קול, שיער וטפח באישה ערווה | הרב ישראל שווץ | בית המדרש

קטגוריה משנית

1174

8 דק' קריאה

ברצון השם השם _____________________

אליבא דהלכתא 7
לומדים ברכות – לומדים הלכה!

והשבוע בנושא: קול, שיער וטפח באישה ערווה

א. עיין ב'רשימת הערוות' בדף כד עמוד א.
הגמרא מחלקת חילוק שילווה אותנו הרבה, בין איסור הסתכלות ב'אצבע קטנה' ובין איסור הסתכלות ב'טפח' שהוא ערווה. מהו?
__________________________________________________________________________________________________________

ב. עיין ברא"ש על אתר –
א"ר יצחק טפח באשה ערוה למאי הלכתא אילימא לאסתכולי בה והאמר רב ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבפנים עם תכשיטין שבחוץ לומר לך כל מי שמסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורפה. לא קשיא הא באחרת והא באשתו ולק"ש. ודבר שרגיל להיות מכוסה באשה.
אמר שמואל קול באשה ערוה שנאמר כי קולך ערב, פירוש: לשמוע ולא לענין ק"ש. אמר רב ששת שער באשה ערוה בנשים שדרכן לכסות שערן אבל בתולות שדרכן לילך פרועות מותר לקרות כנגדן:
1. איזו הגדרה הלכתית הוסיף הרא"ש באיסור של 'טפח באשה ערווה'?
2. לפי הרא"ש, האם איסור 'קול באשה ערווה' בא לאסור את קול אשתו בזמן שקורא ק"ש (כמו 'טפח') או את קול שאר נשים גם לא בזמן ק"ש (כמו 'אצבע קטנה')? ____________________________.
לפי זה, הרא"ש (יתיר / יאסור) לבעל לומר קריאת שמע בזמן שאשתו שרה שיר ערש להרדים את בנם הקטן.

ג. עיין בדברי הראב"ד שמביא הרשב"א והשב על השאלות הבאות:
והא דאמר רב יצחק טפח באשה ערוה ואוקימנא באשתו ובקריאת שמע, ועלה קאתי רב חסדא למימר דשוק באשה מקום צנוע וערוה הוא, ואפילו לגבי בעלה, אף על פי שאינו מקום צנוע באיש.
ואסור לשמוע אפי' קול דבורה כדאמרינן בקדושין [ע' א'] לישדר מר שלמא לילתא אמר ליה הכי אמר שמואל קול באשה ערוה, ואלא מיהו נראה דדוקא קול של שאלת שלום או בהשבת שלום כי התם דאיכא קרוב הדעת.
והרב אלפסי ז"ל שלא הזכיר מכל זה כלום, כתב הראב"ד ז"ל דאפשר דמשום דאמרינן לעיל עגבות אין בהן משום ערוה סבור הרב ז"ל דכל שכן טפח ושוק ושערה וקול, וכתב הוא ז"ל דלא מן השם הוא זה אלא הכא משום דמיטריד וברואה.
1. לפי הראב"ד, האם איסור 'שוק באשה ערווה' בא לאסור את שוק אשתו בזמן שקורא ק"ש (כמו 'טפח') או את שוק שאר נשים גם לא בזמן ק"ש (כמו 'אצבע קטנה')?

2. איזה קול דיבור של אשה אסור לשמוע?

3. מדוע הרי"ף לא פסק את ההלכות האלו (2 הסברים):

ד. עיין בשני הרמבמי"ם הבאים (הלכות איסורי ביאה כא, ב. הלכות קריאת שמע ג, טז) -
הלכות איסורי ביאה - ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביופיה אסור. ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה, ונתכוון להנות, כמי שנסתכל במקום התורף. ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור.
הלכות קריאת שמע - וכל גוף האשה ערוה לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא ואפילו אשתו ואם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא כנגדה.
1. איזו הגדרה הלכתית קריטית הוסיף הרמב"ם באיסור של 'אצבע קטנה'?

2. האם הרמב"ם יסכים עם הרא"ש לעיל בסעיף ב'2 להתיר לבעל לקרוא ק"ש בזמן ששומע באופן סתמי קול זמר אשה? __________

ה. עיין לקמן בפסקי השולחן ערוך בהלכות ק"ש (סימן עה'). כיצד פסק בנידון הרמב"ם והרא"ש? ________________________.
סעיף א - טפח מגולה באשה, במקום שדרכה לכסותו, אפי' היא אשתו, אסור לקרות ק"ש כנגדה.
סעיף ב - שער של אשה שדרכה לכסותו, אסור לקרות כנגדו. הגה: אפי' אשתו.
אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש, מותר. הגה: וה"ה השערות של נשים, שרגילין לצאת מחוץ לצמתן וכ"ש שער נכרית, אפי' דרכה לכסות.
סעיף ג - יש ליזהר משמיעת קול זמר אישה בשעת קריאת שמע. הגה: ואפי' באשתו, אבל קול הרגיל בו אינו ערוה.

ו. בא יהודי מתוחכם ויטען טענה: השו"ע בסעיף האחרון שציטטנו אסר לשמוע שירת נשים רק בקריאת שמע, ומכאן שלשמוע שירת נשים לא בק"ש אלא סתם כך מותר! מה תענה לו?
_________________________________________________________________.

ז. עד כה עסקנו בחילוק בין שני סוגי האיסורים – איסור הנאה ממראה אישה גם במקומות שדרכם להיות מגולים ('אצבע קטנה'), ואיסור הבטה סתמית באישה במקומות שדרכה לכסות בזמן שקוראים ק"ש ועוסקים בדבר שבקדושה ('טפח').

היוצא מזה, שאדם שמביט באישה בעלמא, לא בכוונה להנות, ולא עוסק בדבר שבקדושה, שיהיה מותר לו. עיין במ"ב ובאג"מ:
משנה ברורה ע סק"ז:
וראיה בעלמא לפי תומו בלא נהנה שרי. אם לא מצד המוסר. ובספר מנחת שמואל הוכיח דאדם חשוב יש לו ליזהר בכל גווני. וכתב הפמ"ג דבמקומות שדרך להיות מכוסה [כגון זרועותיה וכה"ג שאר מקומות הגוף] אף ראיה בעלמא אסור.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן מ:
וקצת יש ראיה ממסכת עבודה זרה שם דאפילו בלא כוונה ליהנות אסור להסתכל. דהא הקשה על רשב"ג שראה נכרית אחת נאה ביותר מהא דאסור להסתכל, ולא תירץ שרשב"ג לא נתכוין ליהנות. אלמא דבכל אופן אסור. ויקשה על הרמב"ם וש"ע דכתבו ונתכוין ליהנות. ומשמע שלא רק על אצבע קטנה כתבו זה אלא אף על כל מקום שדרכן להיות מגולות. וצריך לומר דכיון שהתפעל רשב"ג מיופיה עד שאמר עליה מה רבו מעשיך ה' נחשב זה הנאה, והקשה שפיר ותירץ דקרן זוית הואי ולא הספיק לעצום עיניו כדפרש"י ונהנה לאונסו.
האם המ"ב מסכים שהבטה בעלמא באישה מותרת?
________________________________________________________________
איזו ראיה מביא האג"מ מהגמ' בע"ז וכיצד דוחה אותה?
___________________________________________________________

ח. יהודי נוסע ברכבת, ולפניו יושבת אישה חילוניה ששערה מגולה. פשוט לו שאסור לו להסתכל על שערה כדי ליהנות מיופייה, והוא גם יודע שהוא לא יכול לקרוא ק"ש כנגדה גם אם הוא מביט בה בעלמא.
אך הנה, הוא אומר לעצמו, כמו שהשו"ע התיר לקרוא ק"ש כנגד בתולות שדרכן לילך פרועות הראש, כך גם האישה הזו כיון שדרכה לילך פרועת הראש אולי יהיה מותר לעסוק בדבר שבקדושה למרות ששערה לפני?
ראה מה פסקו בזה המשנה ברורה, האגרות משה והיביע אומר. אחח... הגדוילים שלנו זה משהו משהו...
משנה ברורה עה' סק"י:
ודע עוד דאפילו אם דרך אשה זו וחברותיה באותו מקום לילך בגילוי הראש בשוק כדרך הפרוצות אסור וכמו לענין גילוי שוקה דאסור בכל גווני וכנ"ל בסק"ב כיון שצריכות לכסות השערות מצד הדין [ויש בזה איסור תורה מדכתיב ופרע את ראש האשה מכלל שהיא מכוסה] וגם כל בנות ישראל המחזיקות בדת משה נזהרות מזה מימות אבותינו מעולם ועד עתה בכלל ערוה היא ואסור לקרות כנגדן ולא בא למעט רק בתולות שמותרות לילך בראש פרוע או כגון שער היוצא מחוץ לצמתן שזה תלוי במנהג המקומות שאם מנהג בנות ישראל בזה המקום ליזהר שלא לצאת אפילו מעט מן המעט חוץ לקישוריה ממילא בכלל ערוה היא ואסור לקרות כנגדן וא"ל מותר דכיון שרגילין בהן ליכא הרהורא וכדלקמיה:
1. נימוק המ"ב לאיסור הוא:
____________________________________________________________________________________
2. המקרה בו המ"ב יתיר הוא כאשר:
____________________________________________________________________________
אגרות משה אורח חיים חלק א סימן מב:
ובזמננו שבעוונותינו הרבים רוב הנשים הולכות פרועות ראש, אף שהוא באיסור, כתב בערוך השלחן סימן ע"ה, שאף להאוסרין נמי יש להקל. מאחר דעל כל פנים הא אין דרכן לכסות, וערווה לאיסור ק"ש ודברי תורה תלוי בדרכן לכסותו ממש, ולא שהאיסור מחשיב למקום מכוסה.
ולעניות דעתי נראה ראיה גדולה מהא דהוצרך רב ששת בברכות דף כ"ד להוכיח דשער באשה ערוה מקרא ד'שערך כעדר העזים' שהוא קרא דדברי קבלה, ואמאי לא הביא הקרא ד'ופרע ראש האשה' שילפינן מזה דאסור לילך בגילוי הראש? ומצד זה הוא מקום מכוסה שעושה להשער דין ערוה! אלא ודאי שהאיסור לילך מגולה לא היה עושה את השער בדין ערוה, ולכן הוצרך להביא קרא דמשבח לה בגווה, שמזה שמע מינה תאוה היא כדפרש"י. ואם כן מאחר שאף דמשבח קרא בגווה לא נאסר לקרות ק"ש כנגד שער פנויות שדרכן לילך פרועות כמפורש בש"ע, אלמא דטעם זה אינו אוסר כשדרכן לילך פרועות, לכן כיון שעתה הורגלו לילך אף הנשואות פרועות אף שהוא באיסור אינו ערוה לגבי ק"ש ודברי תורה. ולכן בשעת הדחק יש לסמוך ע"ז. ויראי ה' יש להם להחמיר.
3. האג"מ מסתמך בהתרו על ________________, וכותב שגדר האיסור הוא
____________________________________________.
4. ראייתו הלא-יאומנה לגדר זה היא מ:
__________________________________________________________________________.
5. ובכל זאת יחמיר האג"מ ב:
__________________________________________________________________________________.
שו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן יג
כתב הלבוש בסוף או"ח, שאע"פ שכתב בספר חסידים שבכל מקום שאנשים ונשים רואים זה את זה בסעודת נישואין, אין לברך שהשמחה במעונו, לפי שאין שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כשיש הרהורי עבירה, מכל מקום אין נזהרין עכשיו בזה, משום שעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים, ואין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין באפן כקאקי חיורי מרוב הרגלן בינינו וכיון דדשו דשו.
ומכבר הבאתי סיוע לזה ממה שכתב בספר לקט יושר, וז"ל: עוד אמר שמותר לילך אחר אשת חבר או אחר אמו, משום דבזמן הזה אין מוזהרים כ"כ מלילך אחר אשה. ע"כ. ונראה טעמו כמ"ש הלבוש שבזה"ז מרוב הרגלן בינינו דמיין באפן כקאקי חיורי...
ועיין בספר דרך פקודיך שהעיר על מה שאין נזהרים כ"כ במה שציוו חז"ל 'אל תרבה שיחה עם האשה', ובעירובין כששאל ר' יוסי הגלילי לברוריה 'באיזו דרך נלך ללוד', ענתה לו: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היה לו לומר 'באיזו ללוד'. ולא מצינו לת"ח יראי ה' שישקלו בפלס דבריהם שלא להרבות שיחה עם האשה, ונ"ל עפמ"ש הלבוש שבזה"ז שהנשים מורגלות בינינו, אין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין באפן כי קאקי חיורי וכו'. והכא נמי לעניין זה, ודוקא בזמנם שלא היו רואים אשה בחוץ שכל כבודה בת מלך פנימה, ובראיית אשה מיד באים לידי הרהור במחשבה שבלב, משא"כ עתה שהנשים עוסקות במשא ומתן, ומורגלות בינינו, ואין האדם מתפעל בראייתן ובשיחתן לבוא לידי הרהור, ומ"ש באשתו אמרו הוא משום גזירה וגדר לנשים אחרות, משא"כ בזה"ז. עכת"ד.
ומעתה י"ל שגם לענין ק"ש כנגד נשים שהורגלו לצאת לרה"ר בגילוי הראש, וכל אדם העובר ברה"ר יראה כהנה וכהנה, ואין הרהור מצוי כ"כ בזה מרוב הרגלן בינינו, אין בזה משום שער באשה ערוה אף על פי שעושות כן שלא ברצון חכמים, דלגבי דידן הו"ל כבתולות שרגילות בכך.
ושו"ר הלום להגאון מהר"ר משה פיינשטיין שליט"א בשו"ת אגרות משה שכתב: וכבר הורה זקן הגאון ערוך השלחן שבזה"ז מותר לברך ולהתפלל כנגד שער נשים הרגילות לצאת פרועות ראש. אלא שראיתי לעומתו שהגאון מסאטמר מהר"י טייטלבוים בתשו' שבס' טהרת יום טוב ח"ו, שהרבה להשיב אפו נגד הגר"מ פיינשטיין, וכתב שגם דברי הערוך השלחן תמוהים, שמכיון שאיסור זה בנשואות אסרו חז"ל ופשט איסורו בכל ישראל, הרי מבואר ברמב"ם שגזירה שנתפשטה בישראל א"א לבטלה כלל אפי' בטל הטעם שבשבילו גזרו הראשונים. ונראה לי שקושיית מהר"י מסאטמר הנ"ל לא קשיא מידי, ע"פ מ"ש הרא"ש בתשובה שכיון שטעם האיסור ידוע אם נתבטל הטעם בטל האיסור ממילא, ולא דמיא לביצה מתקנת ריב"ז ואילך שטעם ההיתר אין ידוע כ"כ לעולם וכו'. ע"ש. ולפ"ז הכא נמי שהטעם ידוע שהוא משום הרהור, כל שבטל הטעם מאחר שרבו ההולכות כן, בטל האיסור ואין לחוש לו כלל.
והן עתה ראיתי להרה"ג ר"א פלאג'י בס' וימהר אברהם שכתב לפי טעם ה'מדרש תלפיות' ששער באשה ערוה משום דתמן שערא בישא דעשו, דאיהו איש שעיר, נראה שהשער מצד עצמו מעורר יצה"ר וטומאה. ואינו מוכרח להעמיד יסוד על דבר דרשות וסודות כאלה, וכעין מ"ש החתם סופר שהמערב דברי קבלה עם הלכות פסוקות יש בו משום זורע כלאים...
ומיהו אין להתיר בזה אלא לענין שערות, אבל לענין גילוי זרועות ושוק וירך פשיטא שהכל אסור גם בזה"ז כיון שהדין שוה לנשואות ולפנויות. וכ"כ האחרונים, ודלא כמ"ש בשו"ת ישכיל עבדי ח"ד (סי' ט) להקל גם בזה בשעה"ד. ע"ש. הנלע"ד כתבתי והיעב"א.
6. נימוקו של הרב עובדיה להתיר הוא ______________________________________ , והוא מוכיח זאת משלוש בעיות הלכתיות נוספות בהם השתמשו בהיתר זה והם:
___________________________________________________________________________.
7. מה הקשה האדמו"ר מסאטמר על האג"מ ומה תרץ לו?
____________________________________________________________.
8. כיצד נימק ר"א פלאג'י לאסור וכיצד משיב לו מרן?
_______________________________________________________________.
9. אישה חילוניה שמגלה את זרועה ושוקה, האם גם כאן הרב עובדיה יתיר?
_____________________________________________.

ט. באמצע נסיעת הרכבת של אותו יהודי יקר וקדוש (ההוא מהסעיף הקודם), הנהג שם שירת נשים נעימה. האם יכול להמשיך ללמוד תורה במקרה זה לאור מה שנתבאר עד כה?
__________________________________________________________________.

י. שאלה אחרונה. אתה רב צדיק ומתוק, ועלית לברך ברכה בחופה שהוזמנת אליה. אך נעבעך, לפניך כלה ושוויגער לא צנועות בעליל. ואז אתה הוגה רעיון מהפכני, לברך בעצימת עיניים! איזה גאון אתה! האם זה מועיל או לא מועיל?
שו"ע עה', ו: היתה ערוה כנגדו, והחזיר פניו ממנה, או שעצם עיניו, או שהוא בלילה, או שהוא סומא, מותר לקרות, דבראייה תלה רחמנא והא לא חזי לה. מ"ב סקכ"ט: והאחרונים הסכימו דכל אלו העצות לבד מהחזרת פנים לא מהני. דלא כתיב 'ולא תראה', אלא 'ולא יראה', רצה לומר לא יראה הרואה. ואפילו החזרת פנים שהותר הוא רק דוקא אם החזיר כל גופו ועומד בצד אחר, דנעשית הערוה מצידו אבל אם החזיר פניו לבד לא מהני.
לפי השו"ע _________ ולפי המ"ב ____________ משום ש
_______________________________________________________.