הלכות תשובה לרמב"ם פרק י' א'- ג' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
הלכות תשובה לרמב"ם

קטגוריה משנית

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצ"ל

3 דק' קריאה

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

להורדת התמונה לסלולרי: שלח את ההודעה 88122195 למספר 1315. למכשירים התומכים בגלישה באינטרנט בלבד. מחיר: 3 ש

עבודה מאהבה
עובד מיראה
א1 אַל יֹ אמַר אָדָם: הֲרֵינִי עוֹשֶׂה מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְעוֹסֵק בְּחָכְמָתָהּ, כְּדֵי שֶׁאֲקַבֵּל הַבְּרָכוֹת הַכְּתוּבוֹת בָּהּ אוֹ כְּדֵי שֶׁאֶזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְאֶפְרֹשׁ מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁהִזְהִירָה תּוֹרָה מֵהֶן, כְּדֵי שֶׁאֶנָּצֵל מִן הַקְּלָלוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶכָּרֵת מֵחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא.
א2 אֵין רָאוּי לַעֲבֹ ד אֶת יי עַל דֶּרֶךְ זוֹ; שֶׁהָעוֹבֵד עַל דֶּרֶךְ זוֹ הוּא עוֹבֵד מִיִּרְאָה•, וְאֵינָהּ מַעֲלַת הַנְּבִיאִים וְלֹא מַעֲלַת הַחֲכָמִים. וְאֵין עוֹבֵד אֶת יי עַל דֶּרֶךְ זוֹ אֶלָּא עַמֵּי הָאָרֶץ וְהַנָּשִׁים• וְהַקְּטַנִּים, שֶׁמְּחַנְּכִין אוֹתָן לַעֲבֹ ד מִיִּרְאָה, עַד שֶׁתִּרְבֶּה דַּעְתָּן וְיַעַבְדוּ מֵאַהֲבָה.
עובד מאהבה
ב1 הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה - עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת וְהוֹלֵךְ בִּנְתִיבוֹת הַחָכְמָה לֹא מִפְּנֵי דָּבָר בָּעוֹלָם, לֹא מִפְּנֵי יִרְאַת הָרָעָה וְלֹא כְּדֵי לִירַשׁ הַטּוֹבָה, אֶלָּא עוֹשֶׂה הָאֱמֶת מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֱמֶת, וְסוֹף הַטּוֹבָה לָבוֹא בִּכְלָל•.
ב2 וּמַעֲלָה זוֹ הִיא מַעֲלָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹ ד, וְאֵין כָּל חָכָם זוֹכֶה לָהּ. וְהִיא מַעֲלַת אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "אֹ הֲבִי"(ישעיה מא,ח) , לְפִי שֶׁלֹּא עָבַד אֶלָּא מֵאַהֲבָה. וְהִיא הַמַּעֲלָה שֶׁצִּוָּנוּ בָּהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָהַבְתָּ אֵת יי אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ• וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹ דֶךָ"(דברים ו,ה) . וּבִזְמַן שֶׁיֹּ אהַב אֶת יי אַהֲבָה הָרְאוּיָה - מִיָּד יַעֲשֶׂה כָּל הַמִּצְווֹת מֵאַהֲבָה.
ג וְכֵיצַד הִיא הָאַהֲבָה הָרְאוּיָה? הוּא שֶׁיֹּ אהַב אֶת יי אַהֲבָה גְּדוֹלָה יְתֵרָה רַבָּה עַזָּה עַד מְאֹ ד*, עַד שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּאַהֲבַת יי, וְנִמְצָא שׁוֹגֶה• בָּהּ תָּמִיד, כְּאֵלּוּ• חוֹלֵי הָאַהֲבָה שֶׁאֵין דַּעְתָּן פְּנוּיָה מֵאַהֲבַת אוֹתָהּ אִשָּׁה שֶׁהוּא שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד, בֵּין בְּשָׁכְבוֹ בֵּין בְּקוּמוֹ, בֵּין בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה - יָתֵר מִזֶּה תִּהְיֶה אַהֲבַת יי בְּלֵב אוֹהֲבָיו, שׁוֹגִין בָּהּ תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ: "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹ דֶךָ"(שם) . וְהוּא שֶׁשְּׁלֹמֹ ה אוֹמֵר דֶּרֶךְ מָשָׁל: "כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי"(שיר השירים ב,ה) . וְכָל שִׁיר הַשִּׁירִים מָשָׁל הוּא לְעִנְיָן זֶה•.
..................................................................................................................................................................
עוֹבֵד מִיִּרְאָה - גם העבודה לשם קבלת שכר נחשבת כיראה מאובדן השכר (ק'). וְהַנָּשִׁים - בזמן הרמב"ם רוב הנשים לא זכו להשכלה. וְסוֹף הַטּוֹבָה לָבוֹא בִּכְלָל - הטובה כלולה באמת, ואין להפכה למטרה. בְּכָל לְבָבְךָ - בכל כוחותיך. ופירשו חכמים: "ביצר טוב וביצר רע". ופירש רבנו: "שישים בלבו אהבת האל והאמונה בו אפילו בעת המרי והכעס והרוגז, שכל זה הוא יצר רע, כאמרם: 'בכל דרכיך דעהו' - אפילו בדבר עברה" (פה"מ ברכות ט,ה). שׁוֹגֶה - דבק בדבר בלא לשים לב לדבר אחר. כְּאֵלּוּ - כמו אלה. וְכָל שִׁיר הַשִּׁירִים מָשָׁל הוּא לְעִנְיָן זֶה - שיר השירים עוסק באהבה בין האישה לבין דודה (אהובהּ) כמשל לאהבה בין האדם לבין ה'.

ביאורים
הרמב"ם מסיים את הלכות תשובה בפרק העוסק בעבודת ה' מאהבה. איך נושא זה קשור להלכות תשובה? כשאדם עובד את ה' מאהבה הוא עובד את ה' רק בגלל אהבתו אליו ולא כדי לקבל שכר. לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. הוא עושה את האמת בגלל שהיא אמת. הדרך להגיע לדרגה של עבודת ה' מאהבה היא דרך ארוכה. כשילד הוא קטן אי אפשר לחנכו לקיים תורה ומצוות אלא רק על ידי פרסים ושכר. זו הדרך היחידה לרוממו בעבודת ה'. לאט לאט, עם השנים, כששכלו מתפתח אפשר להוציאו מהדרגה הנמוכה של עבודת ה' אל הדרגה הרצויה שהיא עבודת ה' מאהבה. נמצא שהאדם חזר בתשובה על עבודת ה' הנמוכה שהייתה לו והתרומם לקיים את מצוות ה' של 'ואהבת את ה' אלוהיך'. זו הסיבה שבגללה הרמב"ם חתם את הלכות תשובה עם עבודת ה' מאהבה. עד פרק זה למדנו על תשובה מחטאים ומאי עשיית רצון ה'. בפרק זה אנו למדים שגם אדם שמעולם לא חטא צריך לעשות תשובה. תשובה זו היא על המדרגה הנמוכה של עבודת ה' שהייתה לו. זו תשובה שחייבת להיעשות כי אין אדם שהגיע לעבודת ה' לשמה בלי שעבר דרך עבודת ה' שלא לשמה.
עבודת ה' מאהבה היא דרגה גבוהה מאוד. האהבה כלפי ה' צריכה להיות מוחשית אצל האדם כך שכל הזמן הוא יהיה דבוק במחשבתו אל הקב"ה כמו שאהוב מהרהר באהובתו כל הזמן. לכן זו דרגה שאין כל חכם זוכה להגיע אליה. אברהם אבינו זכה והגיע למדרגה זו. אם כך, האדם הפשוט יכול לחשוב שאין לו כל שייכות לדרגה זו. הרמב"ם מחדש שציווי ה' שאנו אומרים כל יום 'ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך' מנחה אותנו להגיע לדרגה זו. לפיכך כל יהודי מצֻווה לשאוף כל חייו להגיע למדרגה זו. ואם לא יגיע אין עליו כל טרוניה, שהרי לא עליך המלאכה לגמור, אך אי אתה בן חורין להיבטל ממנה.

הרחבות
* המצווה שבאהבת ה'
שֶׁיֹּאהַב אֶת יי אַהֲבָה גְּדוֹלָה יְתֵרָה רַבָּה עַזָּה עַד מְאֹד. אהבת ה', עליה מדבר הרמב"ם , היא מצוות עשה, והוא מנה אותה בספר המצוות: "והמצוה השלישית היא שצונו לאהבו יתעלה וזה שנתבונן ונשכיל מצותיו ופעולותיו עד שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג וזאת היא האהבה המחוייבת...".
בהמשך, הוסיף הרמב"ם שמצווה זו כוללת גם ציווי לגרום לאנשים אחרים לאהוב את ה': "וכבר אמרו שמצוה זו כוללת גם כן שנדרוש ונקרא האנשים כולם לעבודתו יתעלה ולהאמין בו . וזה כי כשתאהב אדם תשים לבך עליו ותשבחהו ותבקש האנשים לאהוב אותו. וזה על צד המשל כן כשתאהב הא-ל באמת כמה שהגיעה לך מהשגת אמיתתו הנה אתה בלא ספק תדרוש ותקרא הכופרים והסכלים לידיעת האמת אשר ידעת אותה". [ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה ג]
בעל ספר החינוך פירט את דיני מצוות אהבת ה': "דיני המצוה, שראוי לו לאדם שישים כל מחשבתו וכל מגמתו אחר אהבת השם, ויעריך בלבו תמיד כי כל מה שהוא בעולם מעושר ובנים וכבוד, הכל כאין וכאפס ותוהו כנגד אהבתו ברוך הוא, וייגע תמיד כל היום בבקשת החכמה למען ישיג ידיעה בו, סוף דבר יעשה כל יכלתו להרגיל מחשבות לבו כל היום באמונתו ויחודו עד שלא יהי רגע אחד ביום ובלילה בהקיצו שלא יהא זוכר אהבת אדוניו בכל לבו [ספר החינוך מצוה תיח].

שאלות לדיון
א. "עושה אמת מפני שהוא אמת". מהו הפירוש המדויק לדברים, ואיזו הבנה רוצה הרמב"ם לשלול?
ב. שיר השירים הוא משל לאהבה בין היחיד מעם ישראל לקב"ה, או בין האומה כולה לקב"ה?

הלכות תשובה (טקסט, ביאורי מילים וכותרות) ניתנו באדיבות 'מפעל משנה תורה'.