פרשת צו | הרב מאור צוברי | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
צו

קטגוריה משנית

447

"צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא..." )ו, ב)

אומר רש"י אין צו אלא לשון זירוז (עפ"י הגמרא בסנהדרין 1 ) ומסביר רש"י שנאמר פה, בענין קרבן עולה, לשון מיוחדת של זירוז כי יש בקרבן זה חסרון כיס, שהרי בקרבן עולה כל הבשר עולה כליל לד' ואף חלק ממנו איננו ניתן לאף אחד. זה הפשט בחסרון כיס ברובד הנמוך, אך ברובד היותר גבוה יש להסביר כך:
הגמרא 2 אומרת שיש באברים (שאפשר להשתמש בהם לדבר עבירה) מכסה שד' יצר באדם שיוכל לכסות את אבר זה ולהימנע מעבירה, כגון התנוך לאוזניים (מלשמוע לשון הרע), עפעפיים לעיניים (מלראות מראות אסורים) וכן הלאה. אמנם יש דבר אחד שאין לו מכסה, וזהו השכל, המחשבה, אדם יכול לחשוב מחשבות פסולות ואין הוא יכול לכסות זאת, וידוע שקרבן עולה (נדר ונדבה ככתוב בויקרא [א, א] [א, יד]) מכפר על מחשבות והרהורים אסורים, והרי הפסוק "צו וגו' " נאמר על קרבן עולה ומכיוון שקרבן עולה מכפר על העבירות של דבר שאין לו כיסוי (דהיינו המוח), לכן צריך זירוז להבאת קרבן זה.

^ 1.סנהדרין ז:
^ 2.כתובות ה: וז"ל "דרש בר קפרא מאי דכתיב ויתד תהיה לך על אזנך אל תקרי אזנך אלא על אוזנך שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו והיינו דאמר ר' אלעזר מפני מה אצבעותיו של אדם דומות ליתידות מאי טעמא אילימא משום דמחלקן כל חדא וחדא למילתיה עבידא דאמר מר זו זרת זו קמיצה זו אמה זו אצבע זה גודל אלא מה טעם משופות כיתידות שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעותיו באזניו תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה אוזן כולה קשה והאליה רכה שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אליה לתוכה"