בית המדרש

קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

נתנאל ורחל בן חיים

7 דק' קריאה
הפרשה עוסקת בבחירת עם ישראל לקבל את התורה, שהוא עניין עצום. על דבר זה אנו מברכים ומשבחים 1 : "הַבּוֹחֵר בַּתּוֹרָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ וּבִנְבִיאֵי הָאֱמֶת והַצֶּדֶק". ה' מצווה את משה להגיד לבני ישראל דבר זה 2 : " וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". הקב"ה מכין את בני ישראל למתן תורה ואומר להם: "דעו לכם שאתם עם עם קדוש, ממלכת כוהנים, ולכן התורה מגיעה לכם".
מספר אליהו הנביא במדרש תנא דבי אליהו 3 : "פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום. מצאני אדם אחד שיש בו מקרא ואין בו משנה (כלומר: אדם לא מפולפל). אמר לי: "רבי, אומר לפניך דבר אחד, ושמא תקפיד עלי, מתיירא אני" (כלומר: ברצוני לומר לך דבר, אך אני מפחד שאולי תכעס עלי). אמרתי לו: "בני, אם אתה שואלני בדברי תורה, מפני מה אקפיד עליך?!" (כלומר: אתה יכול לומר מה שתרצה)... אמר לי: "שני דברים יש לי בלבבי ואני אוהבן אהבה גדולה ואלו הן: תורה וישראל. אבל איני יודע איזה מהם קודם?" (כלומר: מה חשוב יותר, מה נברא קודם). אמרתי לו: "בני, דרכם של בני אדם שאומרים: תורה קדומה לכל (ולכן היא חשובה יותר), שנאמר 4 "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", אבל הייתי אומר: ישראל קדושים קודמין, שנאמר 5 : "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה"".
התורה נבראת רק בשביל ישראל, ורק הם יוכלו לקיימה.
מסיים המדרש ומביא משל למלך שנסע למקום אחר והשאיר בתוך ארמונו את אשתו וילדיו. שלח המלך איגרת למקום שבו אשתו ובניו, ולא חזרה האיגרת ביד השליח. זאת אומרת שהאיגרת הגיעה לפקודתה וקראה בה. הרי זה אומר שהאישה והבנים לא עזבו את הבית. אמר המלך: "עתה ידעתי, שאשתי ובני עושים את רצוני. אילולא זה הייתי מחריב את הבית".
כך אלמלא עם ישראל לא היה נברא העולם, ואם לא היו ישראל מקבלים את התורה, היה הקב"ה מחריב את העולם.
כתוב בפרשה 6 : "וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר". דורשת הגמרא 7 : "א''ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב''ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב. ואם לאו - שם תהא קבורתכם". ובמקום אחר דרשו חז"ל שהקב"ה אמר שאם לא יקבלו ישראל את התורה הוא יחזיר את כל העולם לתוהו ובוהו 8 . וכן כתוב שהייתה חרדה גדולה לקראת מתן תורה: האם יקבלו ישראל את התורה? "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה". ובתפילות ראש השנה אנו אומרים 9 : "מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּם קולֶךָ וְנִגְלֵיתָ עֲלֵיהֶם בְּעַרְפְּלֵי טהַר. וְגַם כָּל הָעולָם כֻּלּו חָל מִלְּפָנֶיךָ וּבְרִיּות בְּרֵאשִׁית חָרְדוּ מִמֶּךָּ בְּהִגָּלותְךָ מַלְכֵּנוּ עַל הַר סִינַי לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּורָה וּמִצְוׂת". כל העולם היה בפחד וחרדה שעם ישראל יקבל את התורה.
למה היה כל כך חשוב שעם ישראל יקבלו את התורה?
כי רק עם ישראל יכולים לקיים את התורה ובשביל זה נברא העולם. אחרת אין שום טעם לכל העולם.
כך כתוב גם בזוהר הקדוש 10 שהקב"ה "אִסְתָּכַּל בְּאוֹרַיְיתָא וּבָרָא עָלְמָא". כלומר: התורה נבראת קודם העולם, אך מי יכול לקיימה? רק עם ישראל, ולא שום אומה אחרת 11 .
אנו רואים את ההתאמה המיוחדת של ישראל לתורה על פני כל האומות בכך שאצל עם ישראל לא משתנית אפילו מצווה אחת מהתורה בשום אופן בעולם. לעומת זאת, אומות העולם משנים את כל חוקיהם. פעם הם קובעים שמותר ופעם קובעים שאסור, אבל בתורתנו הקדושה כל מצווה ומצווה שקיבלנו - בשום אופן שבעולם לא תשתנה, מה שמותר מותר, ומה שאסור אסור 12 .
מספרים שהיה פעם עלם יפה תואר, נחמד ונבון מאוד וגם עשיר. בדרך כלל מי שיש בו מעלות בחוכמה - יש לו כנגדן חסרונות ביופי ולהיפך, ואין לך אדם מושלם. אבל בחור זה היה מושלם בכל צדדיו.
חיפשו לאותו עלם שידוך מתאים. כיוון שהיה עשיר הציעו לו עשירה, וכן כיוון שהיה יפה תואר הציעו לו אחרת שהייתה יפת תואר, וגם כיון שהיה חכם מצאו לו בחורה נבונה, וכל אלו ההצעות לא מצאו חן בעיניו.
פעם בא שדכן והציע כשידוך בחורה ממשפחה ענייה. אותה בחורה אכן מצאה חן בעיני הבחור, אך הוריו התרעמו שאינה לא עשירה ואך אינה יפה, ופנו להתלונן על בחירת בנם אצל הרב.
אמר להם הרב: "מקובל בידינו 13 שבנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן. כשתיכנס למשפחתכם האמידה וישתפר מצבה הכלכלי היא תוכל להתייפות ויתגלה חינה. כבר אנו רואים שבחורה זו היא בחורה חכמה. אני רואה שיצא ממנה זרע קודש וכדאי לך לקחת אותה אם תרצה שיצאו לך ממנה בנים קדושים". כך אכן היה.
כך עם ישראל. לכאורה, בשעת מתן תורה, לא היו ישראל נראים כאומה גדולה או חזקה במיוחד, ולעומתם היו שבעים אומות אחרות. אך ה' ראה שרק הם יוכלו לסבול ולקיים את התורה. אותם ה' ברא ראשונים, כי בשבילם העולם עומד - כדי שהם ישמרו את התורה.
אנו אומרים כל יום בתפילה 14 : "אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רִבִּי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר 15 : "וְכָל בָּנַיִךָ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךָ". אֶל תִּקְרֵי בָּנַיִךְ אֶלָּא בּוֹנָיִךְ".
אנו צריכים לחזק את התורה ולהעמידה על יסודות חזקים, על מנת להגדילה בעולם.
בספר קול ששון 16 מביא משל על זה: פעם מצא מישהו חורבה ורצה להרחיבה ולבנות עליה קומה שנייה. הביא קבלנים וציווה אותם על הדבר. באו הפועלים, יצקו מלט וניסו לבנות, והנה הכל נפל, גם מה שהיה קודם.
למה זה קרה? מפני שלא חיזק את היסודות.
כך גם לגבי התורה, אנו צריכים לחזקה ולהעמידה על יסודות חזקים.
מה הם אותם היסודות של התורה שאנו צריכים לחזק?
היסוד העיקרי הוא להרבות שלום בעולם. היסוד הוא החיבור בין כל עם ישראל, שנובע מעומק יסודות התורה, וכל דיני התורה נובעים מזה.
ניתן ללמוד על כך ממה שנקרא בתחילת הפרשה. יתרו שואל את משה 17 : "מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב?". עונה לו משה 18 : "וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו".
כלומר: משה אומר שאין כאן רק משפט בין כמה אנשים שיש ביניהם מריבה וצריך לפשר ביניהם. אם זה היה כך היו מגיעים לפני משה רק אנשים בודדים שיש ביניהם מחלוקת ממונית. אבל כיוון שפסקי הדין מגיעים מתוך יסודות התורה, לכן מגיעים כל העם מהבוקר ועד הערב לשמוע את דבר ה', כמו שמפיצים תורה בשיעורים גדולים ואפילו בשידורים ברדיו ובלווין. משפטי התורה נובעים מריבוי שלום בעולם, מהחיבור והאחדות של כלל ישראל, ואת זה מגיע כל עם ישראל לשמוע.
מסופר על אדמו"ר אחד שראה אלמנה בוכה ומתייפחת. שאל אותה מה לה. סיפרה לו האלמנה בקול חנוק שנתבעה בדין תורה והדיין פסק לרעתה והוציא אותה מכל ביתה ורכושה והשאיר אותה ככלי ריק. אף שהרבי לא שמע את תוכן התביעה, רק את בכיית האלמנה, מיד התמלא עליה רחמים וקרא לדיין. אמר לו: "אני אומר לך שדינך מוטעה. מהם המקורות שלך שעל פיהם פסקת את הדין הזה?". אמר הדיין שיש לו מקור והחל לקרוא בפני הרבי את הסעיף מתוך החושן משפט, ותוך כדי כך הבין בעצמו שאין הדין כדבריו ואמר: "אמנם נכון שטעיתי, והייתי צריך לזכות את האשה. אבל איך ידע כבודו זאת בלי ששמע אפילו את התביעה על האשה?". ענה הרבי: "שמעתי שהדין מוטעה מתוך הבכי המר של האלמנה. התורה דרכיה דרכי נועם 19 , ולא יתכן שהיא תגרום לבכי כזה".
בשעה שאדם לומד תורה יש לו הארה מיוחדת להבחין מה טוב ומה רע, וזה יוצר שלום ואהבת ישראל שזה יסוד התורה.
יש לפעמים ויכוחים ומחלוקות בין רבנים, כמו שמצאנו בין רבי יוחנן וריש לקיש, וכן בכל דור ודור. אבל אחרי שהרבנים מתווכחים זה עם זה בחריפות, הם מסיימים באהבה. הגמרא מספרת 20 שריש לקיש היה מקשה עשרים וארבע קושיות על כל הלכה שאמר רבי יוחנן, ואף על פי כן היו אוהבים גדולים 21 .
ועד כך אומרת הגמרא 22 : "אמר רבי חייא בר אבא: אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה. ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר 23 "אֶת וָהֵב בְּסוּפָה" אל תקרי בְּסוּפָה אלא בְּסוֹפָה".
מספרים על איש עשיר שהיה עובר מעיר לעיר. כשהתקרבה השבת חיפש מקום להתארח בו, ומצא משפחה תמימה וצדיקה שאירחה אותו. ביום ראשון רצה לנסוע ואמר להם: "אני מפחד להחזיק אצלי את סכום הכסף הגדול שבידי, ובאמת אינני צריך את כולו. אני רואה שאתם אנשים נאמנים, לכן אשאיר לכם אותו כפיקדון, ואתם יכולים להשתמש בו, לקנות ולסחור בו. רק תנאי אחד אני מתנה, שכשאחזור תחזירו לי את כל הסכום". הלך בעל הבית, קנה סחורה בכסף שהפקיד אצלו העשיר והרוויח. לימים חזר העשיר וביקש את כספו, והם נתנו לו מעטפה גדולה מלאה בשטרות. ספר העשיר את השטרות וראה שיש שם הרבה יותר ממה שהשאיר אצלם בתחילה. הסביר לו בעל הבית שנתן לו גם חצי מהרווחים. סירב העשיר לקבל ואמר: "הרווחים שייכים לכם". לבסוף הלכו השניים לדין. זה טוען שכמו שרבי חנינא בן דוסא קיבל תרנגולים והחזיר את כל מה שהרוויח מהם 24 כך גם הוא נוהג. כנגדו עמד העשיר וטוען שאינו גזלן ולא יקח מה שאינו שלו.
אמר הרב: אנהג איתכם כמעשה מלך קציא ואלכסנדר מוקדון 25 . יש לך בן ולך יש בת. תחתנו אותם והכסף ילך למתנת חתונתם.
משפטי התורה באים להביא שלום ואחדות בעולם.
לפני מתן תורה נאמר 26 : "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר". מפרש רש"י 27 : "כאיש אחד בלב אחד". אצל המצרים מצאנו לשון הפוכה 28 : "בלב אחד כאיש אחד". אצל המצרים יש באופן בסיסי פירוד ביניהם, ורק ע"י שמצאו אינטרס ורצון משותף להילחם בישראל ("לב אחד") הצטרפו יחד למעשה לרדוף אחרי ישראל ("כאיש אחד"). אבל עם ישראל הם במהותם מאוחדים ("כאיש אחד"), כמו שנאמר 29 "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ". מתוך כך גם הרצונות שלהם מתאחדים ("בלב אחד"). אחדות ישראל היא היסוד לפני קבלת התורה.
אמנם הפשט במילה "ויחן" הוא מלשון חנייה, אך המדרש דורש 30 גם מלשון "חן". בשעה שעם ישראל כאחד, מכבדים איש את רעהו ופונים זה אל זה באהבה, זה מושך עליהם חן ויופי מיוחד. בשעה שאדם נותן יד לשני זה מגיע עד השכינה, אשריכם ישראל.



^ 1.חתימת הברכה שלפני ההפטרה
^ 2.שמות י"ט, ה'-ו'
^ 3.תנא דבי אליהו י"ז
^ 4.משלי ח', כ"ב
^ 5.ירמיהו ב', ג'
^ 6.שמות י"ט, י"ז
^ 7.שבת פח.
^ 8.ראה רש"י על התורה בראשית א', ל"א
^ 9.תפילת מוסף לראש השנה, פתיחת ברכת שופרות
^ 10.זוה"ק פרשת תרומה קסא, ובדומה בזוה"ק פרשת קורח קעח.
^ 11.ראה מדרש ספרי דברי שמג
^ 12.ראה במשנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות יסודי התורה פרק ט', וקבעו בעיקרי האמונה.
^ 13.משנה נדרים ט', י'
^ 14.לאחר פיטום הקטורת. ומקורו מברכות סד., יבמות קכב:, נזיר סו:, כריתות כח:, תמיד לב:. וידוע מאמר העולם כי בסיום ארבע מסכתות נקבע מאמר זה, וסימנך: "בניך" ראשי תיבות: ב רכות, נ זיר, י במות, כ ריתות.
^ 15.ישעיהו נ"ד, י"ג
^ 16.שכתב אחד מחכמי בבל
^ 17.שמות י"ח, י"ד
^ 18.שנות י"ח, ט"ז
^ 19.משלי ג', י"ז
^ 20.בבא מציעא פד.
^ 21.עיין שם כיצד רבי יוחנן, מרוב צערו, לא יכל להמשיך לחיות בלעדיו.
^ 22.קידושין ל:
^ 23.במדבר כ"א, י"ד
^ 24.תענית כה.
^ 25.ראה מדרש בראשית רבה ל"ג, א' (בתרגום לעברית): "בשעה שישב (אלכסנדר מוקדון) עמהם (עם בני מלכות קציא), בא אדם אחד כשהוא קובל על חברו. אמר: איש זה מכר לי חורבה אחת ומצאתי בה אוצר. חורבה קניתי, אוצר לא קניתי. זה שמכר אמר: שדה וכל מה שבה מכרתי. אמר [=הדיין] לאחד מהם: יש לך בן זכר? אמר לו: כן. אמר לאחר: יש לך בת? אמר לו: כן. אמר [=הדיין]: לך הַשֵּׂא את זאת לזה ויהא הממון לשניהם".
^ 26.שמות י"ט, ב'
^ 27.רש"י עה"ת שמות י"ט, ב'
^ 28.רש"י עה"ת שמות י"ד, י'
^ 29.שמואל ב' ז', כ"ג
^ 30.הערת העורך: לא מצאתי מדרש כזה, אך העולם אומרים פתגם דומה מרבי יצחק מוורקא: ""ויחן" הוא גם מלשון "חן", אחדות אמיתית תיתכן רק כאשר כל יהודי נושא חן בעיני רעהו".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il