כששערי תשובה נעולים | הרב ליאור אנגלמן | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

1408

4 דק' קריאה

שני מסעות חיים, קוטביים ומנוגדים זה לזה, מופיעים בתלמוד. שניהם עוסקים בשאלת יכולתו של אדם לשוב כאשר ברור לו שתשובתו לא תתקבל בשמיים. האחד הוא סיפור חייו של "אחר", אלישע בן אבויה (חגיגה טו), והשני הוא סיפור חייו של אלעזר בן דורדיא (ע"ז יז).
את אלישע בן אבויה אנו פוגשים לראשונה בתלמוד כתנא עצום, בן דורו של ר' עקיבא, רבו ומורו של ר' מאיר, אחד מארבעה שנכנסו לפרדס, למרחב הפנימי של סתרי התורה. ודווקא שם, בתוככי אותו עולם פנימי, מתרחש שבר אמוני. הוא מקצץ בנטיעות, ושומע מאחורי הפרגוד בת קול שמכריזה על כך ששוב לא תתקבל תשובתו – "שובו בנים שובבים חוץ מאחר".
בניגוד גמור לנקודת הפתיחה השמימית של אלישע בן אבויה, אנחנו פוגשים לראשונה את אלעזר בן דורדיא במקום הכי גשמי והכי נמוך. הוא מכור לעבירה ומחפש נואשות לברוח מגבולות עולם החטא שמימש עד תום, אל חטא שטרם חווה, כזה שלמענו צריך לעבור שבעה נהרות. אפילו שם אביו מעיד על מצבו הנורא – הוא בנו של דורדיא. המהר"ל (חידושי אגדות ע"ז) מסביר כי הצדיקים נקראין יין, מפני ערכם, והרשעים מכונים חומץ, כלומר יין מוחמץ שבכל זאת אף הוא בעל ערך מסוים, שהרי גם בחומץ יש שימוש. הדורדיא היא הפסולת של היין, השמרים חסרי התוחלת.
כמו אלישע בן אבויה שיצא מגבולות העולם כדי לפגוש את ה', והתאכזב בראותו את מטטרון יושב על כיסא הכבוד, כך גם מבוקשו של אלעזר בן דורדיא רחוק מלהתממש, ואותה עבירה שלמענה מסר את ממונו, לבבו ונפשו, מתוארת בסופו של דבר רק כ"הרגל דבר", מעשה סתמי שכמוהו כבר חווה. גם אלעזר בן דורדיא שומע בשורה לפיה גם אם ישוב לא תתקבל תשובתו, אך בניגוד לאלישע בן אבויה, שכיאה לערכו שומע בת קול שמימית, הוא שומע זאת מהמקום הנמוך ביותר. האישה שאיתה הוא חוטא מכריזה באוזניו: "אלעזר בן דורדיא – אין מקבלים אותו בתשובה". באופן מפתיע, דווקא האישה שהחטא הוא אורח חייה הקבוע מזהה שההתמכרות של אלעזר בן דורדיא לחטא אינה אלא תוצאה נכזבת של חיפוש אחר דבר מה גבוה יותר. בתוך תוכו, היא מזהה, האיש החוטא הזה בוער לאלוקיו, אך היא מבשרת לו שכל כך הרחיק עד כי לעולם לא יתקבל בחזרה.

צריך שניים לתשובה?
הנחת המוצא של בת הקול השמימית, כמו גם להבדיל אלף אלפי הבדלות של בת האדמה החוטאת, דומה: שתיהן מכריזות שבשביל מסע תשובה צריך שניים – על האדם לפתוח את לבו ולשוב, ועל בוראו לפתוח שערים ולקבלו בתשובה, ובהיעדר הסכמה אלוקית לכך אין טעם לשוב. במידה רבה, הנחת היסוד הזו, שבשביל תשובה צריך שניים, מלווה את מרבית התפילות שלנו בימי הסליחות ובימים הנוראים. "שובו אלי ואשובה אליכם", אנחנו יודעים, "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם", אנחנו מקווים. לכאורה, כשהקדוש ברוך הוא מפנה עורף, מסלול התשובה חסר סיכוי.
בשלב ראשון שניהם, אלישע בן אבויה ואלעזר בן דורדיא, נכנעים ליסוד הזה שבשביל תשובה צריך שניים. בת הקול גורמת לאלישע בן אבויה להישבר – כיוון שנטרדתי מן העולם הבא, אלך ואהנה מן העולם הזה, הוא חושב ופונה לחטא שאפיין עד כה את אלעזר בן דורדיא. אפילו ביומו האחרון, כשרבי מאיר, תלמידו ואוהבו, מפציר בו לשוב בתשובה, הוא שואל: "ואם אשוב, יקבלו אותי?". גם אלעזר בן דורדיא בטוח שלתשובה צריך שניים ופונה בבקשות מכמירות לב לכל גורם אפשרי שיפתח בשבילו שערים. הוא מתחנן בפני השמיים והארץ, ההרים והגבעות, הכוכבים והמזלות, שיבקשו עליו רחמים, מפני שבלא רחמי שמיים אין לו סיכוי. אצל אלישע בן אבויה, ההכרה כי שערי שמיים סגורים בפניו מתחדדת עם שלוש עשרה תינוקות של בית רבן שמשמיעים לו פסוקים מייאשים על אודות תשובה חסרת סיכוי, ואצל אלעזר בן דורדיא - על ידי כל הגורמים שאליהם פנה שמפנים לו כתף קרה – "עד שאנו מבקשים רחמים עליך, נבקש רחמים על עצמנו".
ואז מגיע רגע הגילוי הגדול: "אין התשובה תלויה אלא בי". אלעזר בן דורדיא מכריע לעצמו שאף אם לא יתקבל בשמיים, הוא ישוב באורח חד צדדי. הוא מתכנס אל התנוחה העוברית, אל הימים שלפני החטא שבהם מלאך לימדו את כל התורה כולה, ומתוך ההכרה החדשה שלתשובה די באחד, די באדם, הוא מוליד עצמו מחדש. הוא מנצח את תחושת הייאוש שאפפה את אלישע בן אבויה ושפוגעת ברבים מאיתנו, לפיה אחרי מה שעשיתי כבר לא אתקבל בתשובה. הוא מכריע לשוב, גם אם לא יתקבל.
ר' צדוק הכהן (צדקת הצדיק מו) רומז שבדיוק זה מה שהיה על אלישע בן אבויה לעשות, שהרי "כל מה שאומר לך בעל הבית עשה, חוץ מצא", ועל אף תמרור האין-כניסה העליון, היה עליו לחתור מחתרת תחת כיסא הכבוד. במילים אחרות – עבירה היא חוצפה כלפי שמיא, והתמכרות לעבירה היא דרך חיים שבה האדם פועל בקביעות בניגוד לדעת קונו. לעתים התשובה המתבקשת היא תשובת המשקל – אף אם הקב"ה אינו מסכים שתחזור, עליך לנהוג בחוצפה כלפי שמיא, הפעם חוצפה טהורה, עזות דקדושה, וכביכול בניגוד לרצונו – לשוב אליו. או אז יתברר כי בעל הבית שמח על שובך ופותח שערים. ולכן משעה שוויתר אלעזר בן דורדיא על בקשת הרחמים, והחליט לשוב אל ה' על אף שלא יתקבל אצלו, מתהפכת התמונה ובת קול שמימית מבשרת שנפתחו השערים – "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי עולם הבא".
רבי, שבוכה לשמע הפלא הזה, מחדש קומה שלישית בעולם התשובה - בנוהג שבעולם בשביל תשובה צריך שניים – אדם ששב וה' שמקבלו. במקרה חריג של התבוססות בחטא, על האדם לשוב, כביכול בניגוד לרצון ה' (אחר כך יתברר שזהו עומק רצונו), כפי שעשה אלעזר בן דורדיא. וביום הכיפורים, לדעת רבי, מתגלה פלא נוסף: מתברר שלתשובה אכן די באחד, אבל אין זה בהכרח האדם – יום הכיפורים לדעת רבי מכפר לשבים ולשאינם שבים, הקב"ה פותח שערים כביכול בלי רצונו של האדם. אבל ממש כמו בתשובה חד-צדדית אנושית שפותחת לבסוף שערים עליונים, כך עוד יתברר שהפתח האלוקי החד-צדדי לא ישאיר לאורך ימים את האדם מנוכר לבוראו.