הלכות תשובה לרמב"ם פרק ו' ג'- ד' | בשביל הנשמה | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

4 דק' קריאה

להורדת התמונה לסלולרי: שלח את ההודעה 88122195 למספר 1315. למכשירים התומכים בגלישה באינטרנט בלבד. מחיר: 3 ש

עונש שלילת התשובה
ג1 וְאֶפְשָׁר שֶׁיֶּחֱטָא הָאָדָם חֵטְא גָּדוֹל אוֹ חֲטָאִים הַרְבֵּה, עַד שֶׁיִּתֵּן הַדִּין לִפְנֵי דַּיָּן הָאֱמֶת, שֶׁיְּהֵא הַפֵּרָעוֹן• מִזֶּה הַחוֹטֵא עַל חֲטָאִים אֵלּוּ שֶׁעָשָׂה בִּרְצוֹנוֹ וּמִדַּעְתּוֹ, שֶׁמּוֹנְעִין מִמֶּנּוּ הַתְּשׁוּבָה וְאֵין מַנִּיחִין לוֹ רְשׁוּת לָשׁוּב מֵרִשְׁעוֹ*, כְּדֵי שֶׁיָּמוּת וְיֹ אבַד בַּחֲטָאִים אֵלּוּ שֶׁעָשָׂה. הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר עַל יְדֵי יְשַׁעְיָהוּ: "הַשְׁמֵן לֵב• הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע•, פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ" (ישעיה ו,י). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים• בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים, וּבוֹזִים דְּבָרָיו, וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו•, עַד עֲלוֹת חֲמַת יי בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא" (דברי הימים ב לו,טז), כְּלוֹמַר: חָטְאוּ בִּרְצוֹנָם, וְהִרְבּוּ לִפְשֹׁ עַ, עַד שֶׁנִּתְחַיְּבוּ לִמְנֹ עַ מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהִיא הַמַּרְפֵּא.
ג2 לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לֵב פַּרְעֹ ה" (שמות ד,כא; ושם: אֶת לִבּוֹ) - לְפִי שֶׁחָטָא מֵעַצְמוֹ תְּחִלָּה, וְהֵרַע לְיִשְׂרָאֵל הַגָּרִים בְּאַרְצוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ"• (שם א,י), נָתַן הַדִּין לִמְנֹ עַ מִמֶּנּוּ הַתְּשׁוּבָה עַד שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וּלְפִיכָךְ חִזֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת לִבּוֹ.
ג3 וְלָמָּה הָיָה שׁוֹלֵחַ לוֹ בְּיַד מֹשֶׁה, וְאוֹמֵר לוֹ 'שַׁלַּח', וַ'עֲשֵׂה תְּשׁוּבָה', וּכְבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁ'אֵין אַתָּה מְשַׁלֵּחַ', שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי•..." (שם ט,ל), "וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹ את הֶעֱמַדְתִּיךָ"• (שם ט,טז)? כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לְבָאֵי הָעוֹלָם שֶׁבִּזְמַן שֶׁמּוֹנֵעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתְּשׁוּבָה לַחוֹטֵא, אֵינוֹ יָכוֹל לָשׁוּב, אֶלָּא יָמוּת בְּרִשְׁעוֹ שֶׁעָשָׂה בַּתְּחִלָּה בִּרְצוֹנוֹ.
ג4 וְכֵן סִיחוֹן - לְפִי עֲווֹנוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ• נִתְחַיֵּב לְמָנְעוֹ הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי הִקְשָׁה יי אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ" (דברים ב,ל). וְכֵן הַכְּנַעֲנִיִּים - לְפִי תּוֹעֲבוֹתֵיהֶן, מָנַע מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה עַד שֶׁעָשׂוּ מִלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי מֵאֵת יי הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן הַחֲרִימָם"• (יהושע יא,כ). וְכֵן יִשְׂרָאֵל בִּימֵי אֵלִיָּהוּ - לְפִי שֶׁהִרְבּוּ לִפְשֹׁ עַ, מָנַע מֵאוֹתָן הַמַּרְבִּים תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה הֲסִבֹּ תָ אֶת לִבָּם אֲחֹ רַנִּית" (מלכים א יח,לז), כְּלוֹמַר מָנַעְתָּ מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה.
ג5 נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁאֵין הָאֵל גָּזַר עַל פַּרְעֹ ה לְהָרַע לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא עַל סִיחוֹן לַחֲטֹ א בְּאַרְצוֹ, וְלֹא עַל הַכְּנַעֲנִיִּים לְהַתְעִיב•, וְלֹא עַל יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹ ד עֲבוֹדָה זָרָה - אֶלָּא כֻּלָּן חָטְאוּ מֵעַצְמָן, וְכֻלָּן נִתְחַיְּבוּ לִמְנֹ עַ מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה.
סיוע ה'
ד וּבְעִנְיָן זֶה שׁוֹאֲלִין• הַנְּבִיאִים וְהַצַּדִּיקִים בִּתְפִלּוֹתֵיהֶן מֵיי לְעָזְרָם עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד: "הוֹרֵנִי יי דַּרְכֶּךָ" (תהילים כז,יא; פו,יא), כְּלוֹמַר: אַל יִמְנְעוּנִי חֲטָאַי דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, שֶׁמִּמֶּנָּה אֵדַע דְּרָכֶיךָ וְיִחוּד שִׁמְךָ•. וְכֵן זֶה שֶׁאָמַר: "וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי" (שם נא,יד), כְּלוֹמַר: תַּנִּיחַ רוּחִי לַעֲשׂוֹת חֶפְצָהּ•*, וְאַל יִגְרְמוּ לִי חֲטָאַי לְמָנְעֵנִי הַתְּשׁוּבָה, אֶלָּא תִּהְיֶה הָרְשׁוּת בְּיָדִי עַד שֶׁאֶחֱזֹ ר וְאָבִין, וְאֵדַע דֶּרֶךְ הָאֱמֶת. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ כָּל הַדּוֹמֶה לִפְסוּקִים אֵלּוּ.

הַפֵּרָעוֹן - העונש. הַשְׁמֵן לֵב וכו' - אטוֹם את לב העם, ואל תתן לעם ישראל להבין, כדי שלא יחזרו בתשובה ויירפאו. הָשַׁע - סתוֹם. מַלְעִבִים - מלעיגים, ומלגלגים. בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים - בנביאים (מו"נ ב,ו). מִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו - "לתת דופי [להטיל ספק ופגם] בדבריהם" (טומאת צרעת טז,י5; וראה גם תלמוד תורה ו,יא). שֶׁנֶּאֱמַר: " הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ " - היזמה לגזרות על עם ישראל הייתה של פרעה. שֶׁנֶּאֱמַר - במכת הברד, " וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן [עדיין אינכם יראים] מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים". " וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי, וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ". סִיחוֹן לְפִי עֲווֹנוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ - לפני שבאו ישראל בגבולו. וה' הקשה את לבו ויצא להילחם בישראל. הַחֲרִימָם - השמיד אותם. לְהַתְעִיב - לעשות מעשי תועבה. שׁוֹאֲלִין - מבקשים. יִחוּד שִׁמְךָ - שה' אחד, במובן העמוק והמיוחד של המושג (יסודי התורה פרק א). תַּנִּיחַ רוּחִי לַעֲשׂוֹת חֶפְצָהּ - שחפצו האמתי של האדם עשיית המצוות ובקשת הנצח, והיצר הרע שבאדם אונס אותו לבטל מצוה או לעשות עברה (גירושין ב,כ). חֶפְצָהּ* - בכ"י ק': חֲפָצֶיךָ.

ביאורים
לאחר שהרמב"ם ביאר את סוגי העונשים הוא מוסיף שישנו עונש נוסף – שלילת הבחירה החופשית.
שלילת הבחירה אינה חלק מהחטא אלא חלק מתהליך הענישה. פרעה חטא. הוא שיעבד את עם ישראל והרע להם שלא כדין – העבידם בפרך והרג את ילדיהם. על מעשים אלו הוא היה חייב להיענש עונש חמור מאוד, והוא שבחירתו תישלל. ה' הכביד את ליבו והוא לא יכל לעשות תשובה כדי שלא ישוב בתשובה על חטאיו וייפטר מהעונש.
העונש שהוא קיבל בסוף לא היה על מה שקרה בזמן שבו הוא היה משולל בחירה, שהרי אז לא בחר ברע, שלא לשלח את ישראל, אלא היה מוכרח לעשות זאת. הוא נענש על כל המעשים שעשה לפני שנשללה בחירתו.
עונש של שלילת בחירה חופשית קיים גם בדיני בתי המשפט של בני האדם. למשל, אדם שהושם בכלא אינו יכול לבחור ללכת לגנוב בשוק או ללכת לחלק מזון לאנשים נזקקים. מנעו ממנו באופן מסוים בחירה חופשית. יתרה מכך. אדם שנידון למוות והוצא להורג, נשללת ממנו לגמרי הבחירה החופשית.
הרמב"ם מציין ששלילת הבחירה היא עונש שניתן על עברות חמורות או חוזרות ונשנות. זה לא עונש רגיל מכיוון שהוא עוקר מהאדם את אחד הדברים המשמעותיים ביותר בחיים – הבחירה. האדם מאבד חלק מאנושיותו כאשר הופך לחסר יכולת בחירה. לכן הצדיקים והנביאים התפללו שאם צריך להענישם על חטאיהם – שלא ייענשו בעונש החמור הזה של שלילת הבחירה, כי אז יאבדו את היכולת להתקרב לה' ולשוב אליו.

הרחבות
* האם אדם יכול לטעון שדרכי התשובה ננעלו בפניו?
שֶׁמּוֹנְעִין מִמֶּנּוּ הַתְּשׁוּבָה וְאֵין מַנִּיחִין לוֹ רְשׁוּת לָשׁוּב מֵרִשְׁעוֹ. לפי דברים אלו של הרמב"ם תיתכן אצל אדם שהרבה לחטוא מציאות שבה ינעלו בפניו דרכי התשובה, מתוך המצב הרוחני הקשה אליו הגיע בבחירתו.
אולם, מצינו בדברי חז"ל, שגם כאשר אדם מגיע למצב שבו נראה לו שאין דרך לשוב מחטאיו, אין לו לומר כן, אלא עליו להתאמץ ולשוב בכל זאת. הגמרא מספרת על אלישע בן אבויה ואומרת שעל אף שחטא חטאים חמורים מאד, אמר לו רבי מאיר תלמידו – "חזור בך", אולם אלישע בן אבויה ענה לו: "כבר שמעתי מאחורי הפרגוד: שובו בנים שובבים חוץ מאחר" (אחר הוא הכינוי בדברי חז"ל לאלישע בן אבויה) [חגיגה טו.], אלישע עונה לרבי מאיר - כבר שמעתי שדלתי התשובה נעולות בפני ולכן איני חוזר בי. ובכל זאת, כתב השל"ה הקדוש בשם הראשית חכמה : "ואף אם שמעת 'שובו בנים שובבים חוץ מפלוני' כענין אלישע-אחר, אל תחוש, שהרי אלישע-אחר סוף סוף נתקבל [חגיגה טו.], אפילו לא שב. כל שכן אם היה שב, שהיה מועיל לו יותר ויותר, אלא שסגרו דלתי התשובה בפניו, והיה צריך להפציר עד שיפתח הפתח ". ובהגהה שנדפסה בשל"ה שם הוסבר העניין: "כי השם יתברך אל חפץ חסד הוא וחושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח על כן הוא תובע בפה ומקדים לבני אדם ומבקשם שיעשו תשובה אבל איש כזה כמו אלישע אחר אינו ראוי שה' יתברך יפצור בו והשיאו עצה טובה שיעשה תשובה רק אם יעשה מעצמו יעשה ולא שיפתהו השם יתברך..." [של"ה, שער האותיות, אות הקו"ף - קדושת הזווג, אותיות שמ-שמא].

שאלות לדיון
א. איך יֵדע האדם אם הבחירה עדיין בידו, או כבר נשללה ממנו מרוב עוונותיו?
ב. לאור דברי הרמב"ם, איך ייתכן שאדם מתפלל על חברו שישוב בתשובה, הרי ה' לא גוזר על איש שיהיה צדיק?

הלכות תשובה (טקסט, ביאורי מילים וכותרות) ניתנו באדיבות 'מפעל משנה תורה'.