להביט קדימה | הרב דב בערל וויין | בית המדרש

שבת ומועדים
חגי תשרי

קטגוריה משנית

605

3 דק' קריאה

בוא השנה החדשה תמיד מעורר בנו צורך להסתכל קדימה ולתכנן את העתיד. השבוע הקדשתי מעט זמן למילוי לוח השנה של תשע"ד בהתחייבויות שיש לי והפרויקטים שמתוכננים לשנה הבאה עלינו לטובה. למרות זאת, תמיד מרחף מעלינו חוסר ודאות, שהוא אחד מיסודות החיים עצמם, לקראת העתיד הבלתי ידוע שאורב לנו. כולנו ערים לכך שהאדם רק מתכנן, אך רק הקב"ה מוציא לפועל.
אם זה נכון, יש בהחלט הצדקה לשאול למה לטרוח ולתכנן את העתיד ולמלא את לוח השנה באירועים שיתרחשו רק בעוד חודשים. האין זה מעשה של יוהרה שאין למעלה ממנו, ואולי אפילו מעשה חסר כל תוחלת? עם זאת, למרות ההבנה הזאת שמשותפת לכל בני האדם, הטבע שלנו דורש מאתנו לתכנן את העתיד ולקבוע מועד לאירועים ולפרויקטים זמן רב לפני שהם קורמים עור וגידים ומתרחשים.
כולנו מודעים מטבענו לכך שהחיים אינם מרוץ קצר אלא מרתון, ולכן מצריכים תכנון, הכנות וחזון לטווח הרחוק. לכן אנחנו אוזרים אומץ וביטחון עצמי וממלאים בתוכניות את הלוח של השנה הבאה. בעשותנו כן, אנחנו מתגברים על כל הספקות וחוסר הוודאות שתמיד מלווים אותנו.
המורים שלי בישיבה לימדו אותי לפני שנים רבות שאדם צריך תמיד להיות עסוק במעשים ובפרויקטים חשובים, מפני שאז יש סיכוי טוב יותר שמשמים יעניקו לו את הזמן ואת היכולת להשלים את הדברים עד תומם.
אנחנו מכירים את העובדה המרשימה שאנשים שנחושים בדעתם לחיות כדי לחגוג אירוע משפחתי מסוים או להגיע למטרה מסוימת מצליחים לגייס את הכוחות הדרושים כדי להגיע לאותו אירוע או להשיג את אותה המטרה למרות שהסיכויים הגשמיים הרגילים הם לרעתם. תכנון העתיד עוזר לנו להבטיח שאכן יהיה עתיד שאותו נוכל לחוות!
החיבור והאהבה שלנו לנכדים שלנו (ולרבים מאתנו שזכו לכך, לנינים שלנו) נובעים מהביטחון שלנו בעתיד. הנחישות שלנו להביא דורות עתידיים לעולם חסר ודאות היא כשלעצמה חיזוק של האמונה והביטחון בהשגחה העליונה.
המדרש מלמד אותנו שבנקודת שפל בחיי העם היהודי, בעבדות מצרים, הייתה בקרב בני ישראל מגמה להפסיק להתרבות. למה להוליד עוד עובדים אומללים לפרעה? למרות זאת, שכנעה מרים, אחות משה ואהרון, את הוריה להתעלם מהמדיניות ההגיונית הזאת לכאורה, וכך בא לעולם משה, מושיעם של ישראל והמורה הגדול של האנושות כולה.
כל הסיפור של עם ישראל הוא סיפור של מבט קדימה. מדינת ישראל נבנתה על בסיס היכולת של היהודים שחיו באזורים שונים, אך שונאים, של העולם לשאת עיניים לעתיד, אל תקופה ומקום שבו תהיה ליהודים ישות לאומית משלהם ומידה רבה של שליטה בגורלם. במקרה הטוב, זאת הייתה תקווה לא סבירה, אפילו חלום באספמיא, אבל תסתכלו עלינו עכשיו. מבט אל העתיד הוא אחד המפתחות ליצירת עתיד.
נראה שעם השנה הבאה מגיעות גם בעיות גדולות. מה יהיו התוצאות בסוריה ובמצרים ובשאר שכנותינו בעולם הערבי האלים והבלתי יציב? מה יקרה בכלכלה ובסוגיות החברתיות שמפלגות כל כך את העם פה בישראל? מה יהיה עם גיוס החרדים? כיצד תתפקד הרבנות הראשית בישראל והנהגתה החדשה? ומעל הכול, עדיין מרחפת עלינו הסכנה הגדולה של העניין האיראני.
אז מה אנחנו יכולים לומר עכשיו על העתיד של שנת תשע"ד? מי יודע? ובכל זאת, אני מרגיש שמחובתי למלא את לוח השנה שלי באירועים ולהיות בטוח שזאת תהיה שנה טובה לכולם, למרות כל הבעיות שעדיין מטרידות אותנו. יהודים תמיד נשאו עיניים לימים טובים יותר, והיכולת הזאת אפשרה לנו להוסיף להתקיים ואפילו לשגשג גם בתקופות קשות.
ראש השנה הוא זמן של מורא ומשפט, אך זה גם זמן לשאת עיניים לעתיד. השנה הקודמת חלפה, ואנחנו התמודדנו עם כל אתגריה. כעת עלינו להתמודד עם האתגרים של השנה החדשה בקור-רוח ובביטחון, מפני שהעתיד שלנו טומן בחובו אינספור אפשרויות וברכות. שנה טובה ושמחה לכולם!