אות ו' חלק ג | בשביל הנשמה | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

297

3 דק' קריאה

מטרת שאינם עמלים
וְאִם יֹאמַר אִישׁ: הֲרֵי אָנוּ רוֹאִים שׁוֹטֶה וּכְסִיל, וְהוּא שׁוֹקֵט בָּעוֹלָם, לֹא יִיגַע בָּהּ, וַאֲחֵרִים עוֹבְדִים אוֹתוֹ וּמִתְעַסְּקִים בַּעֲסָקָיו; וְאֶפְשָׁר שֶּׁיִּהְיֶה הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲסָקָיו• אִישׁ חָכָם וְנָבוֹן?! — וְאֵין הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר יַחְשֹׁב הַחוֹשֵׁב. שֶׁמְּנוּחַת הַכְּסִיל הַהוּא, כְּמוֹ כֵן עוֹבֶדֶת וּמְכִינָה הַטּוֹב הַהוּא לָאִישׁ אֲשֶׁר חָפֵץ הַבּוֹרֵא לְתִתּוֹ לוֹ. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא נָח בְּרֹב מָמוֹנוֹ אוֹ רְכוּשׁוֹ — יְצַוֶּה לַעֲבָדָיו לִבְנוֹת אַרְמוֹן כְּלִיל יֹפִי, וְלִנְטֹעַ כֶּרֶם חָשׁוּב, כְּמוֹ שֶׁיַּעֲשׂוּ הַמְּלָכִים וְכָל הַדּוֹמֶה לָהֶם. וְאֶפְשָׁר שֶּׁיִּהְיֶה הָאַרְמוֹן הַהוּא מְזֻמָּן לְאִישׁ חָסִיד, יָבוֹא בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וְיֶחֱסֶה יוֹם אֶחָד בְּצֵל קִיר מִן הַקִּירוֹת הָהֵם, וְיִהְיֶה לוֹ סִבָּה לְהִנָּצֵל מִמָּוֶת. כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ" (איוב כז יז). אוֹ יִקְחוּ מִן הַכֶּרֶם הַהוּא כּוֹס יָיִן יוֹם אֶחָד, לַעֲשׂוֹת מִמֶּנוּ צֳרִי הַנִּקְרָא: תַּרְיָאקָה, וִימַלֵּט בּוֹ מִן הַמָּוֶת אִישׁ תָמִים וְשָׁלֵם אֲשֶׁר נְשָׁכוֹ הָאֶפְעֶה. וְכֵן מִנְהָג הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְחָכְמָתוֹ אֲשֶׁר בָּהּ הֶעֱבִיד הַטֶּבַע: "עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן" (על פי ישעיה כה א). וְזֶה הָעִנְיָן בֵּאֲרוּהוּ חֲכָמִים, עֲלֵיהֶם הֲשָׁלוֹם. אָמְרוּ: כִּי בֶּן זוֹמָא הָיָה עוֹמֵד עַל הַר הַבַּיִת, וְהָיָה רוֹאֶה יִשְׂרָאֵל הָעוֹלִים לַחַג וְאוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁבָּרָא כָּל אֵלֶּה לְשָׁרְתֵנִי" (ברכות נח א) — כִּי הָיָה עָלָיו הֲשָׁלוֹם יָחִיד בְּדוֹרוֹ.

___________________________________

הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲסָקָיו – העובד להצלחת עסקי הכסיל.

ביאורים
השאלה שבה עסק הרמב"ם לעיל, שאלת התועלת שישנה לקב"ה בבני האדם המשועבדים לעולם הזה, היא שאלה מורכבת מאוד, שהרי היא מהווה ניסיון להבין בכלים שכליים-אנושיים את מעשיו ורצונו של בורא עולם.
הדוגמה הבולטת לכך, היא התשובה שנתן הרמב"ם לשאלת התועלת שבמעשיהם של אלה הרחוקים מקשר לבורא. הרמב"ם ענה שישנה תועלת בכך שאותם אנשים מסייעים לאלה שעובדים את הבורא ומכוונים לכך, והם מקדמים את העולם עבורם. אולם, כבני אדם קשה לנו להבין דבר כזה, שהרי ישנם אנשים רבים המשועבדים למלך או כל בעל שררה אחר ומכוונים לרצונו שאינו מכוון כלל לרצון ה', ואם כן מהי התועלת במעשיהם של כל אלה?
כדי להבין את התשובה לשאלה זו יש לחזור לדבר שבו פתחנו. ההבנה שישנו פער גדול כל כך בין ההבנה האלוהית להבנה האנושית, נותנת לאדם יכולת להבין שייתכן שלמרות שישנם כאלה שעובדים ופועלים שנים רבות למען דבר הנראה מרוחק מעבודת ה', התועלת במעשיהם תהיה דווקא מאירועים הנראים צדדיים, שבהם תהיה למעשיהם תועלת המחוברת לבני האדם העושים את רצון הבורא, אפילו אם דברים אלו קרו בלי שהם התכוונו לכך.

הרחבות
כסיל נח כסיל עובד וטורח
יְצַוֶּה לַעֲבָדָיו. הרמב"ם מסביר שיש אדם המפתח את העולם בכוחות עצמו, ויש אדם שעבדיו יעשו זאת עבורו. דברים אלו יכולים לעורר תחושה של חוסר צדק. אולם, יש לדעת שגם בדברים אלו הנוגעים לתפקידו של האדם בעולם, כל אחד מקבל לפי המגיע לו ולפי הראוי לו, והכול מחושב בצדק ובמשפט. גם כאשר יש צורך במילוי תפקיד מסוים, יד ה' לא תקצר, וביכולתו להביא תכלית מסוימת בדרך קלה או בדרך המלאה צער ומאמץ. בכל מקום ומקום ה' בוחר כיצד להביא את הדברים לפי הראוי לאותו מקרה. וכך הסביר זאת הרמח"ל בדרך ה' [ב, ג]: "ואולם צריך שתדע, שהמקרים הקורים לבני האדם יש בהם שני מינים, האחד - מקרים תכליתיים, והשני - אמצעיים. והוא כעניין, אודך ה' כי אנפת בי, שפירשו ז"ל, שנשברה רגל פרתו ונפלה ומצא סימא (אוצר) תחתיה... וגם אמצעיים אלה אפשר שיהיו לצורך עצמו של האדם שיקרו לו, ואפשר שיהיו לצורך זולתו, לשתבוא על ידי זה טובה או רעה לזולתו. ואמנם החכמה העליונה כמו שתשער העניינים שראוי שיגיעו לאדם, תשער גם כן האמצעיים שעל ידם יגיעו לו, עד שימצא הכול נגזר בתכלית הדקדוק למה שהוא היותר טוב באמת".

שאלות לדיון
בשל דברי הרמב"ם, מהו היחס הראוי לעם הארץ?
מדוע אין בדברי בן זומא חשש התנשאות חס ושלום?

השתתפו עכשיו בדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות: