פרשת דברים תשע"ד | הרב דב בערל וויין | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

216

2 דק' קריאה

אנשים שזוכים להגיע לגיל מתקדם ולהאריך שנים נוטים להתבונן בעבר ולהתרכז פחות בעתיד. הרבנים שלנו כותבים אוטוביוגרפיות. אירועים מהעבר, שעברו סובלימציה ולא עלו בזיכרון כפי שהיו באמת, מתעוררים לפתע לחיים והופכים לזיכרונות בעלי משמרות שראוי להקדיש להם מחשבה. דוגמה לכך אפשר למצוא בדבריו של יעקב אבינו בסוף ימיו, כשהוא מזכיר לבניו את מותה העצוב והפתאומי של רחל, רעייתו האהובה. עשרות שנים חלפו מאז שזה קרה, והתורה לא מספרת לנו שיעקב הזכיר את האירוע המר הזה בשנים הרבות שחלפו מאז. אך כעת, בסוף ימיו, המאורע העצוב והכואב הזה בחייו ממלא את זיכרונותיו ודבריו של יעקב אבינו.
הנטייה הטבעית הזאת של בני האדם להעלות זיכרונות כמין עדות אחרונה, כביכול, להישגיהם בחיים עוזרת לנו להסביר את ספר דברים – משנה תורה, שמסכם את התורה שבכתב. משה רבנו נושא נאום ארוך שבו הוא מזכיר אירועים מהקריירה שלו, את ההצלחות והמגרעות של מנהיגותו ואת ההישגים והכישלונות של עמו האהוב. הוא מנסה לספר לדור החדש על הניסיון והלקחים של הדור הקודם של בני ישראל שיצאו ממצרים ומתו במדבר סיני. כל דור רואה אחרת את אירוע העבר. אי אפשר לתאר באמת את העבר - את הדקויות, הגוונים, התחושות והרגשות שהיו חלק ממנו – לאנשים שלא חיו באותו הזמן ולא היו עדים בעצמם לאירועים האלה. למרות זאת, משה מרגיש שהוא חייב לעשות זאת, מפני שדור שאיננו מכיר את עברו לא יכול לבנות לעצמו עתיד של ממש.
לכן דבריו של משה מתאפיינים במעט נוסטלגיה ואפילו בנימה של עצבות. אך ספר דברים ככלל מתאפיין ברוח אופטימית, באמונה ובפליאה אינסופית בכל מה שנוגע לאירועים מחייו של משה ולייעודו של עם ישראל. חז"ל אמרו שאין אדם יוצא מן העולם הזה וחצי תאוותו בידו. אדם לא משיג בחייו אפילו חצי מה שהוא שואף להשיג. זה טיבם של חיינו כבני תמותה. עיקר העצבות של משה בנאומו לבני ישראל טמונה בהבנה שתקוותו הגדולה להיכנס לארץ המובטחת לעולם לא תתגשם. האכזבה הזאת מעיקה על כל דבריו בספר דברים. כשהוא מספר על החטאים והטרוניות של בני ישראל ב-40 השנים שהוא הנהיג אותם, נשמעת קצת מרירות בקולו. אך הקורא חש את כאבו על גורלו, על כך שנמנע ממנו להיכנס לארץ ישראל. במובן הזה, בספר דברים יש כביכול היבט נוסף של נימה אישית מאוד שמשקפת רגשות וזיכרונות של מנהיג דגול מאין כמותו לעם היהודי. הזיכרונות שלו מהאירועים שהתרחשו, סקירת התורה והרשימה של מצוות מסוימות – כל אלה הופכים את הספר הזה, כמו את כל ספרי התורה, למקראות לימוד חובה, למושא למחשבה, לפרשנות ולאמונה עמוקה.