^ 1.ראש הישיבה שליט"א ביאר כוונתו שבספק בכוונת הפסוק שורש הספק הוא אם צריך לשמור ובכך ספק איסורא לחומרא, אולם בספק כגון שור שנגח את הפרה הספק הוא אם שור זה נגח וזהו ספק ממוני (שיעור כללי, תש"פ).
^ 2.הוא בא להסביר שם מדוע הגמרא לא תירצה לחלק בין מלאכת זורה בשבת שחייב למרות שזו גרמא לבין ליבתו הרוח בנזיקין שפטור, שבשבת הוא עוסק בגופו של איסור מה שאין כן בנזיקין שגוף האיסור הוא החפץ הניזוק, וביאר שגם בנזיקין הואיל ומייצר את הדבר המזיק נחשב לעוסק בגוף האיסור הואיל ועובר על "לפני עיוור" או על "ואהבת לרעך". לפי זה יש מקום לומר שגם לדעתו יש איסור עצמי להזיק ולא רק מטעם "ואהבת", אלא שכדי לנמק שנחשב עוסק בגוף האיסור נזקק להרחבה של "ואהבת".
^ 3.ושמא משום כך לא ינהג כאן הכלל של ספק דאורייתא לחומרא, ולפיכך המבי"ט לא רצה לנקוט במצווה זו כמקור האיסור. אולם זהו חידוש גדול, ועיין בספר "ויען דוד" לרב חיים יוסף דוד וייס (אב"ד באנטוורפן) שכתב להפך, שאפילו לדעת הרמב"ם שהדין שספק דאורייתא לחומרא הוא רק מדרבנן יש לומר שבמצוות שבין אדם לחברו שהם מטעם ואהבת לרעך כמוך ספק לחומרא מדאורייתא, כי בכלל אהבת ישראל שלא יגיע לחברו אפילו ספק נזק.