^ 1.לשון התוס': "ויש לפרש דמיירי הכא בספק אבידה דאפי' הניחה בעלים שם מדעת דומה ששכחוהו דבלא משתמר כ"א קצת מיירי דומיא דמתני' דעל מתני' קאי רבי אבא ולכך אם נטל לא יחזיר דהשתא אבידה היא ושכחוה הבעלים וכיון שאם היה יודע שהיא אבידה היה מחויב בהשבתה בלא שום הגבהה אם הוא יודע של מי הוא דכיון שהוא משתמר קצת לא יתייאשו הבעלים היכא דהגביה הוי מחויב בשמירתה מספק לרבה הוי שומר חנם ולרב יוסף שומר שכר עד שתבא ליד הבעלים ולא דמי לזקן ואינה לפי כבודו דאמר רבה בפרקין הכישה נתחייב בה ואמרינן בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פח.) אימור דאמר רבה בבעלי חיים דאנקטינהו נגרי ברייתא אבל בשאר דברים לא היינו משום דזקן לא מיחייב בהשבה כלל ולכך כי יחזיר למקומה אינו חייב בשמירתה וכן צלוחית דפרק הספינה (שם דף פז:) לא מיחייב כלל בנטילה דאבידה מדעת היא ואינו חייב כלל בהשבתה אבל הכא אם היה יודע שהיא אבידה היה חייב ליקחנה ולהשיבה לבעלים אם היה יודע של מי הם עתה שהוא ספק אם הגביה חייב בשמירתה כדין אבידה ממש וכן משמע בפרק הספינה (שם) דקאמר צלוחית אבידה מדעת היא משמע דאם לא היתה אבידה מדעת א"ש דמחייב בנטילתה".
^ 2.התוס' מחזקים דבריהם מכך שמדובר כאן במשתמר במקצת ולפיכך יש סבירת ששכחוה, אך במקום משתמר לגמרי אין סיבה לתלות ששכחוה. אולי יש להוסיף על דבריהם שבמקום משתמר גם אילו שכחוהו אין זו אבידה כי מסתבר שבזמן כלשהו בעתיד ייזכרו ויחזרו לקחת ולכן אין זו אבידה, אולם במשתמר במקצת נחשב אבידה משום שאם לא ייזכרו במהרה בינתיים גדלים הסיכויים שיילקח על ידי אנשים אחרים.
^ 3.בעומק הדבר נראה ששאלה זו תלויה בכיצד יש להתייחס לציוויי התורה, האם התורה התייחסה רק לכל מקרה פרטי לגופו, ואמרה שבמקרה של ודאי הנחה אם יטול נחשב מזיק ובמקרה של ודאי שיכחה אם יטול עובר על התעלמות, ובמקרה שלא ידוע יש לפעול על פי כללי ספיקות, או שמא התורה באה להתייחס בפועל גם למקרים אלו, ואם כן במקרים אלו ודאי דעת התורה הייתה שלא עובר על התעלמות. הסברא בצד הראשון היא כעין "לא פלוג".
^ 4.בחידושי רבי מאיר שמחה (כו ע"ב) דחה דברי רעק"א והוכיח מראה סלע שנפל משניים שגם כשאין סימן יש חובת השבה. המנחת שלמה (סי' יג אות ה) דחה דחייתו שרעק"א ודאי מודה במקום שראה ממי נפל ויש ביכולתו להשיב, ולא חידש שאין חיוב השבה אלא במקרה שאין סימן ולא ידוע מיהו המאבד.
^ 5.עיין נתיבות (רצא ס"ק יד) שאם ילך ראובן לבית שמעון ויקח מעות של שמעון ויקברם בקרקע, (אף שיכוון לטובת שמעון כדי שלא יגנב שלא נעשה עליו גזלן) וישכח באיזה מקום קברו, ודאי חייב ראובן לשלם, כי מכיוון שעשה מעשה בחפץ חברו ועל ידי מעשיו ניזק חפץ חבירו מזיק גמור הוא. כלומר, הנתיבות מגדיר שזה לא נחשב רק פשיעה בשמירה אלא מזיק גמור ולכן גם אם אינו שומר חייב, ומכאן מוכיח כנגד השו"ע שם שאף שומר שאינו זוכר היכן הניח נחשב מזיק ולא רק פושע ולכן חייב גם אם הייתה זו שמירה בבעלים. מדברי הנתיבות נלמד בכל שכן שהמניח חפץ חברו במקום שהרבים יבואו ויטלוהו אין זה נחשב רק כאי שמירה אלא כהזקה בידיים.
^ 6.שלא כדברי רעק"א בתוס' בב"ק, שהרי רעק"א ביאר שלתוס' יאוש מועיל באבידה ללא סימן משום שלא נחשב שבא לידו באיסור הואיל ואינו מחוייב בשמירה, משמע שהיות החפץ של חברו והאיסור ללוקחו לעצמו עדיין אינו מחשיבו כבא לידו באיסור, משום שרעק"א סבור שהתוס' מודים עקרונית לרמב"ן שהטעם שבא לידו באיסור לא מועיל הוא משום שנחשב כשומר עבורו ואין אדם יכול להתייאש מדבר הנמצא ברשותו.