על אנשים, עצים ונוכחות שכינה | הרב יוסף כרמל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

איטה בת חנה ארנרייך אליהו בן שרה זלדה כרמל רחלי בת רוזי בוסקילה

160

2 דק' קריאה

אחד הכלים החזקים ביותר בלימוד ועיון בתנ"ך, הוא זיהוי ביטויים מיוחדים המופיעים ביותר ממקום אחד, קושרים בין פרשיות ונותנים אפשרות לראות את התמונה בכללותה. שיטה זו מבוססת על דרכם של חז"ל במדרשי ההלכה ועוד יותר במדרשי האגדה.
נביא בדברינו דוגמא מעניינת לדרך זו, המבוססת על פסוק בפרשתנו, פסוק מן ההפטרה ופסוק נוסף מפרשת שלח לך.
בסוף פרשתנו העם מתלונן על חוסר מים, הבעיה נפתרת באמצעות הכאה על הצור והכתוב מסכם:
"וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְקֹוָק לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְקֹוָק בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן" (שמות י"ז ז).
על פי דברים אלה, המריבה משמעותה חוסר אמונה בסייעתא דשמיא, הנובעת מנוכחות שכינה. המבנה והביטויים מזכירים לנו את הפסוק המופיע בהפטרת פרשתנו. שם, תבורך מנשים יעל, מזמינה את שר צבא יבין אשר מלך בחצור, להיכנס לאהלה. לאחר שסיסרא מרווה את צמאונו בחלב, הוא מצווה על יעל:
"וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וְהָיָה אִם אִישׁ יָבוֹא וּשְׁאֵלֵךְ וְאָמַר הֲיֵשׁ פֹּה אִישׁ וְאָמַרְתְּ אָיִן" (שופטים ד' כ).
במבט ראשון נראה שאין קשר בין הפרשיות.
הכתוב השלישי השופך אור חדש על הענין, מופיע בפרשת המרגלים. משה רבנו מדריך את שליחיו:
"וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם ...וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ ... וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן" (במדבר י"ג יז-כ).
חז"ל ובעקבותיהם רש"י, מוציאים לכאורה את הפסוק מפשוטו ומפרשים: "היש בה עץ - אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו".
מה המקור לפרשנות זו? אכן התורה מגדירה "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ' יט) אבל מכאן למסקנה כי כל עץ הנזכר בתורה רומז לאיש הדרך רחוקה.
רק אם נחבר את שלשת המקורות באמצעות המבנה הספרותי והשימוש בביטויים השוים נקבל את המסקנה הבאה:
השאלה שמשה רבנו ביקש לברר איננה בוטנית או גאוגרפית, השאלה היא שאלה רוחנית. מחקרם של המרגלים אמור לתת תשובה על השאלה האם השכינה שורה על הכנענים? האם יש בחברה שלהם אנשי מופת, אנשי אמונה, בעלי רמה רוחנית גבוהה, שיכולים להגן על החוסים בצילם כעל מי שחוסים בצל השכינה, בבחינת: "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן"? (תהלים צ"א א). זו שאלת המפתח במאבק ביננו לבין יושבי הארץ, מי זכאי ליותר סייעתא דשמיא?
ההוכחה לכך נמצאת בפרשתנו. השימוש בפרשת שלח בביטויים: "הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן", הרומז לשימוש בהם בפרשת בשלח: "הֲיֵשׁ יְקֹוָק בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן", מוכיח שכוונתו של משה היא לבירור רוחני.
הפסוק מספר שופטים "הֲיֵשׁ פֹּה אִישׁ וְאָמַרְתְּ אָיִן", מוכיח שניתן לפרש את ה"עץ" כאיש.
זכינו אם כך שדברינו קשורים גם לט"ו בשבט הבא עלינו לטובה.

אם נחשוב קדימה יש בדברים אלה גם מסר רוחני לדורנו.
שאלת זכותנו על ארץ ישראל = ארץ חמדה, תלויה בשאלה,
עד כמה נשכיל לבנות בארצנו חברת מופת, עם אנשי מופת, שיגנו על דורנו בזכותם?