין מפי האדמו"ר מחב"ד זיע"א על כך שכבוד בין איש לאשתו מביא גאולה לעולם. שכתבו חכמינו ז"ל (סוטה יז ע"א) "דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא, אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁזָּכוּ – שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם, לֹא זָכוּ – אֵשׁ אוֹכַלְתָּן". אם באה שכינה לאדם פרטי – היא באה גם לכלל ישראל. שכלל ישראל מורכב מאנשים פרטיים ועוד יותר. ותיקון הפרט הוא חלק מתיקון הכלל. לכן צריך להשתדל בדבר זה.
באמת אנו אומרים שכל המשמח חתן וכלה כאילו בנה חורבות מחורבות ירושלים. והיה אומר הרב אליהו זצוק"ל, כי הדברים נאמרו גם על החתן שצריך לשמח את הכלה בחופה ובכל השנה הראשונה. וכן על הכלה שצריכה לשמח את עצמה. ובכך היא כאילו בנתה חורבה מחורבות ירושלים. וכל זה נגרם על-ידי אהבה ואחווה שלום ורעות שבין איש לאשתו.

לימוד תורה – מביא גאולה
עז לגאולה
וכך אומר דוד המלך על חינוך הילדים "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם" (תהילים ח ג). כי לימוד התורה של הילדים מביא גאולה. ולא מבטלים תלמוד תורה של ילדים אפילו לא לבניין בית המקדש.
המשניות – מפתח הגאולה
במדרש כתוב (ויק"ר פ"ז ג') "אין הגליות מתכנסות אלא בזכות המשניות, שנאמר (הושע ח י) 'גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם'". ולומד המדרש את המילה ייתנו כמו "תנא", שמשמעותו לומד משנה. ובספר "בני יששכר" (מאמרי חדשי תמוז אב - מאמר ב) כתב "על כן יש במשניות תקכ"ח פרקים מנין מפת"ח עיין במגלה עמוקות", ללמד כי זה מפתח הגאולה.
לימוד הלכות המקדש
הגמרא במסכת מנחות (קי ע"א) אומרת כי עיסוק בהלכות מקדש וקרבנות מקרב את הגאולה, באופן שהרי זה כאילו אנחנו במקדש מקריבים קרבנות. וכך דורשת הגמרא: "תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי. 'ומנחה טהורה' – זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה".
ובהמשך הגמרא: "'שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות'. מאי בלילות? אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה". ובהמשך דורשת הגמרא את הפסוק: "לעולם זאת על ישראל". רבי יוחנן אמר אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם.
וריש לקיש מפרט ואומר שזה נאמר גם על כל קרבן וקרבן. "אמר ריש לקיש: מאי דכתיב 'זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם'? – כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם". "אמר רבי יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם? כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם".
ספר הזוהר לגאולה הוכן
לכן נאמר על תורתו של רשב"י כי בדא יפקון מן גלותא ברחמי. ובעת שכותב רשב"י את ספר הזוהר מתגלה אליו אליהו הנביא ואומר: "כד יתגלי לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא, ובגיניה 'וקראתם דרור בארץ'" (תיקוני זוהר כד). כשהספר הזה יתגלה בעולם בדור האחרון בסוף הימים, בגללו יתקיים הפסוק "וקראתם דרור בארץ".
כי ספר הזוהר "לגאולה הוכן, ולהצמיח קרן ישועה לבית ישראל" (רמח"ל - אדיר במרום א'). לדור האחרון, לתקופת הגאולה. "לנחותם הדרך אשר יגיעו בו אל רב טוב המכוון בראשית המחשבה... ומה תיקונים צריכים הם להם להחזירם לקדמותם" (רמח"ל - אדיר במרום א'). ולכן ספר הזוהר היה שמור וחסוי אלפי שנים, כדי שלא ייעשה בו שימוש שאינו נכון.
ו"בדא יפקון מן גלותא ברחמי". בלימוד החכמה הזאת יצאו מהגלות מרחמים ולא בדין. שהרי גאולה תבוא בכל מחיר. רבי שמעון לימד אותם בספר הזוהר דרך איך להביא את הגאולה בחביבות. ברחמים. במאור פנים. בזוהר.
האומר דבר בשם אומרו
הגמרא (מגילה טו ע"א) אומרת "ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי". שאז לימוד התורה אינו לשם כבוד אישי, אלא למען שמו באהבה. וזה מביא גאולה.

נרות שבת בדרך לנרות ציון
שתי שבתות מיד נגאלין
יש לנו סוד מחכמינו שאמרו בגמרא (שבת קיח) "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, אִלְמַלֵי מְשַׁמְּרִים יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן – מִיָּד נִגְאָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נו) 'כֹּה אָמַר ה' לַסָּרִיסִים' וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, 'וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי'". וכתב על זה החפץ חיים "ואף שאין אנו יכולים לזרז לכל ישראל, על כל פנים כל אחד בעירו ובמקומו בודאי מחויב לעשות כל מה שיוכל".
חורבן וגאולה תלויים בשמירת שבת. חכמינו דרשו (רבנו בחיי שמות לא): "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו את השבת, שנאמר (יחזקאל כב) 'ומשבתותי העלימו עיניהם – ואחל בתוכם'. וכן מצינו ירמיה שהיה מזהיר לישראל בשמירת השבת והיה אומר שבשמירת השבת תתקיים ירושלים ומלכות בית דוד. והיה מתנבא אליהם שאם אינם משמרים את השבת שתחרב העיר, הוא שאמר (ירמיה יז) 'ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלים ביום השבת – והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה'" (רבינו בחיי שמות לא).
אחפש את ירושלים בנרות
בילקוט שמעוני (במדבר פרק ח רמז תשיט) "אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון שנאמר והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות". ועוד כתוב שם כי לעתיד "האומות עתידין להיות מהלכין לאורכם. שנאמר 'והלכו גוים לאורך' ואי זה אור הקב"ה מאיר לישראל? באור הצדקה. שנאמר 'וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה'. וכל כך למה? בזכות הנרות שהן מדליקין בשבת".
רבי מאיר פנים
במדרש רבה (קהלת פרשה א פסקה כח) "מעשה ושלחה מלכות אצל רבותינו ואמרה להם שלחו לנו קסלופנוס אחד משלכם. אמרו כמה קסלופנוס יש להם והם מבקשין ממנו קסלופנוס אחד? כמה מאות פנסין יש להם? כמה אבנים טובות ומרגליות יש להם? כמדומין אנו שאין מבקשין ממנו אלא מאיר פנים בהלכה. שלחו להם את ר' מאיר. והיו שואלין אותו והוא משיב. שואלין אותו והוא משיב. ובסוף שאלו אותו למה נקרא שמו חזיר אמר להם שהוא עתיד להחזיר את המלכות לבעליה".

לימוד זכות – מביא גאולה
לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל
בספר שופטים (ו יא) מסופר על גדעון שהיה חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת ולא בשדה, בגלל החשש שהמדיינים יגנבו להם או ישדדו אותם. בא אליו מלאך ה' ואומר לו: "ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל". וגדעון שואל: ה' עמנו "וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה' וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן". על זה אומר לו ה': "וַיִּפֶן אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ".
אומרים חכמינו במדרש: "אמר ר' יהודה בר שלום ליל פסח היה אותו הלילה. שאמר לו 'ואיה כל נפלאותיו' – היכן הם הפלאים שעשה האלקים לאבותינו בלילה הזה, והכה בכוריהם של מצרים והוציא משם ישראל שמחים. וכיון שלמד סנגוריא על ישראל. אמר הקב"ה: דין הוא שאגלה אני בכבודי עליו. שנאמר 'ויפן אליו ויאמר לו לך בכחך זה'. אמר לו הקב"ה: יש בך כח ללמד סנגוריה על ישראל, בזכותך הם נגאלים. שנאמר "והושעת את ישראל".
חזק חזק ונתחזק!

מובאה
גאולה תבוא בכל מחיר. אבל רשב"י לימד איך להביא את הגאולה בחביבות. ברחמים. במאור פנים. בזוהר

סיפור על הרב זצ"ל
קיווינו כל היום
בכל שנה, כשהיה מביא רבי יעקב כהן שיחיה, המוציא לאור את לוח השנה "שיח ישראל", את לוח השנה, היה הרב זצ"ל מברכו שיזכה להביא גם לשנה הבאה. והיה אומר לו הרב, מרוב ציפייתו לגאולה בכל רגע: הלוח הזה לא סופי, כי יבוא משיח ויקדשו את החודש ביום אחר ותשתנה קביעות המועדות והחגים, ואז תדפיס לוח חדש. אבל תחלק בחינם לכל מי שקנה ממך לוח שנה (הרב היה מציין שבביאת המשיח, כל חודש יצטרכו להדפיס לוח חדש על-פי היום שבו קידושו את החודש בבית הדין).
ועניין זה של חידוש מצוות קידוש החודש על ידי הראייה בביאת משיח צדקנו, היה מזכיר הרב בכל שיעור לפני חג הסמוך לשבת שיש מצוות עירוב תבשילין. אחרי שביאר את כל ההלכות בזה היה אומר: כל זה אם לא יבוא משיח לפני החג, אבל אם יבוא לפני החג ישנה לנו את הלוח ויחול החג ביום אחר...
מדי שנה, כשהיה הרב מלמד את הלכות בין המצרים ותשעה באב, היה אומר: יהי רצון שכל הלימוד הזה יהיה בבחינת דרוש וקבל שכר ולא הלכה למעשה. כי יבוא במהרה משיח צדקנו ויהפכו הימים האלה לששון ולשמחה, ואז כל מה שעשינו באבלות על החורבן, יתקנו לנו לעשות כנגדו בשמחת הגאולה. י"ז בתמוז וט' באב יהיו חגים, ימים טובים, וימי בין המצרים יהיו ימי חול המועד. ימים שלא אכלנו בהם בשר, תהיה מצווה לאכול בהם בשר, ומצווה לשמוע שירים וללבוש בגדים חדשים, בימים אלו בעגלא ובזמן קריב אמן.
(מתוך "באור פניך", הרב חיים בן שושן)

שות סמס
בליעה בשיעורים . כתוב שכאשר מתחילים לאכול אחרי הברכה, צריך לבלוע את המאכל ואז לדבר, כדי שלא יהיה הפסק. האם צריך לבלוע את כל מה שנמצא בפה או שמספיק לבלוע רק מקצתו?
אפשר רק קצת.

קוסקוס משולש. אפשר להכין קוסקוס גם על-ידי מים קרים. האם מותר להכין בשבת בכלי שלישי, שהבישול יהיה מהיר יותר?

ממש לא. זה "קלי בישול" (קל לבישול).

אמן יתומה. האם מותר לענות סתם "אמן", לא בשעה ששומע ברכה?
לא.

קצפת רותחת. קערה מפלסטיק שהנחתי בתוכה בשר ושפכתי עליו מים רותחים. האם אני יכול עכשיו להקציף בה קצפת חלבית?
כן, אבל לשטוף לפני כן במים רותחים.

שיני חלב. כמה צריך לחכות בין בשר לחלב לתינוקות עד גיל 3?
ארוחה. שעה.