בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
6 דק' קריאה






פֶּרֶק אַרְבָּעָה עָשָׂר

ברכת כהנים



זמני הברכה


א בַּשַּׁחֲרִית, בַּמּוּסָף וּבַנְּעִילָה הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶם; אֲבָל בַּמִּנְחָה אֵין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁבַּמִּנְחָה כְּבָר סָעֲדוּ כָּל הָעָם, וְשֶׁמָּא שָׁתוּ הַכֹּהֲנִים יַיִן, וְשִׁכּוֹר אָסוּר בִּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם. וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם הַתַּעֲנִית אֵין נוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶן בַּמִּנְחָה, גְּזֵרָה מִנְחָה שֶׁלְּתַעֲנִית מִפְּנֵי מִנְחָה שֶׁלְּכָל יוֹם.

א  נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶם - מרימים את ידיהם לברך את העם. שֶׁבַּמִּנְחָה כְּבָר סָעֲדוּ - כמנהגי הסעודה באותם ימים, שהיו שותים יין להשריית המאכל ולסיוע בעיכולו. הַתַּעֲנִית - הצום. מִנְחָה שֶׁלְּכָל יוֹם - שמתפללים אותה מוקדם יותר (לעיל ג,ד).

ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּתַעֲנִית שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בּוֹ מִנְחָה וּנְעִילָה, כְּגוֹן צוֹם כִּפּוּר וְתַעֲנִית צִבּוּר. אֲבָל תַּעֲנִית שֶׁאֵין בּוֹ נְעִילָה, כְּגוֹן תִּשְׁעָה בְּאָב וְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז - הוֹאִיל וּתְפִלַּת מִנְחָה שֶׁלָּהֶן סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה, הֲרֵי זוֹ נִרְאֵית כִּנְעִילָה, וְאֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בְּמִנְחָה שֶׁלְּכָל יוֹם, וּלְפִיכָךְ יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. וְכֹהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה לַדּוּכָן בַּמִּנְחָה שֶׁלְּיוֹם הַכִּפּוּרִים - הוֹאִיל וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין שָׁם שִׁכְרוּת, הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְאֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: פָּסוּל הָיָה וּלְפִיכָךְ הוֹרִידוּהוּ.

ב  לַדּוּכָן - כינוי למקום שליד ההיכל, בהשאלה מן ה'דוכן' שבמקדש (כדלקמן הלכה ט). ואין צורך שיהיה מקום מוגבה וכדומה.

הברכה בגבולין


ג כֵּיצַד הִיא נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בַּגְּבוּלִין? בְּעֵת שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לָ'עֲבוֹדָה', כְּשֶׁיֹּאמַר 'רְצֵה', כָּל הַכֹּהֲנִים הָעוֹמְדִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת נֶעֱקָרִין מִמְּקוֹמָן וְהוֹלְכִין וְעוֹלִין לַדּוּכָן, וְעוֹמְדִין שָׁם פְּנֵיהֶם לְמוּל הַהֵיכָל וַאֲחוֹרֵיהֶן כְּלַפֵּי הָעָם וְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶן כְּפוּפוֹת לְתוֹךְ כַּפֵּיהֶם, עַד שֶׁיַּשְׁלִים שְׁלִיחַ צִבּוּר הַ'הוֹדָיָה'; מַחֲזִירִין פְּנֵיהֶן כְּלַפֵּי הָעָם, וּפוֹשְׁטִין אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן, וּמַגְבִּיהִין יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד כִּתְפֵיהֶן, וּמַתְחִילִין "יְבָרֶכְךָ" (במדבר ו,כד). וּשְׁלִיחַ צִבּוּר מַקְרֵא אוֹתָם מִלָּה מִלָּה וְהֵם עוֹנִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָמוֹר לָהֶם" (שם ו,כג), עַד שֶׁמַּשְׁלִימִין פָּסוּק רִאשׁוֹן, וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן. וְחוֹזֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר וּמַקְרֵא אוֹתָן פָּסוּק שֵׁנִי מִלָּה מִלָּה, וְהֵם עוֹנִין, עַד שֶׁמַּשְׁלִימִין פָּסוּק שֵׁנִי, וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן. וְכֵן בְּפָסוּק שְׁלִישִׁי.

ג  גְּבוּלִין - כינוי למקומות שמחוץ לירושלים. עֲבוֹדָה, הוֹדָיָה - שמות הברכות בתפילת העמידה (ראה סדר התפילות טז). נֶעֱקָרִין מִמְּקוֹמָן - בלא ליטול ידיים (להלן טו,ה), שהרי נטלו לפני התפילה. מַחֲזִירִין פְּנֵיהֶן - מפנים את פניהם לאחור אחרי שבירכו על המצוה (להלן יב), ומותר להפנות את הגב אל ספר התורה שבהיכל, כאשר הוא גבוה מן הקרקע עשרה טפחים, כ 80 ס"מ, ונחשב כרשות נפרדת (ספר תורה י,י; שו"ת קסג). כְּנֶגֶד כִּתְפֵיהֶן - בגובה הכתף. וְהֵם עוֹנִין - חוזרים אחריו.

ד כְּשֶׁיַּשְׁלִימוּ הַכֹּהֲנִים שְׁלשָׁה הַפְּסוּקִים, מַתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁלַּתְּפִלָּה, שֶׁהִיא 'שִׂים שָׁלוֹם', וְהַכֹּהֲנִים מַחֲזִירִין פְּנֵיהֶן כְּלַפֵּי הַקֹּדֶשׁ, וְאַחַר כָּךְ קוֹפְצִין אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן, וְעוֹמְדִין שָׁם בַּדּוּכָן עַד שֶׁיִּגְמֹר הַבְּרָכָה, וְחוֹזְרִין לִמְקוֹמָן.

ד  הַקֹּדֶשׁ - היכל ספרי התורה. קוֹפְצִין - סוגרים.

ה אֵין הַקּוֹרֵא 'כֹּהֲנִים!'* רַשַּׁאי לִקְרוֹת לַכֹּהֲנִים עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִּבּוּר, וְאֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְהַתְחִיל בַּבְּרָכָה עַד שֶׁיִּכְלֶה הַדִּבּוּר מִפִּי הַמַּקְרֵא, וְאֵין הַצִּבּוּר עוֹנִין אָמֵן עַד שֶׁתִּכְלֶה הַבְּרָכָה מִפִּי הַכֹּהֲנִים, וְאֵין הַכֹּהֲנִים מַתְחִילִין בִּבְרָכָה אַחֶרֶת עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִּבּוּר. וְאֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר רַשַּׁאי לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר הַכֹּהֲנִים כִּשְׁאָר הָעָם, שֶׁמָּא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ, וְלֹא יֵדַע אֵי זוֹ בְּרָכָה מַקְרֵא אוֹתָן, אִם פָּסוּק שֵׁנִי אוֹ שְׁלִישִׁי.

ה  הַקּוֹרֵא כֹּהֲנִים* - כך הוגה בכ"י א'. בכ"י ק': "הַמַּקְרֵא", ונראה שכך כתב רבנו בתחילה, ותיקן לנוסח הפנים (ראה שו"ת רצב). עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִּבּוּר - על חתימת ברכת ההודיה (לעיל ג; ר' מנוח), אבל ברכת המצוה, "ברוך אתה ה'... לברך את עמו ישראל באהבה", נראה שאומרה הכהן לעצמו כשאר אמירותיו (להלן יב). ויש מי שאומר שהאמן כאן הוא על ברכת המצוה (ק'). לְהַתְחִיל בַּבְּרָכָה - "יברכך". עַד שֶׁיִּכְלֶה הַדִּבּוּר - הקריאה "כהנים". עַד שֶׁתִּכְלֶה הַבְּרָכָה - כל פסוק ופסוק. בִּבְרָכָה אַחֶרֶת - פסוק אחר. אַחַר הַכֹּהֲנִים - אחר כל פסוק מברכתם. תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ - יתבלבל, וישכח באיזו ברכה הוא עומד, שהרי היו מתפללים בעל פה, אלא שותק ונותן דעתו על מילות הברכה שיקריא להם.

ו אֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְהַחֲזִיר פְּנֵיהֶן מִן הַצִּבּוּר עַד שֶׁיַּתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר 'שִׂים שָׁלוֹם', וְאֵינָן רַשָּׁאִין לַעֲקֹר רַגְלֵיהֶן מִמְּקוֹמָן עַד שֶׁיִּגְמֹר שְׁלִיחַ צִבּוּר 'שִׂים שָׁלוֹם', וְאֵינָן רַשָּׁאִין לָכֹף קִשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן עַד שֶׁיַּחֲזִירוּ פְּנֵיהֶן מִן הַצִּבּוּר. וּמִתַּקָּנַת רַבָּן יוֹחָנָן, שֶׁלֹּא יַעֲלוּ הַכֹּהֲנִים לַדּוּכָן בְּסַנְדְּלֵיהֶן, אֶלָּא עוֹמְדִין יְחֵפִין.

ו  לַעֲקֹר רַגְלֵיהֶן מִמְּקוֹמָן - לרדת מן הדוכן. קִשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן - חוליות האצבעות (רש"י סוטה לט,ב). וּמִתַּקָּנַת רַבָּן יוֹחָנָן - בן זכאי. וטעם התקנה, שמא תיקרע רצועת סנדלו ויבוא לתקנה, ויתעכב מלעלות לדוכן, ויאמרו שיש פגם בכהונתו, כגון שהוא בן גרושה או בן חלוצה, שאינו ראוי לשאת את כפיו (בבלי סוטה מ,א). ומסתבר שיש בכך גם זכר למקדש, שהכהנים עבדו בו יחפים, וכשאר תקנות רבן יוחנן (שו"ת בית מרדכי ב,ג, וראה לולב ז,טו), וברכת כהנים היא כעבודה שבמקדש (להלן טו,ג-ה). יְחֵפִין - בלא נעליים, אך מותר בגרביים (רדב"ז).

ז כְּשֶׁיִּהְיוּ הַכֹּהֲנִים מְבָרְכִין אֶת הָעָם, לֹא יַבִּיטוּ בָּעָם, וְלֹא יַסִּיחוּ דַּעְתָּן, אֶלָּא יִהְיוּ עֵינֵיהֶן כְּנֶגֶד הָאָרֶץ, כְּעוֹמֵד בִּתְפִלָּה. וְאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּשָׁעָה שֶׁהֵן מְבָרְכִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ. אֶלָּא כָּל הָעָם מִתְכַּוְּנִין לִשְׁמֹעַ הַבְּרָכָה, וּמְכַוְּנִין פְּנֵיהֶן כְּנֶגֶד פְּנֵי הַכֹּהֲנִים, וְאֵינָם מַבִּיטִין בִּפְנֵיהֶן.

ז  וְלֹא יַסִּיחוּ דַּעְתָּן - יטו כוונתם ומחשבתם לדברים אחרים. כְּנֶגֶד הָאָרֶץ כְּעוֹמֵד בִּתְפִלָּה - ש"נותן עיניו למטה כאילו הוא מביט לארץ, ויהיה לבו פנוי למעלה כאילו הוא עומד בשמים" (לעיל ה,ד). שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ - שהמקשיב לא יסיח דעתו משמיעת הברכה. וּמְכַוְּנִין פְּנֵיהֶן - שיהיו פנים מול פנים (להלן יא).

ח אִם הָיָה הַכֹּהֵן הַמְּבָרֵךְ אֶחָד - מַתְחִיל לְבָרֵךְ מֵעַצְמוֹ, וּשְׁלִיחַ צִבּוּר מַקְרֵא אוֹתוֹ מִלָּה מִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ (לעיל, ג). הָיוּ שְׁנַיִם אוֹ יָתֵר - אֵינָן מַתְחִילִין לְבָרֵךְ עַד שֶׁיִּקְרָא לָהֶן שְׁלִיחַ צִבּוּר תְּחִלָּה וְאוֹמֵר לָהֶן 'כֹּהֲנִים!', וְהֵן עוֹנִין וְאוֹמְרִין "יְבָרֶכְךָ" (במדבר ו,כד), וְהוּא מַקְרֵא אוֹתָן מִלָּה מִלָּה עַל הַסֵּדֶר שֶׁאָמַרְנוּ.

ח  לְבָרֵךְ - לומר "יברכך".

הברכה במקדש


ט כֵּיצַד בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בַּמִּקְדָּשׁ? הַכֹּהֲנִים עוֹלִין לַדּוּכָן אַחַר שֶׁיַּשְׁלִימוּ עֲבוֹדַת תָּמִיד שֶׁלַּשַּׁחַר, וּמַגְבִּיהִין יְדֵיהֶם לְמַעְלָה עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן וְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶן פְּשׁוּטוֹת, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, וְאֶחָד מַקְרֵא אוֹתָן מִלָּה מִלָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בַּגְּבוּלִין, עַד שֶׁיַּשְׁלִימוּ שְׁלשֶׁת הַפְּסוּקִים. וְאֵין הָעָם עוֹנִין אַחַר כָּל פָּסוּק, אֶלָּא עוֹשִׂין אוֹתָהּ בַּמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת, וּכְשֶׁיַּשְׁלִימוּ - כָּל הָעָם עוֹנִין "בָּרוּךְ יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם".

ט  לַדּוּכָן - לנשיאת כפיים (י', ק'). ובמקדש היו מברכים על מדרגות האולם (להלן יד). עֲבוֹדַת תָּמִיד שֶׁלַּשַּׁחַר - העבודות הקשורות לקרבן התמיד של הבוקר. הַצִּיץ - מבגדי הכהן הגדול. רצועת זהב המונחת על המצח ועליה כתוב "קודש לה'" (כלי המקדש ט,א). כָּל הָעָם עוֹנִין בָּרוּךְ יי - זו עניית אמן שהייתה במקדש (פה"מ שוטה ז,ו).

י וְאוֹמְרִין אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וְהוּא דָּבָר הַנֶּהְגֶּה מִיּוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, וְזֶה הוּא 'הַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ' הָאָמוּר בְּכָל מָקוֹם. וּבַמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּכִנּוּיוֹ, וְהוּא אָלֶ"ף דָּא"ל נוּ"ן יוֹ"ד, שֶׁאֵין מַזְכִּירִין אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ אֶלָּא בַּמִּקְדָּשׁ בִּלְבַד. וּמִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, פָּסְקוּ הַכֹּהֲנִים מִלְּבָרֵךְ בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ אֲפִלּוּ בַּמִּקְדָּשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמַד אוֹתוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן. וְלֹא הָיוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים מְלַמְּדִין שֵׁם זֶה לְתַלְמִידֵיהֶם וּבְנֵיהֶם הַהֲגוּנִים אֶלָּא אַחַת לְשֶׁבַע שָׁנִים. כָּל זֶה - גְּדֻלָּה לִשְׁמוֹ הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא.

י  כִּכְתָבוֹ - כפי שהוא נכתב באותיותיו. דָּבָר הַנֶּהְגֶּה - הדיבור הנאמר בפה על ידי קריאת אותיות אלו. הַמְּפֹרָשׁ - הברור, שאין לו משמעות נוספת ואינו נגזר מן הפעולות (מו"נ א,סא). וּבַמְּדִינָה - חוץ למקדש. כִּנּוּיוֹ - השם שהאנשים משתמשים בו, ואינו שמו האמתי של האדם. דָּא"ל - דל"ת. וּמִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק - תלמידו של עזרא הסופר (הקדמה למשנה תורה, ז), והתרבו בני הדור שאינם ראויים. הָגוּן - ראוי לכך. מְלַמְּדִין שֵׁם זֶה - לימוד הגייתו ולימוד מהותו של השם (מו"נ א,סא-סב). אַחַת לְשֶׁבַע שָׁנִים - ביטוי שכוונתו: 'לעתים רחוקות' (פה"מ פרה ח,ט).

לשון הברכה ותוספותיה


יב אֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין בְּכָל מָקוֹם לְהוֹסִיף בְּרָכָה עַל שְׁלשֶׁת הַפְּסוּקִים, כְּגוֹן "יי אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם..." (דברים א,יא) וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, לֹא בְּקוֹל רָם וְלֹא בְּלַחַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר..." (שם ד,ב). בְּשָׁעָה שֶׁכָּל כֹּהֵן עוֹלֶה לַדּוּכָן, כְּשֶׁהוּא עוֹקֵר רַגְלָיו לַעֲלוֹת, אוֹמֵר "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתִּהְיֶה הַבְּרָכָה הַזֹּאת שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרָכָה שְׁלֵמָה, וְאַל יְהִי בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָווֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". וְקֹדֶם שֶׁיַּחֲזִיר פָּנָיו לְבָרֵךְ אֶת הָעָם, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן, וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה", וְאַחַר כָּךְ מַחֲזִיר פָּנָיו לַצִּבּוּר וּמַתְחִיל לְבָרְכָן. וּכְשֶׁמַּחֲזִיר פָּנָיו מִן הַצִּבּוּר אַחַר שֶׁהִשְׁלִים, אוֹמֵר "עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ מַה שֶּׁהִבְטַחְתָּנוּ. 'הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל' (שם כו,טו)".

יב  בְּכָל מָקוֹם - במקדש ומחוצה לו. עוֹקֵר רַגְלָיו - מתחיל לנוע ממקומו. יַחֲזִיר - יפנה את פניו כלפי העם. מַה שֶּׁהִבְטַחְתָּנוּ - "ואני אברכם".

פנייה לימין


יג כְּשֶׁמַּחֲזִירִין הַכֹּהֲנִים פְּנֵיהֶן לַצִּבּוּר לְבָרְכָם, וּכְשֶׁמַּחֲזִירִין פְּנֵיהֶן מִן הַצִּבּוּר אַחַר שֶׁמְּבָרְכִין - לֹא יַחֲזִירוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין בְּכָל מָקוֹם. וְכֵן כָּל פּוֹנוֹת שֶׁיִּהְיֶה אָדָם פּוֹנֶה - לֹא יִהְיוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין.

יג  דֶּרֶךְ יָמִין - פונה לימינו. פּוֹנוֹת - פניות.

מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה

מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
rambam4u@gmail.com
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il