45788
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
בית הכנסת המרכזי במוסקבה מלא מתפללים, ברוך ה'. ישיבות פזורות בערים השונות. יהודים שמגלים לראשונה את יהדותם לומדים מה זו כשרות. מה זו שבת. חלק מהם כבר לומדים טור שולחן ערוך. מתקיים בהם מה שכתוב בגמרא (שבת קלח ע"ב): תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁתִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא) "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ". וכמו שאומר הנביא (ישעיהו נט, כ-כא): "וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר ה֔' רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ וּדְבָרַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְּפִ֑יךָ לֹֽא־יָמ֡וּשׁוּ מִפִּיךָ֩ וּמִפִּ֨י זַרְעֲךָ֜ וּמִפִּ֨י זֶ֤רַע זַרְעֲךָ֙ אָמַ֣ר ה֔' מֵעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם".
וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים הֶעְמִיקוּ, וַאֲנִי מוּסָר לְכֻלָּם
כל זה הוא פלא גדול, כי בזמן השלטון של הקומוניסטים ברוסיה, מי שלמד תורה נשלח לעשר שנות מאסר בערבות סיביר הקפואות. לרוב האנשים זה היה גזר דין מוות. כך היה דינו של הורה שמל את בנו או שמר שבת. הכול בשם הקִדמה והנאורות. הם מנעו מיהודים לעלות לארץ ישראל בשם השוויון והחרות. פיטרו מעבודה כל יהודי שביקש לעלות, ומי שהעז להעיר להם על האכזריות, היה מוקע מיד כפשיסט וחתרן.
על כגון אלו היה קורא מרן הרב אליהו זצוק"ל את הפסוק (הושע ה): "וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים הֶעְמִיקוּ, וַאֲנִי מוּסָר לְכֻלָּם". רש"י מסביר כי השֵׂטִים הם אלה שסטו מדרך ה'. אנשים אלו העמיקו את השאול והענישו באכזריות וברצחנות את כל מי שעבר על דבריהם. ובגמרא (סנהדרין קב ע"א): "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵם הֶעֱמִיקוּ מִשֶּׁלִּי; אֲנִי אָמַרְתִּי, כָּל שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לָרֶגֶל - עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, וְהֵם אָמְרוּ, כָּל הָעוֹלֶה לָרֶגֶל - יִדָּקֵר בַּחֶרֶב". על כל אלה אומר הנביא: "וַאֲנִי מוּסָר לְכֻלָּם". אתם שמדברים בשם האחווה והאנושיות תלמדו ממני כי לא מענישים את החוטאים בעונשים חמורים. ואם כך בדיני שמים, כל שכן בחוקי בשר ודם.
כל השונא לישראל, שונא למי שאמר והיה העולם
ברוך ה' שמלכות הרשעה הזאת נפלה. מלכות שצדה את נפשות בני ישראל בשקר. בתחילה הם התחייבו להביא שלום, שוויון ואחווה לכל האנושות, ויהודים רבים האמינו להם ופעלו בשירותם כדי לתקן את העולם. מהר מאוד התברר כי המפלגה הקומוניסטית היא ממלכת כפירה בה' וממלכת שנאת ישראל. והגמרא (שבת קטז ע"א) אומרת ששני אלה הולכים תמיד ביחד. בתחילה סגרו את בתי התפילה של כל הדתות, ומיד המשיכו בשנאת ישראל גדולה. נתנו לצבא המצרי והסורי את מיטב הטנקים והמטוסים שלהם על מנת שישמידו את ישראל.
בנוסף לכך הם הצרו והציקו ליהודי רוסיה באופן אכזרי במיוחד. הגרוע מכולם היה סטאלין, שמת בי"ח אדר תשי"ג. רבים מאנשי השמאל, שחלקם עדיין חיים אתנו היום, ישבו עליו שבעה ושלושים במותו וכתבו עליו בעיתונים שלהם "כבתה שמש העמים". לשמש הזאת היה ליקוי מאורות בפורים תשי"ג, שבו היא לקתה באירוע מוחי. האימה שהוא הטיל סביבו פגעה בו כל כך, עד שאף אחד לא העז לגשת להגיש לו סיוע, וכעבור חמישה ימים הוא מת.
וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ
מיתתו הייתה נס פורים מיוחד של דורנו. ממש לפני אותו פורים התנהל ברוסיה "משפט הרופאים". תשעה רופאים, שישה מהם יהודים, נאשמו בתכנון ובביצוע של הרעלה לראשי הממשל הרוסי. העיתונות הרוסית הרבתה להסביר כי היהודים תכננו לעשות מהפכה כנגד העם הרוסי. גל של אנטישמיות הציף את רוסיה. כל ההסתה הזאת הייתה הכנה לתוכנית הגדולה של סטאלין, להגלות את כל יהודי רוסיה לסיביר.
יהודים רבים ברחבי רוסיה לא יכולים לשכוח כי הם, יחד עם כל היהודים שסביבם, קיבלו הודעה להתכונן ל-5 בפברואר 1953 למניינם (י"ח אדר תשי"ג), להיות עתידים ליום הזה. ביום זה הם היו אמורים להתייצב בתחנת הרכבת המקומית, אנשים נשים וטף, עם מזוודה אחת לכל אחד. לעזוב את מקום מגוריהם בערים השונות ברוסיה, להשאיר את בתיהם ואת רכושם ולעבור למקום מגורים חדש. המקום החדש היה בסיביר, שם כבר הכינו להם צריפים דקיקים מעץ, שאדם רגיל לא מסוגל לחיות בהם מחמת הקור הגדול.
לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, וּשְׁלָלָם לָבוֹז
הרב קוגן, רב בית הכנסת במרכז מוסקבה, סיפר כי מספר הצריפים שהוכנו בסיביר היה יכול להכיל רק חצי ממספר היהודים שהיו אמורים לגלות לשם. החשבון של הרוסים היה כי חצי מהיהודים ימותו בדרך בפרעות מאורגנים שהשלטון הקומוניסטי דאג לעודד. התקשורת הרוסית "גילתה" לתושבי רוסיה המוסתים כי היהודים לקחו אתם לדרך חפצים יקרי ערך. הרוסים שהיו ליד הרכבות ידעו כי מי שמכה יהודי זוכה ברכושו. בחינת "ושללם לבוז".
וְנַהֲפוֹךְ הוּא
אבל דבר אחד לא לקחו בחשבון הצוררים האלה. את העובדה שיש נִסים בעולם. ומה שקרה ליהודים שם הוא לא סתם נס, אלא נס גדול, ממש כמו בפורים. "בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם - וְנַהֲפוֹךְ הוּא" (אסתר ט א). ביום שחשב על היהודים להומם ולאבדם, בו ביום מת הרשע הנתעב הזה והתגלה קלונו ברבים. הצורר הגדול, "שמש העמים", קיבל אירוע מוחי ביום פורים בשנת תשי"ג ומת בי"ח אדר, ביום שהוא תכנן את הגירוש האכזרי של יהודי רוסיה.
אחרי מותו של סטאלין הפסיקו השופטים את "משפט הרופאים", שכן כולו היה עלילה אחת גדולה. הרופאים שוחררו בלי שיוטל עליהם כל עונש. ובאמת היום הזה היה צריך להיות "פורים של רוסיה" כמו שהיה פורים של טבריה ופורים של דמשק, וכך ימי הודאה רבים במקומות שונים בעולם שבהם נעשה נס ליהודים. אלא שבימים ההם אפילו פורים או פסח רגיל לא היו יכולים היהודים לחגוג, כל שכן חג חדש זה.
סיפר הרה"ג לזר שליט"א, הרב של רוסיה, כי היום עומדים ראשי הקרמלין ביום חנוכה ומדליקים בכיכר האדומה את השמש של נר חנוכה מול כל רשתות הטלוויזיה של המדינה. הם, שבעבר סגרו את הישיבות ואת בתי הכנסת, היום פותחים בתי כנסיות ובתי מדרשות ותומכים בהם. ללמדך כי כל "גזירה עבידה דבטלה". ו"דבר אלקינו יקום לעולם".
כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה
המהפכה הזאת, שקיימת היום, שמתבטאת בכך שהתורה פזורה בכל רוסיה, התאפשרה בזכות מסירות הנפש של יהודים על תורה ומצוות בזמן השלטון הקומוניסטי. גם השלטון שעלה אחרי סטאלין לא היה אוהב תורה או אוהב ישראל. יהודים עדיין לא הורשו להתפלל או ללמוד תורה. בבית כנסת במרכז מוסקבה, ליד הקרמלין, יש מחילה מתחת לארון הקודש, שדרכה היו היהודים בורחים כשהיו מגיעים שליחי הקג"ב. רבים שלא הספיקו לברוח נתפסו ונשלחו לארץ גזירה, ולא שבו משם.
למרות העונשים הקשים, לא הפסיקו רבים, במסירות נפש מופלאה, להתפלל, ללמוד תורה ולמול את הילדים. לשמור על יהדות באופן כזה או אחר. נתקיים בהם "כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה" (תהלים מד כג). וזו סנגוריה גדולה על עם ישראל, מול כל המקטרגים שלו.
בְּעִקְבוֹת הַמָּשִׁיחַ - חֻצְפָּא יִסְגֵי
המעיין בנוסח ברכת "קיבוץ גלויות" יראה כי יש שני שלבים בגאולת ישראל. קודם "תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ", ואחר כך "וְשָֹא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ". קודם מתפללים לשחרור משעבוד, ואחר כך מתפללים על עלייה לארץ ישראל. ומעשה אבות סימן לבנים, שבראש השנה פסקה העבודה מאבותינו במצרים, ובניסן יצאו ממצרים לארץ ישראל. כך גם אצל היהודים ברוסיה, קודם יצאו לחרות, ואחר כך יתקבצו ויעלו לארץ ישראל.
כך גם התחילה תנועת העלייה לארץ ישראל לפני יותר ממאה שנה. קודם הייתה תנועת שחרור ושוויון זכויות ליהודים, "אמנציפציה". רבים מעם ישראל נמשכו בעקבותיה להתרחקות מכל קודש, כפירה וחילוניות. חֻצְפָּא יִסְגֵי. אחר כך התחילו להתחזק ולחזור בגבורה לעם ישראל ולארץ ישראל, ובימינו חוזרים בגבורה גם לתורת ישראל. ממש כפי סדר התפילה בתפילת י"ח.
ארבע לשונות של מְהֵרָה
המעיין בסדר הברכות של תפילת י"ח רואה כי יש ארבעה שלבים בהעברת שלטון הרשע מהעולם. "וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ". בתחילה עוקרים אותה ממקור החיות שלה. אחר כך שוברים אותה בכדי לברור את הטוב מהרע. מכלים את הרע ומכניעים את הטוב, שהיה עטוף בקליפות זוהמה.
כנגד ארבעת השלבים מבקשים ארבע פעמים שהגאולה תהיה במהירות: "וְכָל הַזֵּדִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ. וְכָל אוֹיְבֶךָ וְכָל שֹוֹנְאֶיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ. וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ". כי אין ספק שהגאולה תבוא, רק מבקשים שזה יקרה במהרה (בכל תפילות י"ח יש 10 פעמים בקשה על מהירות. וכאן יותר מכולן. בגואל ישראל - 2. בהשיבה שופטינו – 1. במלכות הרשעה – 4. בבניין ירושלים – 2. בצמח דוד – 1. ברצה – 1).
גְּדוֹלָה עֲבֵירָה לִשְׁמָהּ מִמְּצְוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ
תפילין ירוקות
סיפר לי הרב זעפרני, כי בביקורו של מרן הרב אליהו זצוק"ל במוסקבה לפני 25 שנה הוא ראה בבית הכנסת יהודי עם תפילין ירוקות. הרב שאל אותו על התפילין, והוא השיב כי לא היו לו תפילין מעולם, פעם הוא ראה תפילין של יהודי אחר, ועשה לעצמו תפילין מחתיכת אזבסט ושם בתוכן נייר צילום של מזוזה. הרב אליהו זצוק"ל התרגש מאוד מחיבת המצווה של היהודי הזה, וביקש מהרב זעפרני לתת לו תפילין רגילות מהודרות.
היהודי הרוסי שאל בחשש האם עד עתה הוא לא קיים את המצווה עם התפילין הירוקות. אמר לו הרב זצ"ל, כי הנחת התפילין שלו היא יקרה מאוד בעיני הקב"ה, אולי יותר מכל הנחת תפילין אחרת. אבל כל זה הוא עד שיש לו תפילין רגילות. עכשיו שיש לו אפשרות להניח תפילין כמו שכל ישראל מניחים – הוא צריך להניח תפילין כאלה.
ולא אצטריך לבדקם במחוגה ובכלי המדה
ומנין לרב שהוא קיים מצוות תפילין בהידור? מתשובה של רבנו יוסף חיים, בעל הבן איש חי זיע"א, שמספר כי בזמן הסבא שלו, הרב רבנו משה חיים זצוק"ל, לא היו התפילין מרובעות כל צרכן. "עד שהם נראין בחוש הריאות שאינם מרובעות ולא אצטריך לבדקם במחוגה ובכלי המדה". ובאותו זמן בא החכם היקר רבי יאודה אשכנזי ז"ל, שהיה מתושבי דמשק יע"א והיה בקי בכמה מלאכות וטען לפני הרב מור זקני זלה"ה על דבר התפילין שאינם מרובעים והוא יש לאל ידו ללמד את האומנים לעשותם מרובעים.
אחרי שעיין הרב מור זקני זלה"ה בדברי הפוסקים בדבר הזה והסכים לפוסלם, עלה והכריז בכל בתי הכנסיות שכל התפילין שלובשין אנשי העיר הם פסולין. ומעתה יהיו לובשים התפילין שלהם בלא ברכה, עד שילמד לאומן לעשות מחדש תפילין מרובעים אשר יהיה ריבועם שלם ונכון ומכוון במחוגה ובכלי המדה. אז הכל צריכים לעשות בתים חדשים ויברכו עליהם. וכך היה. יומם ולילה למדו האמנים איך עושים תפילין מרובעות. וכך קנו והחליפו כל תושבי בגדד את התפילין שלהם לתפילין כשרות.
והיה הדבר הזה קשה מאד אצל נשיאי העיר ויחידי הקהל וגם אצל קצת מחכמים שבעיר באמרם כי חרפה היא לנו לומר שלא היו אנשי עיר הגדולה בגדאד יע"א מניחין תפילין כשרים מכמה שנים, עד שבא האשכנזי הזה ועשה לנו תפילין כשרים. עם כל זה לא יכלו לעכב בדבר הזה כי מי יוכל לפתוח פיו לפני הרב מור זקני זלה"ה ומי יוכל למרות פיו.
רצועות שלא לשמה
כך מספר בעל הבן איש חי גם על מו"ר אביו זיע"א, שבימיו התברר כי כל הרצועות לתפילין לא כשרות כיוון שהיו עושים אותן נכרים. בסוף התהליך היה בא יהודי וזורק מעט סיד לתוך העורות שהיו כבר מעובדים לגמרי ואומר "לשם מצוות תפילין". ובאמת אין זה מועיל אלא שיעשה אותם היהודי לשמה מתחילתן.
ונתאזרו החכמים בצירוף עט"ר הרב מור אביו של הבן איש חי זלה"ה ועשו רצועות חדשות מעורות חדשים מעובדים מתחילתם ע"י ישראל לשם תפילין והכריזו שכל הקהל יחליפו הרצועות וכן עשו ומאותו זמן ואילך נתקן הדבר היטב שהכל הוא עבוד ישראל מתחילה.
מכוון לשמים לקיים המצווה – יש לו שכר תפילין
וחקר בעל הבן איש חי זיע"א האם יאמרו כי אלה שהיו קודם התיקון לא קיימו מצוות תפילין כתיקנה, או שמא נחשב להם כאילו קיימו את המצווה כיוון שהיו אנוסים בדבר זה, שלא ידעו אותו קודם לכן. כן יש לשאול על איש שכתב תפילין ונתנו למגיה, והתברר בבדיקה אחרי כמה שנים כי היה חסר בתפילין אות. האם האיש הזה שלבשן לפי תומו כמה שנים הלך ערום מן המצווה הזאת לבית עולמו ועוד בידו שגגת ברכה לבטלה? זה דבר קשה מאוד לסבלו בשכל.
והביא בעל הבן איש חי ראיה שהביאה החיד"א (דבש לפי מערכת ד אות ד משם ספר שבלי הלקט ח"א כ"י שבלת ח') שהביא את דברי רב שאמר "חזינן לתפילי דבי חביבי דתפרי בכיתנא ולית הלכתא כוותיה". ראיתי את התפילין של רב חייא שתפורות בחוט פשתן, ואין הלכה כמותו. ובוודאי שלרבי חייא הגדול היה שכר תפילין כשאר החסידים ואעפ"י שאנו פוסקים היום כי תפילין תפורות בחוט פשתן אינן כשרות. עם זאת רבי חייא קיים את המצווה הזאת, כיוון שלדעתו מכוון לשמים לקיים המצווה יש לו שכר תפילין.
לֹא קִיַּמְתָּ מִצְוַת סֻכָּה מִיָּמֶיךָ
ולכאורה יש להקשות מהמשנה במסכת סוכה (ב, ז) שכתוב בה: "מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַסֻּכָּה, וְשֻׁלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי, מַעֲשֶׂה, שֶׁהָלְכוּ זִקְנֵי בֵית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרָנִי, וּמְצָאוּהוּ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַסֻּכָּה, וְשֻׁלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת, וְלֹא אָמְרוּ לוֹ דָבָר. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי, מִשָּׁם רְאָיָה, אַף הֵם אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג, לֹא קִיַּמְתָּ מִצְוַת סֻכָּה מִיָּמֶיךָ". אם כן, משמע שרבי יוחנן בן החורני לא קיים מצוות סוכה מימיו אע"פ שבוודאי עשה כן לשם שמים (ראה תוס' סוכה ג ע"א).
אך הר"ן (פ"י דפסחים) כתב כי כוונתם שלא קיים מצוות סוכה מימיו כראוי, אבל בוודאי קיים מצוות סוכה. והביא דבריו בעל התוס' יום טוב. אמנם הרב יעב"ץ ז"ל (בלחם שמים בפסחים) חלק עליו ופסק שלא עשה כלום ממש. והביא הוכחה ממה שנאמר בגמרא (ברכות יא ע"א): "אמר רבי טרפון אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי בית שמאי וסכנתי בעצמי מפני הלסטים, אמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל".
והבן איש חי נטה לסברת הר"ן שרק "על דרך ההפלגה אמרו כן להעמיד ולחזק דבריהם במסמר קבוע וחזק כדי לקבוע ההלכה אצלו הזאת מכאן ולהבא. אבל אין הכי נמי גם הם מודים כי מה שעשה מקודם לפי תומו שחשב שהדין הוא כך ולבו שלם לשמים יש לו שכר שלם על מצותו. והשתא הוא הדין לכל פיסול מצוה שהיה בשגגה וטעות לא יגרע משכרו כלום כיון דלבו שלם לשמים".
תְּבֹרָךְ מִנָּשִׁים יָעֵל
והביא הוכחה לדבריו ממה שנאמר על יעל, שהרגה את סיסרא ונאלצה לעשות איסור לצורך הריגתו, כמו אסתר המלכה (הוריות י ע"ב): "אָמַר רַבִּי נַחְמָן בַּר יִצְחָק, גְּדוֹלָה עֲבֵירָה לִשְׁמָהּ מִמְּצְוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה) 'תְּבֹרָךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבוֹרָךְ'. מַאן נִינְהוּ 'נָשִׁים בָּאֹהֶל'? שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה". ואם בעבירה לשם שמים – גדול שכרה, כל שכן במצווה בטעות לשם שמים דודאי יש לו שכר שלם (שו"ת רב פעלים חלק ד - אורח חיים סימן ב. אמנם אם כבר יודע את ההלכה וממשיך בדרכו באומרו: וכי הדורות הקודמים לא לבשו תפילין כדין? וכי לא ידעו את ההלכה? וכי מה שעשינו לא עשינו כראוי? וכן על זה הדרך – לא יאמר עליו "גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה". כיון שיודע את ההלכה ועובר עליה. עיין נפש החיים - שער ג - פרק ז מב).
בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ, וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה
וכן כתב בספר דעת קדושים להגאון מבוטשאטש ז"ל (תפילין ל"ט סעי' ט'). ומקורו ממה שאמרו חז"ל כי כהן חלל שעבד בבית המקדש ולא ידע שהוא בֶּן גְּרוּשָׁה וּבֶן חֲלוּצָה - עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה, מְנָא לָן? דכתיב "בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ, וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה" - אֲפִלּוּ חֻלִּין שֶׁבּוֹ תִּרְצֶה. רַבִּי יַנַּאי אָמַר, מֵהָכָא, (דברים כו) 'וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם', וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ אֵצֶל כֹּהֵן שֶׁלֹּא הָיָה בְּיָמָיו? אֶלָּא, זֶה כָּשֵׁר וְנִתְחַלֵּל" (קידושין סו ע"ב).
ספר התורה פסול – הקריאה לא פסולה
בשו"ת "פרי השדה" הביא הוכחה מספר תורה שקראו בו ונמצא פסול, שלא חוזרים על כל הקריאה מתחילת הפרשה, אלא מתחילת הקריאה של העולה שבו נמצאה הטעות. והגאון בעל ציץ אליעזר )חלק כב סימן א) הסכים עם הדין, רק דחה את ההוכחה מספר תורה פסול, כיוון שלדעת הרמב"ם (שו"ת פאר הדור סימן ט') הברכה על הקריאה בספר תורה היא על הקריאה ולא על הספר. ומה שאין קורין בספר תורה פסול לכתחילה הוא מפני כבוד הציבור לא מפני הברכה לבטלה. לכן הביא הרמ"א (או"ח קמ"ג ד') כי בשעת הדחק שאין לציבור רק ספר תורה פסול ואין שם מי שיכול לתקנו יש אומרים דיש לקרות בו בציבור ולברך עליו ויש פוסלין. אולם יתר הראיות שמביאים הספרים החשובים הנ"ל בתקפן.
חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ
ובשו"ת משנה הלכות (חלק ט סימן רה) הקשה מהגמרא (בבא בתרא ט ע"ב) "דָרַשׁ רַבָּה מַאי דִּכְתִיב, (ירמיה יח) 'וַיִהְיוּ מוּכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ, בְּעֵת אַפְּךָ עַשֵׂה בָהֶם', אָמַר יִרְמִיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲפִלּוּ בְשָׁעָה שֶׁכּוֹבְשִׁים אֶת יִצְרָם, וּמְבַקְשִׁים לַעֲשׂוֹת צְדָקָה לְפָנֶיךָ, הַכְשִׁילָם בִּבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מְהוּגָנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ שָׂכָר עֲלֵיהֶם". אם כן משמע שאדם שרוצה לעשות מצווה ולא עלה בידו, לא יקבל על כך שכר. ומצד שני כתוב בגמרא (ברכות ו ע"ב): "מַאי 'וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ'? אָמַר רַב אַשִׁי, אֲפִלּוּ חָשַׁב אָדָם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ".
ותירץ כי גם בצדקה שכיוון לעשות ולא עלה בידו, יש שכר בעולם הבא. וביקש ירמיהו כי האנשים הללו שמונעים מעם ישראל לעשות תשובה לא יקבלו שכר בעולם הזה על הצדקה שהם עושים, כדי שלא יאספו כוח להמשיך את מעשיהם הרעים. עוד כתב שם שיש לחלק כי במצווה שבין אדם לחברו – לא מצרפים מחשבה למעשה. אבל במצווה שבין אדם למקום – מצרפה למעשה. לכן בצדקה, אם נתן לאדם שלא ראוי, לא מצטרפת מחשבתו הטובה למעשה, ואילו בתפילין מצטרפת למעשה.
יֵשׁ רוֹצֶה וְאֵין לוֹ, וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה
והביא שם את הגמרא (חולין ז ע"ב) שמספרת מעשה ברבי שהזמין את רבי פנחס בן יאיר לאכול אצלו: "אָמַר לֵיהּ, רְצוֹנְךָ סְעֹד אֶצְלִי? אָמַר לֵיהּ, הֵן. צָהֲבוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי. אָמַר לֵיהּ (רבי פנחס בן יאיר לרבי): כִּמְדֻמֶּה אַתָּה שֶׁמֻּדָר הֲנָאָה מִיִּשְׂרָאֵל אֲנִי? יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵן, יֵשׁ רוֹצֶה וְאֵין לוֹ, וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה, וּכְתִיב, (משלי כג) 'אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן, וְאַל תִּתְאָו לְמַטְעַמֹּתָיו, כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא, אֱכוֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךָ, וְלִבּוֹ בַּל עִמָּךְ'. וְאַתָּה - רוֹצֶה וְיֵשׁ לְךָ".
והקשה שם בתוס', איך הוא קורא לאלה שיש להם ונותנים רק מפני הבושה "קדושים"? הרי הפסוק אומר "אל תלחם את לחם רע עין"? ועונה תוס' "ואפילו הכי איקרו 'קדושים' שמזמן את חבירו לאכול אצלו מפני הבושת". ומספרים כי נתקשה הרה"ק ר' זושא זצוק"ל מאוד: אם כל נתינתו היא מפני הבושה, למה הוא נקרא קדוש? ומספרים כי כל כך בכה והצטער על כך רבי זושא עד שנגלה אליו בעל התוס' וביאר לו כוונתו, שהחושב לעשות מצווה ולא עשה, נבראת ממחשבתו נשמה של מלאך טוב. והעושה מעשה טוב בלי מחשבה טובה - ברא גוף של מלאך טוב. והקב"ה ברוב רחמיו לוקח הנשמה שנבראת מהמחשבה של זה ומצרפה למעשה של השני שברא הגוף של המלאך ונמצא ע"י הצירוף של שניהם נברא מלאך זה. ובריאה זו שייכת רק בישראל, שנאמר עליהם "גוי אחד בארץ". על כן אמר רבי פנחס בן יאיר: יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵן. ויהי רצון שנזכה לעין טובה על כלל ישראל. אמן ואמן.
סיפור
מזוזות – זז מוות
סיפר הרב יעקב מור יוסף, רב המועצה האזורית זבולון: בסוף שנת 90 ביקשו ממני להצטרף ללשכת הקשר במשרד החוץ לפעילות חינוכית בברית-המועצות. בתקופה ההיא הייתה היתכנות להעלות יהודים לארץ. ערב לפני הטיסה הלכתי לקבל את ברכתו של הרב זצ"ל, והוא בירך אותי ואמר לי לקחת אתי מזוזה שתהיה אתי. שאלתי את הרב אם זה בטוח לעשות כך, כי אולי אסור להשתמש בסמל יהודי בצורה בולטת. הרב השיב לי: תדאג שהמזוזה תהיה על גופך. הייתי שם חודשיים וחצי, וכל אותה העת הקפדתי לשמור את המזוזה בחלק הפנימי של הפאוץ'.
באחד הימים יצאתי לפעילות באוניברסיטה באודסה. לא נזקקתי לקחת אתי תיק, אבל את המזוזה חיברתי מתחת לחגורה. חציתי את הכביש במעבר חצייה, ולפתע הגיע רכב שנסע במהירות והרים אותי באוויר. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי בבית-חולים. מתברר שהגעתי לשם ואף אחד לא זיהה אותי, וגם לא היו אתי תעודות שיוכלו להעיד מי אני. אבל כשהפשיטו אותי כדי לטפל בי ראו את המזוזה. מישהו מצוות בית החולים היה יהודי, והוא זיהה את הכתב. כעבור כמה ימים הופיע יהודי בשם שעיה גיסר. לא הבנתי מה הוא עושה שם, הוא דיבר אתי ואמר: אתה החזקת מזוזה בכיס, מישהו התקשר אלי להגיד שיש פה יהודי, ושאל האם אני מכיר. זה מאוד ריגש אותי. שעיה ביקש בשבילי ברכה מהרבי, הרבי בירך ברפואה שלמה. גיסר הבטיח לדאוג לי ולהוציא אותי משם, ואכן כך היה. הייתי עם פגיעת ראש מאוד קשה, ועם גבס על היד, אבל הוא יצר קשר עם מי שצריך, ועוד באותו יום העבירו אותי בטיסה למוסקבה, למלון רויאל. לפני שיצאתי משם הוא אמר לי: קח את מה שהציל אותך, והגיש לי את המזוזה שהרב אמר לי לקחת אתי כל הזמן.
תשובה כהלכה
חבל על כל טיפה. אם אנחנו חיים פה בשביל להגיע לעולם הבא, למה מצילים חיים? אני מבין שנאבקים על חיי אדם להימנע מכאב כמו סרטן או תאונת דרכים, אבל למה יש עניין לעשות החייאות?
אנחנו חיים כדי לעשות שליחות פה בעולם הזה, והשכר הוא בעולם הבא. אמרו חכמים: "יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא", וממילא "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא". חייבים להילחם על כל טיפת חיים בעולם הזה.
לומדים קבלה בחיוך. מה היחס הנכון בין "שונא מתנות יחיה" לבין קבלת מתנה מאדם על טובה שעשיתי לו והוא חפץ להיטיב עמי?
לפעמים לדעת לקבל מתנה ולחייך, זו ממש עשיית חסד.
לקום מהתחתית של התחתית
למה משווים את העצים לצדיקים?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
דיני קדימה בברכות
מה חשוב לשים לב כשמדליקים נרות שבת?
איך נראית נקמה יהודית?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מהי עיקרה של הגאולה?
דיבור רע פועל לרעה ודיבור טוב פועל לטובה
שיחת מוצ"ש פרשות תזריע-מצורע תשפ"ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ו' אייר תשפ"ה
מלאכת צובע – הגדרת המלאכה
הרב אריאל כהן סקלי | ז' אייר תשפ"ה
מעלת וקדושת הארץ
נושאים באמונה – ארץ ישראל
הרב אליהו ברין | ז' אייר תשפ"ה
