יסודות הנצח במגילת אסתר | הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל | בית המדרש

קטגוריה משנית

460

3 דק' קריאה

עם ישראל עתיק היומין, המלומד בניסים, כל דברי ימיו אינו אלא שרשרת אחת של ניסים גלויים ונסתרים. דרכו, עליותיו וירידותיו, נצחונותיו וכשלונותיו, גם אלה הטבועים כביכול בחותמות הטבע, אין להבינם כמות שהם ואין לנתחם מתוך גישה הסטורית-מדעית רגילה, ולא מתוך גישה חומרית של שיקול יחסי הכוחות שלו לעומת אלה של אויביו. החוקרים ואנשי המדע המנסים להסביר על רקע הסטורי-חברתי את התופעה השמיימית הזאת, קיומו של ישראל כעם, על אף השנאה הנצחית הכבושה, הנגישות והרדיפות מצד רוב רובו של העולם הסובב אותנו, המסבירים איך כבשה אחת יכולה להתקיים בין עדת זאבים, מתעלמים מן האמת ההסטורית המתגלית בסיכומו של החשבון העולמי הכולל בדבר כח ההכרעה של הטוב העליון המשמש כמטרה לכל היקום. ואם כי מתהוות לעיתים קרובות פרצות חמורות ברציפות הזמן ובתהליכי ההסטוריה בהתקדמות לקראת הגשמת המטרה הנכספת הזאת של השגת הטוב העליון, מתגלות נסיגות וסטיות מדרכי ההתקדמות, והן מתגלמות ביסורי דורות שלימים, בירידה מוסרית, ובהשחתה חברותית, הרי אין האחידות והרציפות של ההתקדמות הזאת נפסקה על ידי כך, כי תמיד בסופו של דבר, זכות ההכרעה היא לצד הטוב, כי הוא הכח המניע להתקדמות הכרחית של היקום.

קנה המידה העולמי לטוב ולרע, לגאות ולשפל, לעליה ולירידה של האנושיות, הוא עם ישראל. יחסי אומות העולם לעמנו, מצד אחד, והמתח הרוחני מוסרי של עם ישראל עצמו הוא המודד העולמי להתקדמות לקראת המטרה או לנסיגה ממנה.
זה העקרון עליו מושתתת תורתם של נביאי ישראל, עליו מבוסס חזון אחרית הימים של תורת ישראל לאנושות כולה.
מסכת הסטורית מאלפת ביותר המשקפת את מאבק האיתנים הנצחי בין הטוב לרע, בין עמלק הדורות לישראל, המתבטא בשנאת עולם של אומות העולם לעם עולם, ניתנת לנו במגילת אסתר, הקובעת לעצמה עליונות בין כתבי הקודש, חג מיוחד בין חגי ישראל, ומעמד נצחי בתורת ישראל. כמו שכתב רבנו הגדול הרמב"ם ז"ל: כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידים להיבטל לימות המשיח, חוץ ממגילת אסתר, והרי היא קיימת כחמישה חומשי תורה וכהלכות תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם. ואף על פי שכל זכרון הצרות יבטל, שנאמר: "כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעינו", ימי הפורים לא יבטלו, שנאמר: "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם".

במה צפון סוד נצחיותה של מגילה זאת? ומה חזון העתיד הגנוז בה ובימי הפורים לאחרית הימים? התשובה היא בארבעת קוי יסוד נצחיים בהשקפת עולמה של היהדות שנתגלו באופן מוחשי בחייה של האומה הישראלית בתקופה הרת עולם זו, צפונה קדושתה ועליונותה של מגילת אסתר.
ברציפות המאורעות שאירעו בזה אחר זה בתקופה זו, נתגלו תכונותיו העילאיות של ישראל, ומגילת אסתר לא ללמד לשעתה ולזמנה ועל מלכות פרס בלבד, כי אם באה ללמד על העתיד לבוא ועל פני כל העולם כולו.

היסוד הראשוני הוא שלילה מוחלטת של הגלות, כי מאורעות פורים מלמדים אותנו כי המצאו של עם ישראל בגלות אינו מהוה רק סכנה לאומית ורוחנית כעם, כי אם עצם קיומו של כל יהודי ויהודי נתון בסכנת השמד וכליון ח"ו. לא קיימים כלפיו אצל אומות העולם כל חוקי חברה אלמנטריים ביותר להבטחת חייו כפרט וככלל. גזרת התורה "ובגויים לא תרגיע", שרירה וקיימת ומבטאה את המציאות המרה של יחסו של הגוי לישראל.

יסוד שני יש ללמוד ממגילה זו את דרכי ההשגחה העליונה על עם ישראל הפועלת אמנם בהסתר פנים בחביונות המאורעות במיזוגן והתאמתן המופלאה של כל פרט לפרט אחר, וכל חוליה כשהיא מתקשרת לחוליה שאחריה, אנו מוצאים התאמה בזמן, התאמה במקום, והתאמה בצורה, כך שהם מצטרפות לשרשרת גדולה של מעללים מכוונים ומותאמים מראש, אשר בכח התאמה מופלאה זו קוראים אנו את ההצלה נס, אם כי בפירוק החלקים והחוליות משרשרת המאורעות לא מתבלט כל נס.

יסוד שלישי הצפון במאורעות ימי הפורים הוא זכרון המלחמה והשנאה הנצחית בין ישראל לעמלק אשר במקרה זה הופיע בדמות המן. המושג עמלק, משמש כמקור ההשחתה והרע בעולם, ומופיע תמיד כפרט או ככלל, ומשתזר במאורעות הדמים נגד ישראל. מלחמה זו היא סמל הניגוד בין האור לחושך, בין הטוב לרע, על כן צותה התורה לזכור ולהגביר שנאתנו למקור ושורש הרע בעולם, "כי יד על כס יה מלחמה לד' בעמלק מדור דור".

היסוד הרביעי הוא טהרת הנשק, קדושת המחנה ומטרת הכח הצבאי של ישראל, להגנה ולבטחון פרטי ולאומי של ישראל. שלוש פעמים חוזרת מגילת אסתר על ההכרזה "ובבזה לא שלחו את ידם". זהו קנה המידה לקדושת הצבא בזמן קרב ונצחון. כי לא האינטרס הפרטי עמד לפני הלוחמים כי אם הצלת העם וכבודו, ככתוב "ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמוד על נפשם ונוח מאויביהם והרוג בשונאיהם, ובביזה לא שלחו את ידם".
אלה הם יסודות הנצח של עם ישראל, ובהם צפון סוד הקדושה והעליונות של מגילת אסתר וימי הפורים לעם ישראל בכלל וצבא ישראל בפרט.