אמונה חלק ג' | בשביל הנשמה | בית המדרש

קטגוריה משנית

110

3 דק' קריאה

ביאורים- ביטחון בה'
המקום הראשון שבו מוזכרת בתורה האמונה בה' הוא אצל אברהם אבינו, ראשון המאמינים. כאשר הבטיח ה' לאברהם בברית בין הבתרים שזרעו יהיה רב כמספר הכוכבים שבשמים, נאמר עליו "והאמִן בה' ויחשבה לו צדקה". באופן הפשוט ביותר, משמעות אמונתו של אברהם היא כפי שלמדנו בימים האחרונים; אברהם בטח בה' וסמך עליו בכל לבו שיקיים את הבטחתו. בתמורה לכך, החשיב לו ה' את אמונתו לזכות ולצדקה מיוחדת וזיכה אותו בשכר גדול.
אמונתו של אברהם אבינו הייתה מיוחדת במינה. על אף כל הקשיים והסיבוכים, אברהם המשיך להאמין ולהטיל את כל יהבו על ה'. המדרש אומר שאברהם ידע לקרוא במזלות וראה שלפי הסדר הטבעי אין סיכוי שיהיה לו זרע. "ויוצא אותו החוצה – אמר לו ה': צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן...". ואף על פי כן, המשיך אברהם להתחזק באמונתו.
אברהם הבין שהאמונה היא מציאות הרבה יותר עליונה וחזקה מהמציאות הטבעית והאנושית ולכן המשיך להתחזק ולהאמין בה' שיוכל לשנות את סדרי הטבע כרצונו. כאן אנו מגלים שהאמונה בה' היא ביטחון בדבר הרבה יותר גדול ומהותי. האמונה בה' היא ביטחון באמת המוחלטת ובנצח האלוקי האינסופי .

הלכה- בגדי שבת
מצווה לכבד את השבת, שלא יהא מלבושו בשבת כמלבושו בחול, אלא בגדי השבת יהיו נאים יותר ונקיים. יש המחמירים לקנות אפילו נעליים מיוחדות לשבת. אפילו אדם שנמצא לבדו בשבת, מצווה שיכבד את השבת בבגדים נאים, משום שאין הבגדים לכבוד הרואים, כי אם לכבוד השבת.
אחת מעשר התקנות שתיקן עזרא הסופר היא שיכבסו ביום חמישי. בדיעבד, כשלא הספיקו לכבס ביום חמישי לקראת שבת, מותר לכבס ביום שישי, ובמיוחד כיום כשהכיבוס נעשה במכונת כביסה ואין בכך טורח גדול.
אפשר ללמוד מתקנת עזרא שיש להיזהר שלא להפוך את יום שישי ליום עמוס בעבודות קשות וטרדות , אלא להשאירו פנוי יחסית, כדי שנוכל להתכונן בו לשבת בנחת וברוגע. ישנו מנהג קדוש לגמור את כל ההכנות לשבת עד חצות היום, ולאחר מכן לנוח ולעסוק בלימוד תורה לקראת השבת. ומובן שכל הנוהג כך מובטח לו שיזכה לקבל את השבת מתוך שמחה ונחת רוח, ויוכל לגלות את הנשמה היתרה של השבת.

דברים שבלב-
"אני לא יודעת מה לעשות", פנתה המדריכה נחמה ליבוביץ' לקומונר הרב נריה, "החניכה שלי הפסיקה לבוא לתפילות. היא פשוט כבר לא מתפללת בכלל...". הקומונר חשב קצת ואמר: "אל תדאגי. אלו שיני חלב שנושרות. במקומן, תצמחנה שיניים קבועות וחזקות יותר..."
***
"סבתא שלי לא פתחה ספרים, והייתה לה אמונה תמימה ", אמר לי נהג מונית ירושלמי. וזה באמת נכון. חלקנו, שעוד זכינו לראות את הדור הקודם, זכה לראות אמונה תמימה, פשוטה וחזקה. לנו זה אולי לא נראה מספיק עמוק, אבל אף אחד לא יכול להטיל ספק בעצמה של האמונה שהייתה להם.
***
אז למה באמת זה ככה? למה מה שלסבא וסבתא שלנו היה פשוט, לנו כבר לא כל כך פשוט? או: מה היחס הנכון בין האמונה הפשוטה לאמונה הנלמדת?
כמו שכבר ראינו, האמונה היא כוח שהוטבע בנו מרגע שנוצרנו. בעצם החיים אנחנו קשורים לה', "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כֻלכם היום". ממילא מובן שבאופן טבעי בכל אדם קיימת אמונה. השאלה היא איך מצטיירת אצלו האמונה. מן הכלל הזה עולה גם שכשאנו לומדים אמונה אנחנו רק מבררים לעצמנו מה יש לנו בפנים . אנחנו לא משכנעים את עצמנו בדבר שהוא חיצוני לנו.
כמו בכל דבר בחיים, בהתחלה מקבלים דברים בטבעיות, בלי לשאול יותר מדי שאלות. כמו ילד קטן. הילד מאמין בטבעיות, אבל האמונה אצלו חלשה יותר, היא לא מסוגלת לעמוד בזעזועים קשים. בשלב הבא צצות אצלו שאלות. מה שהיה פשוט בהתחלה מתחיל להתערער. הוא צריך תשובות יותר מעמיקות . ההעמקה יוצרת יותר הבנה ושייכות . כאשר הדברים מובנים – אפשר להיות קשורים אליהם יותר. זה גם ההבדל בין הדור הקודם לדורנו. הדור שלנו צמא להבין , להיות קשור לדברים ביותר עומק. אבל עם זאת, אסור לשכוח: הבסיס לכול הוא האמונה הפשוטה שנמצאת אצלנו בפנים. הלימוד הוא רק פיתוח והבנה שלה. ממש כמו יהלום יקר ברגע שהוא נכרה מן האדמה. במבט ראשוני הוא לא נראה בעל שווי רב. רק לאחר ליטוש וניקוי מבינים מה יש לנו ביד: אבן יקרת ערך.
תהליך התערערות אמונת הילדות הוא תהליך טבעי שפותח אותנו לקראת העמקה באמונה, העמקה שתיעשה על ידי לימוד שיפתח ויבסס את האמונה הטבעית שלנו.