הגיון לבי | הרב משה שילת | בית המדרש

קטגוריה משנית

359

3 דק' קריאה

אפשר לחשוב
בימות החורף הקרים יצא אדם למסע ברוסיה ובעגלתו חביות גדולות מלאות ביי"ש. פתאום התחיל לרדת שלג, העגלה נתקעה והאיש התקרר מאוד והרגיש שהוא הולך לקפוא. בשביל להתחמם הוא מילא כוסית יי"ש מאחת החביות, לגם ממנה והרגיש את החום מתפשט בגופו...
איך הצליחה כוסית אחת קטנה לחמם אותו יותר מחביות שלמות שעמדו סביבו? שאלה מטופשת שתשובתה היא תורה שלמה בעבודת התפילה: לא מספיק לעמוד ליד המון יי"ש; בשביל להתחמם ולהשתנות צריך ללגום אותו פנימה.
יהודי יכול ללמוד "חביות" של חסידות, אך הן עלולות להישאר חתומות ולהותיר אותו קופא מקור. רק עבודה של הפנמה דרך חשיבה והתבוננות מוציאה את החסידות מהספר ומחדירה אותה אל תוך האישיות. האש הגדולה האצורה בתורת החסידות תצליח להדליק אותנו רק אם ניתן לה לעשות את זה. לפני או תוך כדי התפילה יכולה ההתבוננות להשפיע עלינו יותר מאשר בזמנים באחרים, מפני שהתפילה היא הזמן המיועד והמסוגל לשינויים פנימיים.
פשוט לחשוב
עבודת ההתבוננות אינה מסובכת אך גם איננה קלה, והיא הכרחית בדרך ליצירת שינוי אמיתי. אתה לוקח דבר שאתה מבין, שאתה מאמין בו ו... חושב עליו! חושב עליו חזק וממוקד, חושב עד כמה הוא נכון ועד כמה אתה רוצה שהוא ינהיג את החיים שלך.
עקרונית, זה פשוט מאוד. אנחנו מתבוננים כל הזמן על פרטים שונים מחיינו וחווים אותם בהתרגשות, אלא שברגע שהנושא איננו משתייך לחיי העולם הזה אלא לעבודת ה' משהו מסתבך לנו. מתי לאחרונה עצרנו וחשבנו על דבר שאנחנו מאמינים בו – איך הוא מתפרט ונכנס לחיי היומיום שלנו? לא מדובר כאן על מחשבה לימודית, אליה אנחנו רגילים, אלא על חשיבה אישית לחלוטין. אנחנו מתאמנים על תרגום הדברים הנפלאים שלמדנו אל שפת הלב המפותל שלנו.
בחסידות חב"ד מעלים על נס את עבודת ההתבוננות. אם נתרגל לשנן במחשבה את הדברים, הם יחדרו אט אט לתוכנו. אם אדם יתרגל לחשוב כל יום לפני התפילה או במהלכה חמש דקות הוא יפעל ישועות בנפשו. רק חמש דקות.
תיכנס תעמיס
עוד לפני שהמגיד ממזריטש הפך לתלמידו המובהק של הבעל שם טוב, הוא עסק רבות בתורת הקבלה והתפלל על־פי כוונות הסוד. אך לאחר שהמגיד התקרב לבעל שם טוב התארכה תפילתו פי כמה וכמה. יום אחד התפלל המגיד יחד עם חברו ללימוד הקבלה מימים עברו, ותפילתו של המגיד ארכה זמן רב יותר מאשר תפילתו של חברו המקובל. לאחר שסיים, לא התאפק החבר ושאל: "מה השתנה בתפילתך מהזמן שבו היינו מתפללים עם הכוונות ומסיימים ביחד?". המגיד ענה לחברו במשל לאדם שבמקום לנסוע ליריד לקנות סחורה, יושב בבית ומדמיין כאילו הוא נוסע ליריד, מוכר וקונה, פורק ומעמיס... זמן רב של נסיעה "נחסך" לאיש המדמיין, אבל הסחורה איננה והכסף איננו...
"הבעל שם טוב לימד אותנו", אמר המגיד, "לא רק לחשוב על העולמות העליונים אלא להגיע אליהם, ודבר זה דורש זמן...". זוהי הנקודה של התבוננות, "להיכנס" לתוך המקומות ולרכוש את הסחורה. מיותר לציין, לאנשים כערכנו, שאיננו עסוקים בכוונות האר"י אלא בדברים השווים לכל נפש כמו אהבת ה' ותחושת נוכחותו.
ואולי אני חיצוני?
פעם התלונן אחד מהרבנים בישיבת 'תומכי תמימים' למשפיע ר' אלטר שימחוביץ' על בחורים מסוימים ש"חושבים חסידות" לפני שחרית אך עושים זאת ב"חיצוניות" ועם פניות אישיות. ר' אלטר הגיב ואמר: "לא יתכן שדבר כזה יבוא מצד הנפש הבהמית, היא לעולם לא תיקח ריזיקה (סיכון) כזאת על עצמה...".
מחשבה על דברים רוחניים פועלת בוודאות שינוי פנימי, ודבר זה מפחיד במיוחד את הנפש הבהמית. לאפשר כזה דבר זה הימור על החיים שלה, ומי שעושה את זה יכול להיות בטוח שזה בא ממקום טהור ונכון.