בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • תורה ומדע
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

3 דק' קריאה
סוגיות ציבוריות רבות העוסקות בצער בעלי חיים עולות על הפרק מדי פעם, כגון צער בעלי חיים במנהג הכפרות, הפגנת זכויות בעלי חיים שבה השתתפו השנה אלפי בני אדם, יום זכויות בעלי חיים בכנסת, דירוג משחטות על פי שמירתן על צער בעלי חיים ועוד.
ישנן גם כן פעולות חוקתיות כמו הצעת חוק יסוד שעלתה לאחרונה - חוק הגנה על זכויות בעלי חיים של חבר הכנסת אייל בן ראובן ואחרים, שעליה חתומים 22 ח"כים, חלקם מהקואליציה. מטרתה של הצעת חוק זו היא להכיר בבעלי חיים כיצורים חשים שזכאים לממש את כל צורכיהם ולספק להם את התנאים המתאימים לכך, והיא חלק ממגמה עולמית.
ההשלכות הנובעות מהצעת החוק הן רבות ומגוונות, והן עלולות לפגוע באופן נרחב בחקלאות ובהתיישבות ברחבי הארץ, מלבד העובדה שלראשונה ניתן לבעלי החיים מעמד שווה לבני האדם, כדברי מציעי החוק: "זכויות היסוד של בעלי החיים בישראל מושתתות על ההכרה בהיותם יצורים חיים וחשים, בעלי צרכים גופניים, בריאותיים, התנהגותיים, מנטליים וחברתיים, החולקים את הארץ עם האדם".
דומה כי יש לעתים לחזור על הראשונות ולברר מהי עמדת התורה ביחס לסוגיות אלו של היחס הנאות לבעלי החיים.
בשבועות אלו אנו עוסקים בפרשות בריאת העולם, שבהן מותווים היסודות של בריאת העולם ודרכי התנהלותו. האדם לא נברא יחידי בעולם, בעלי החיים נבראו עמו ואף לפניו, אך לאדם יש יתרון מובנה על בעלי החיים. לכל בעלי החיים ואף לאדם ניתנה "נפש חיה", אך הנפש החיה שניתנה לאדם שונה באופן מהותי מבעלי החיים בכך שרק הוא זה שמקבל את יכולת הדעה והדיבור (רש"י לבראשית ב, ז).
הקב"ה מטיל על האדם את המשימה לקרוא שמות לבעלי החיים, ובכך לבטא את מהותם: "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו" (רבינו בחיי לבראשית ב, יט כ). וכשהאדם נענש על מעשיו ונמחה במבול, גם בעלי החיים נענשים ומתים, והם אף חלק מהגורמים שהקב"ה זוכר אותם ועוצר את המבול, ובכך נפתח הפתח ליישובו המחודש של העולם.
לאדם ניתנה האפשרות לשלוט בבעלי החיים כפי שנאמר לו: "וירדו בדגת הים ובעוף השמיים" (בראשית א, כו). ביאר הרד"ק שמשמעותה של הרדייה היא שליטה בבעלי החיים. לרדייה זו ישנן שתי מטרות: האחת היא שליטה ושימוש בבעלי החיים לשימושו של האדם, והשנייה היא הכרת הבורא: "שאם לא כן לא היה בעולם השפל מי שיכיר מי בראו".

התורה והצמחונות
מבחינה היסטורית-הלכתית ניתן לומר שהשינוי המשמעותי ביחס לבעלי החיים התרחש לאחר המבול. בעוד שלאדם הותר לאכול רק את מיני הצומח: "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע... ואת כל העץ אשר בו פרי... לכם יהיה לאכלה" (בראשית א, כט). לאחר המבול הותר לבני נח לאכול גם את בשר בעלי החיים, אך גם אכילה זו מותנית בכך שאין לאכול מבשר בעלי החיים בעודם חיים, אלא יש להמיתם לפני כן. משמעותו של דבר היא שניתן ואף נצרך במקרים מסוימים לאכול את בעלי החיים, אך גם אכילה זו צריכה להיות מוגבלת ומוגדרת.
יחד עם זאת יש לזכור שהתורה אינה שוללת צמחונות, ומי שאינו מעוניין לאכול בשר או שהדבר גורם לו צער אינו חייב לעשות כן (מלבד חובת אכילת הקורבנות, שאותם מחייבת התורה לאכול, ואין להקריב בעל חיים לקורבן במחשבה שלא לאכול את בשרו). אך חשוב לזכור מהי נקודת המוצא ביחס לכך. כשהתורה מצווה על איסור החרישה בשור וחמור יחדיו, היא אינה מצווה "לא יחרשו שור וחמור יחדיו", שאז היינו מבינים שהדגש במעשה זה הוא מצד בעלי החיים. אלא התורה מצווה: "לא תחרוש בשור וחמור יחדיו", דהיינו החובה היא על האדם לדאוג לכך שמינים שונים מבעלי החיים שברשותו לא יעבדו יחדיו. אסור לאדם ליצור מציאות כזו של עירוב בין בעלי חיים שונים.
המשרד הממשלתי האחראי על סוגיית צער בעלי חיים הוא משרד החקלאות. במסגרת המשרד נעשות פעולות רבות ומגוונות למיעוט צערם של בעלי החיים, מהן פעולות שמקובלות מבחינה הלכתית ומוסרית ומהן פעולות שנעשות בסתירה ישירה להלכה.
אחת הסוגיות היא סוגיית סירוס ועיקור בעלי חיים משוטטים. על מנת לצמצם את ריבוי אוכלוסייתם משרד החקלאות מעודד רשויות מקומיות וגורמים פרטיים המחזיקים בעלי חיים לסרסם או לעקרם באמצעות ניתוח, דבר שעומד בסתירה להלכה באופן ישיר.
על מנת להתמודד באופן נכון עם סוגיות אלו ולתת פתרונות הלכתיים מתאימים נכתבה במכון התורה והארץ חוברת שתיתן מענה לכל השאלות האקטואליות העומדות על הפרק. בין הסוגיות ניתן למצוא: החזקת בעלי חיים במשקים חקלאיים, בעלי החיים במשפט העברי, שימוש ראוי בבעלי החיים בשעת המלאכה בהם וסוגיות רבות נוספות.
אנו מחזקים את ידי שר החקלאות במאמציו לשמירה על צער בעלי חיים, וקוראים לאחראים על שמירת חוק זה לפעול באופן התואם להלכה.

הכותב הוא חבר בפורום חותם
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il