(יב. רבע עליון בנקודותיים עד יב: 11-)

המשך דרשות אגדתא על מגילת אסתר – פרק א

המשתה -

• מדי ופרס עשו הסכם ביניהם שמאחד המלכים ומהשני המושלים.
• אחשוראש לבש את בגדי הכהונה, והוציא את כלי המקדש (בזה חזר על טעותו של בלשצאר).
• מחלוקת אם זה היה חכם שקודם עשה משתה כללי ואח"כ רק לשושן.
• למה היהודים התחייבו כליה:

1. כי השתתפו בסעודה (דחייה – זה רק שושן).
2. כי השתחוו לצלם בימי נבוכדנצר (אך כיון שעשו רק למראית עין, גם הסכנה היתה רק למראית עין).

• •"בחצר גינת ביתן" –

1. תלוי במעמדו של כל אחד.
2. התחיל בצר ומחוסר מקום עבר לגינה ולביתן.
3. היה בחצר, והיו שני פתחים לגינה ולביתן.

• הסבר "חור" - חורים או לבן, "כרפס" – כרים של פסים, "מיטות זהב וכסף" (ר"י – תלוי במעמד של כל אחד, ר' נחמיה – מיטות כסף ורגלי זהב), "רצפת בהט" - משלשון שצריך לחטט אחרי אבנים יקרות אלו, "ודר וסוחרת" – 1. שורות של אבנים סביבם. 2. אבן טובה שנקראת דרה שמאירה כמו סיהרא (צהריים/ירח). 3. נתן דרור לסוחרים.
• היין בסעודה – מבוגר מהשותה, יותר אובל משתייה (כמו דת המזבח), יין מדינתו של כל אחד, שרי המשקים היו המן ומרדכי ("שניהם "איש").
• עשתה בכוונה בבית המלכות כדי שתוכל להראות יופיה,

(יב. 3-)

הסיפור עם ושתי –

בסוף מיאנה כי פרחה בה צרעת או גדל לה זנב.

• דווקא בשבת, שאז אכלו ושתו ודיברו דברי תפלות.
• נקראה לבוא ערומה כי כך עשתה לבנות ישראל (במידה שאדם מודד מודדים לו).
• כעס עליה במיוחד כי קראה לו "שומר הסוסים של אבא".
• תחילה התייעץ עם רבנן ("יודעי העיתים") והם התחמכו מתשובה.
• התייעץ עם שריו – (כרשנא, שתר... ממוכן).

שמותיהם הם רמז לעבודת המקדש שעם ישראל עשה ולכן בזכות זה ושתי תיהרג ותיכנס אסתר,

ממוכן=המן, והוא הדיוט קופץ בראש.

• בגלל עצתו זו "להיות כל איש מושל בביתו" – העמים הבינו שהמלך לא רציני כי הרי זה ברור, וזה גרם להם לזלזול מסוים גם באגרות שקראו להשמדת היהודים.