- משפחה חברה ומדינה
- ברית מילה
1379
א. זמן המילה ביום שמונה ללידתו כפשוט בבפסוק בראשית י"ז יב. ודווקא ביום ולא בלילה כנלמד מהמשנה בפרק שני דמגילה [כ.].
ב. לכתחלה אין מלין עד שתנץ החמה כמבואר במשנה במגילה [שם] "אין מלין...עד שתנץ החמה. ובדיעבד - משעלה עמוד השחר כשר".
ג. וכל היום כשר לכך [מהמשנה לעיל] אלא שזריזין מקדימין למצוה מיד בבקר כפי שלמדנו בריש פסחים [ד.].
ד. מה הדין אם עבר ומל בלילה ?
o הגהות מימון – אינו כשר , כך נראה מפשט המשנה במגילה, ואם כן יצטרך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית.
o פרישה ועוד 1 - כשר , ואינו צריך להטיף ממנו דם ברית.
ה. מה הדין אם עבר ומל ביום תוך זמנו ?
o רא"ש ורשב"א - אינו צריך לחזור ולהטיף.
o ב"ח – צריך לחזור ולהטיף.
ו. חולה אין מלין אותו עד שיבריא כנלמד בגמ' בשבת [קלז.], וכמה זמן?
לחלצתו חמה [ופירש רש"י 'חלצתו חמה' נשלף ממנו החולי ויצא מגופו]:
"אמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה להברותו".
והסתפקה הגמ' האם מעת לעת או לא? ולא נפשט. ופסק הרא"ש כיון שספק נפשות הוא יהבינן ליה מעת לעת 2 .
בשאר חולאים:
מוכח בגמ' שבכאב עיניים א"צ להמתין שבעה ימים. וכתב הב"י – שמה שהגמ' נקטה כאב עיניים לאו דוקא אלא הוא הדין לכל חולי שאינו כולל כל הגוף דאין ממתינין לו כלל.
ולכן יוצא להלכה : ממתינין שבעה ימים כאשר חלצתו חמה וכיוצא בזה שהוא חולי שבכל הגוף. אבל חלה בא' מאיבריו שכאבו לו עיניו וכיוצא בו ממתינין לו עד שיבריא ולאחר שיבריא מלין אותו מיד . אמנם בכאב חזק בעיניים ממתינין לו אחר שנתרפא ז' שלימים שזה חמור מחלצתו חמה ד'שורייקי דעינא בליבא תלו' כדאיתא בע"ז [כח:].
ז. מילה שלא בזמנה נחלקו התנאים ביבמות מתי מלים :
o תנא קמא - בין בזמנה בין שלא בזמנה אינה אלא ביום. דדריש וי"ו יתירא ד'וביום השמיני'.
o ר"א בר' שמעון –שלא בזמנה נימול בין ביום ובין בלילה. דלא דריש וי"ו יתירא.
טור הרי"ף הרא"ש והרמב"ם – פסקו כת"ק , וטעמא שפסקו כוותיה משום דיחידאה
פליג עליה, ועוד דברייתא דתורת כהנים אתיא כוותיה. וגם משמע שם דרבי יוחנן
ורבי אלעזר סבירא להו כוותה.
ולכן חלצתו חמה וכד' אין מלין אותו אלא ביום אף על פי שאינה בזמנה וכן כל
מילה שלא בזמנה כגון טומטום שנקרע ונמצא זכר או משוך פירוש שנימול כבר
ומשך העור עד שנתכסה מילתו שצריך למול פעם אחרת או שלא מלו אותו בזמנה
מחמת מקרה שלא היו להם צרכי מילה כולם אין נימולים אלא ביום.
ח. מהרי"ק - קטן שחלה חולי של סכנה ולבסוף הוקל מעליו חליו והזיע עד שלא היה בו עוד סכנה ושוב לסוף שנים או שלשה ימים חזר להיות לו קדחת קטנה אך לא של סכנה וחזר והזיע, דבר פשוט שאין למנות מהזיעה הראשונה אלא מן השנייה ולא מבעיא אם בפעם הראשונה לא שלפתו החמה מכל וכל אלא אפילו לא היה לו שום קדחת אחר הזיעה הראשונה מכל מקום כיון שחזרה לו הקדחת בקצת לסוף שנים או שלשה ימים איגלאי מילתא שעדיין לא הבריא מהחולי הראשון ויש להמתין שבעה ימים להבראתו השניה שספק נפשות והולכים בו להחמיר.
ט. נמוק"י ובעל העיטור - כל שהוא משום צער וחולי או כחש בעצמו 3 משהין אותו למול עד שיבריא כדי שלא יבוא לידי סכנה.
י. שהייה המילה עקב סיבה חיצונית שלא בגוף הילד :
יבמות עב:
"אמר רב פפא הילכך יומא דעיבא ויומא דשותא לא מהלינן ליה והאידנא דדשו ביה רבים שומר פתאים ה'"
o הריטב"א בשם רבו - מכאן שמי שלא רוצה למול ביום המעונן הרשות בידו ושפיר עבד שלא סומך על 'שומר פתאים' והוא הדין שהיה ראוי שלא למול בשבת כשהוא מעונן.
o רבינו ירוחם והרמ"ה - יום מעונן או יום שמנשבת בו רוח דרומית אינו מעכב מלמולו ד'שומר פתאים השם'.
יא. הרשב"א - תינוק שחלה ונתרפא בחמישי בשבת ממתינין לו עד למחר.
יב. משוך אינו צריך לחזור ולמול אלא מדרבנן, כדאיתא בגמ' ביבמות.
שו"ע סעיף א:
"אין מלין עד שתנץ החמה ביום השמיני ללידתו. (ומשעלה עמוד השחר יצא 4 ). (ב"י ממשנה פ"ב דמגילה). וכל היום כשר למילה, אלא שזריזין מקדימים למצות ומלין מיד בבקר. ואפילו מילה שלא בזמנה אינה אלא ביום 5 . הגה: עבר ומל בלילה, צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית. (ב"י ממשנה שם והגה' מיי'). מלו תוך ח' וביום, יצא. (הרא"ש בפ' ר"א דמילה ושכ"נ מתשובת הרשב"א). ועיין לקמן סימן רס"ד".
א. מחלוקת באם עבר ומל בלילה או תוך שמונה :
o הרמ"א -נקט במחלוקת עבר מל בלילה, כהגהות מימוניות שצריך לחזור ולהטיף . ובמחלוקת מל בתוך זמנו נקט כרא"ש והרשב"א , שלא צריך לחזור ולהטיף .
o ט"ז וש"ך – העירו על הרמ"א 6 , ולפיהם בין מל בלילה בין מל תוך שמונה צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית .
o שאגת אריה – כאשר נימול בתוך זמנו אי נמי לאחר זמנו ובלילה לא עשה כלום ואפי' בדיעבד לא יצא ומ"מ א"צ לחזור ולהטיף דם ברית 7 .
ב. אם יש חשש שאם לא ימול עכשיו בלילה ישאר ערל כל ימיו – מוטב יעשה בלילה אע"פ שלא יתקיים מצוות מילה כהלכתה, אבל עכ"פ לא ישאר ערל 8 .
ג. האם זריזין מקדימין למצוות במילה זה בגדר חיוב או ראוי עיין בהערה 9 .
ד. יש למחות בחזנים שמאריכין בשבת וי"ט כשיש מילה בבהכ"נ עד אחר חצות והם מבטלין מצות זריזין 10 .
ה. מ"מ יש להקדים תפילה למילה 11 . אמנם פשוט שאם הקהל התפללו, והמוהל או הסנדק או אבי הבן עדיין לא התפללו מאיזה סיבה-שימולו ואח"כ יתפללו 12 .
ו. תינוק שלא נימול בזמנו מחמת חולי ושוב חזר לבריאותו ואביו רוצה לעכב למולו עד שיגיע ערב פסח כדי שיאכלו הבכורים על הסעודה – אין לעשות זאת דזה מעשה מגונה מאד 13 ו יש לאסור אף אם כבר לא מלוהו והגיע ע"פ שלא למולו שזה עצת חטאים ויש לגזור משום פעם אחרת שמא ישהה 14 .
ז. במקום שנאנסו או נתעצלו ביום ח' עד בין השמשות ולא מלו- עדיף למול בין השמשות שהוא ספק שמיני ספק תשיעי מלמולו שלא בזמנו בודאי יום 15 .
ח. כאשר האב הוא המוהל, נראה שהאב אסור לאכול קודם המילה כמו בנטילת הלולב וכן לעשות כל המלאכות הנזכרות באו"ח 16 אסור, ואף אם התחיל מפסיק [במידי דאורייתא]. ואפי' יעמיד אחר שיזכירו לו לא מועיל. אמנם פשוט שאמו של הילד מותרת לאכול כיון דאינה חייבת למול את בנה. כאשר האב לא מוהל וכבר כיבד למוהלים ועשאם שלוחים, נראה דמותר לו לאכול ולעשות המלאכות, אך אפשר שהמוהלים אסורים לאכול. ואם המילה שלא בזמנה מותר לאכול 17 . ויש סוברים שבכ"א אין לאסור לאכול לפני, שלטעמם חז"ל לא עשו הרחקה לא לאכול כ"א במצוה עוברת, שיש חשש שתעבור המצוה, אך בברית מילה אף אם יעבור זמנה גוף המצווה קיימת 18 . וכל זה לענין קביעות סעודה אך טעימה בעלמא יש להקל אפי' שיש צורך קצת 19 .
ט. האם במצוות מילה זריזין עדיף או ברוב עם עיין בהערה 20 .
שו"ע סעיף ב:
"חולה אין מלין אותו עד שיבריא, וממתינים לו מעת שנתרפא מחליו שבעה ימים מעת לעת, ואז מלין אותו. במה דברים אמורים, שחלצתו חמה וכיוצא בו, שהוא חולי שבכל הגוף, אבל אם חלה באחד מאיבריו, כגון שכאבו לו עיניו כאב מועט וכיוצא בזה, ממתינים לו עד שיבריא, ולאחר שיבריא, מלין אותו מיד. (אבל כאבו לו עיניו כאב גדול, הוי כחולי שבכל הגוף). (נ"י פ' הערל)".
א. האם תינוק שהבריא ניתן למולו בחמישי או שישי לפני שבת 21 ?
o ט"ז – ע"פ בדק הבית שהביא את הרשב"א, שאין מלין אותו ביום ה' לפי שביום הג' יש צער לנימול ואין לגרום צער ביום השבת 22 . ולפי"ז נראה כ"ש שאין למולו ביום ו' דאיכא צער טפי.
o ש"ך – מותר למולו בחמישי ובשישי 23 .
ב. כל שהוא משום צער וחולי או כחוש וחלש 24 משהין אותו למול עד שיבריא כדי שלא יבוא לידי סכנה 25 .
ג. תינוק שאינו יכול לינוק בכוח משדי אמו נקרא ג"כ חלש 26 .
ד. לכן כל שרואה דבר שאינו כהרגלו ישאל למומחה. ולענין אם צריך להמתין בחלש שבעה ימים אחר שנתחזקו כוחותיו או שימול מיד נחלקו האחרונים וראה בהערה 27 .
ה. תינוק שנכנס לאינקובקטר נחשב כחולה, לא מיבעיא אם חסר לו מזמן העיבור שהוא בחשש נפל, אלא אף אם היו לו חודשי עיבור שלמים, כיון שהוצרך לאינקובקטר, ניכר שהיה חסר לו מעיקר כח החיות, נחשב חולה וצריך להמתין ז"י משעה שיצא מהאינקובקטר 28 . ולא כל מקרה שווה ויש לשאול רב 29 .
ו. תינוק בכור שחלה ולא נתרפא עד יום ל"א ובא האב למולו ולפדותו בשעה אחת, יש להקדים מצוות מילה לפדיון הבן, דאלמלא מילה אין חיוב למצוות פדיון הבן 30 .
ז. תינוק בכור חולה שלא נימול והגיע זמן הפדיון ועדין הוא חולה שהמילה מתעכבת איזה זמן עד שיבריא יעשו פדיון בזמנו ועד שיבריא יעשו המילה 31 .
ח. תינוק שחלה וברית המילה נדחה, ונתרפא בתוך שבעת ימי האבלות של האב או של האם, יש לערוך את המילה גם בתוך שבעת ימי האבל של הוריו, ואסור בשום אופן לדחות את המילה לאחר ימי האבילות, כדי לקיימה בשמחה 32 .
ט. אם עבר ומל תוך ז' להברותו, יש להסתפק אם הוי כמל תוך זמנו וצריך הטפת דם ברית ובשבת נחשב כחילול שבת 33 .
י. אם לדעת הרופא אף שחלצתו חמה כבר נתרפא ולא יזיק לו המילה בתוך שבעת הימים, אין שומעין לו ואסור למולו עד שיעבור ז ימים מעת לעת 34 .
יא. מי שאינו צריך מילה אלא רק הטפת דם ברית [כגון שנולד מהול] ונעשה חולה, נחלקו האחרונים אם צריך ג"כ להמתין שבעה ימים או לאו 35 .
הטור וב"י סע' ג:
א. יוצא דופן - נימול לשמונה אך לא בשבת :
שבת קלה.:
אמר רב אסי כל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לח'. איני?! והא איתמר יוצא דופן ומי שיש לו שתי ערלות רב הונא וחייא בר רב חד אמר מחללין עליו את השבת וחד אמר אין מחללין עד כאן לא פליגי אלא לחלל עליו את השבת אבל לח' ודאי מהלינן ליה? הא בהא תליא.
ולמסקנה מעמידים מחלוקת תנאים האם מי שאמו לא טמאה לידה נימול לשמונה: תנא קמא סבר אף על גב דאין אמו טמאה לידה נימול לח' ורבי חמא סבר כל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לח'.
o רבינו יונה - פסק כרב אסי שאינו נימול לשמונה.
o ר"ן –הביא אחרים שפוסקים כתנא קמא דרבי חמא שנימול לשמונה.
o הרי"ף - לא הכריע הלכה כדברי מי. שמסופק בדבר, הילכך מטילין אותו לחומרא דנימול לח' ואין מחללין עליו את השבת.
הרבה ראשונים - פסקו כרי"ף .
ב. מי שיש לו שני ערלות - נימול לשמונה אך לא בשבת 36 :
שבת קלה:
ומי שיש לו שתי ערלות רב הונא וחייא בר רב חד אמר מחללין עליו את השבת וחד אמר אין מחללין.
וכתב הב"י –דהואיל ולא ידיע הי מינייהו אמר הכי והי מינייהו אמר הכי -מטילין אותו לחומרא ונימול לח' ואין מחללין עליו את השבת.
שתי ערלות : פירש רש"י - שתי עורות זה על זה. ואמרי לה שני גידים.
ג. אנדרוגינוס [פירוש מי שיש לו זכרות ונקבות] - נימול לשמונה אך לא בשבת:
שבת קלד:
ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליהן את השבת ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס. ובגמרא (קלה.) תנו רבנן: ערלתו ודאי דוחה שבת ואין אנדרוגינוס דוחה שבת.
ומבאר הב"י - כיון דגבי יוצא דופן מספקא לן אי מילה בח' תלויה בחילול שבת או לא ממילא מספקא לן הכי נמי באנדרוגינוס הילכך מטילין אותו לחומרא ונימול לח' ואין מחללין עליו את השבת.
ד. דין טומטום :
רבינו ירוחם - טומטום שנקרע ביום ח' ללידתו ונמצא זכר נימול מיד דלא חשבינן ליה ח' ימים משעת קריעה אלא משעת לידה . ומוכח מפרק הערל: דאמרינן רב כהנא בריה דרב נחמיה אמר כגון טומטום שנקרע ונמצא זכר ביני וביני.
שו"ע סעיף ג:
"אנדרוגינוס ומי שיש לו שתי ערלות ויוצא דופן, נימולים לשמונה".
א. מרן פסק כדברי הרי"ף שהסכימו עמו הרבה ראשונים שנימול לשמונה, ואת דין שלא נימול בשבת הביא לקמן ברס"ו 37 וכן את דבריו בב"י בענין אנדריגונס ומי שיש לו שתי ערלות 38 .
ב. טומטום שנקרע ונמצא זכר חשבינן מיום הלידה 39 . ועוד טומטום אין חיוב לקרוע ולמולו 40 .
הטור וב"י סע' ד:
א. נולד בין השמשות –מונין מן הלילה ונימול לתשעה שהוא ספק שמונה :
שבת קלז.:
משנה "נולד לבין השמשות - נימול לתשעה"
תוספתא מגילה [פ"א ה"ד]:
"ספק מילה מאחרין ולא מקדימין"
וביאר הב"י - לפי שבתוך ח' אינו מצוה לאחר ח' מצוה.
ב. נולד בין השמשות אך הוציא ראשו חוץ לפרוזדור מבעוד יום או ששמעו אותו בוכה אפי' לא נולד עד אחר שתחשך מונין לו ח' ימים מיום שיצא ראשו או ששמעו אותו בוכה :
נדה מב:
"ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר ליה: מהו לממהל בשבתא? אמר ליה: שפיר דמי. בתר דנפק, אמר רבא: ס"ד דההוא גברא לא ידע דשרי לממהל בשבתא? אזל בתריה, אמר ליה: אימא לי איזי, גופא דעובדא היכי הוה? אמר ליה: שמעית ולד דצויץ אפניא דמעלי שבתא, ולא אתיליד עד שבתא [כלומר שמעתי לולד שהיה צועק בין השמשות ולא נולד עד שבת]. אמר ליה: האי - הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוא [כלומר שאילו לא כן לא היה צועק דכל זמן שהוא במעי אמו פיו סתום 41 ], והוי מילה שלא בזמנה, וכל מילה שלא בזמנה - אין מחללין עליה את השבת"
וגמרא זו הביא הרי"ף והרא"ש להלכה. וביאר הב"י -מאחר דאמר רבא הוי מילה שלא בזמנה משמע בהדיא דמונין לו ח' מיום שהוציא ראשו או ששמעוהו בוכה .
ג. הוציא ראשו חוץ לפרוזדור :
o רבינו ירוחם - הוציא ראשו לפרוזדור בית הרחם ולא נולד אלא לח' ימים מלין אותו מיד כי חשבינן ליה כנולד מיום שהוציא ראשו , כך מוכח בפרק הערל.
o אור זרוע בשם הראבי"ה – ה"מ בסתם, אך תינוק שצווח בבטן אשה והאם אומרת שבאותה השעה היה מונח בבטנה כשאר ימים ולא היתה מקשה לילד אח"כ כמו יום שלם - מונין לו משעת לידה אף על גב דסתם ולדות אינם צווחין עד שמוציאין ראשיהם מפרוזדור ואז הוי כילוד מ"מ כאן שהאם אומרת שהתינוק היה מונח כבראשונה נאמנת דאי היה ראשו חוץ לפרוזדור היתה מקשה לילד מיד 42 .
שו"ע סעיף ד:
"נולד בין השמשות, מונים לו מהלילה ונימול לתשיעי, שהוא ספק שמיני. ואם הוציא ראשו חוץ לפרוזדור מבעוד יום, או ששמעו אותו בוכה 43 , אפילו נולד אחר כמה ימים, מונה לו ח' ימים מיום שיצא ראשו או מיום ששמעו אותו בוכה. הגה: וי"א דוקא בסתם, אבל אם אמו אומרת דהתינוק היה מונח בבטנה כמו בשאר פעמים, ולא היה לה חבלי לידה כלל, אף על פי ששמעו בוכה מונין לו מיום הלידה, דאע"ג דלא שכיח שיבכה בלא הוצאת הראש חוץ לפרוזדור, מ"מ האם נאמנת לומר שהיה מונח כמו בשאר פעמים ובכה, (בא"ז בשם תשובת רבי יואל הלוי והוא במהרי"ו סי' כ"ה).
א. מרן הביא את דבריו בב"י בדין נולד בין השמשות וכן פסק כרבינו ירוחם בהוציא ראשו חוץ לפרוזדור, והרמ"א - פסק כאור זרוע בשם הראבי"ה .
ב. תינוק הנימול לשמונה, ואירע אונס שלא הספיקו למולו ביום השמיני עד ששקעה השמש, וכגון שהמוהל נתעכב מלהגיע מסיבת אונס, עד ששקעה החמה, והצבור המתין לו באולם, והכל היה מוכן למילה, שורו טבוח ויינו מזוג, ואם לא ימולו את התינוק יהיה הפסד גדול לאבי הבן וגם כבוד הבריות, יש לסמוך להקל למולו מיד, בזמן בין השמשות, ולא לדחות המילה למחרת, ולבטל מצות עשה של "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". ורשאים גם כן לברך כל ברכות המילה. ואמנם אם עבר זמן "בין השמשות" והגיע "צאת הכוכבים", אין למולו, כי מילה בלילה פסולה, אלא יש לדחות המילה למחרת ביום. [ואין למול גם בזמן בין השמשות של רבינו תם ] 44 .
ג. ראשו הכוונה לרוב פדחתו 45 . ואם לא הוציא ראשו תחילה אלא הרגלים אינו חשוב ילוד עד שיצא רוב הוולד 46 , דהיינו עד שיצא הטבור.
ד. חוץ לפרוזדור נחלקו מה נקרא פרוזדור לענין זה :
יש שאמרו – שמצוואר הרחם עד סוף שפתות הערוה הכל נכלל בכלל פרוזדור, ולא נקרא יצא חוץ לפרוזדור עד שיצא לאוויר העולם. ויש שאמרו – שיש גבול שעד אותו מקום נקרא פרוזדור ומשם ואילך אע"פ שעדין לא יצא לאוויר העולם נקרא חוץ לפרוזדור 47 .
ה. אם היתה ישנה ושמעו קול הולד בוכה לא אמרינן דחשוב כילוד לקולא ואם אירע יום הח' בשבת אין מוהלין אותו, דאמרינן אילו הוציא ראשו אגב צערה היתה מתערה ומסתמא לא הוציא ראשו ואף דרוב ולדות אין בוכים קודם הוצאת הראש מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ואף בחול יש לומר ג"כ דאין למולו עד שמיני ללידתו ממש 48 .
הטור וב"י סע' ה:
המרדכי - בן הנולד סמוך לחשכה והיה נראה יום אך היו נראים ברקיע כוכבים קטנים מאוד - יש לסמוך על הכוכבים לספק לכל הפחות ולמול למחרת כיון שלא היה למחרת לא שבת ולא יום טוב ואף על פי שהיה הרקיע מזהיר כעין אורה של יום פעמים שאין מתחיל להחשיך כ"כ אף על פי שלילה הוא כבר.
שו"ע סעיף ה:
"אם נולד כשהיו נראים ברקיע כוכבים קטנים מאוד, יש לסמוך על הכוכבים לספק למול למחרת, כיון שלא היה לא שבת ולא יום טוב, ואף על פי שהיה הרקיע מזהיר כעין אורה של יום".
א. מרן הביא את דברי המרדכי .
ב. מה שכתוב כוכבים קטנים זה דוקא משום שהם קטנים מאד אין לסמוך עליהם למול בשבת אבל בכוכבים בינונים בסעיף שאח"ז יש לסמוך עליהם למול אפי' בשבת 49 .
הטור וב"י סע' ו:
הגהות מימון בשם סמ"ג - שאם לאלתר כשהוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור נראו ג' כוכבים בינוניים יש לסמוך עליהם שהוא לילה אפילו הוא למחר שבת אבל אם שהו הכוכבים לצאת אח"כ אם לפי השיהוי נראה להם שהיה יום בהוצאת הראש אין להם אלא מה שעיניהם רואות ויהא נימול לשמנה ואפילו אם יארע בשבת.
שו"ע סעיף ו:
"אם לאלתר כשהוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור נראו ג' כוכבים בינונים , יש לסמוך עליהם שהוא לילה, אפילו הוא למחר שבת. אבל אם שהו אחר כך, אם לפי השיהוי נראה להם שהיה יום בהוצאת הראש, אין להם אלא מה שעיניהם רואות ויהא נימול לשמונה, אפילו אם יארע בשבת".
הטור וב"י סע' ז:
א. הגהות מימון - אין תלוי בתפלה כלל אם קבלו שבת מבעוד יום לא להקל ולא להחמיר אלא רק ביציאת הכוכבים.
ב. תרומת הדשן - בפורים מלין לאחר קריאת המגילה וסיום התפלה כבשאר הימים 50 . בראש השנה מלין בין קריאת התורה לתקיעת שופר.
שו"ע סעיף ז:
"אין דבר זה תלוי בתפלה, אם התפללו מבעוד יום, לא להקל ולא להחמיר".
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
הלכות שטיפת כלים בשבת
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה עניינו של ט"ו בשבט?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בצורת ד'?
איך ללמוד גמרא?
סוכת עראי דיגיטלית
למה ללמוד גמרא?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך מותר לנקות בגדים בשבת?

השוכח לספור יום אחד
הרב יוסף צבי רימון | איר תשע"ח

הילולא של רבי מאיר בעל הנס
מתוך "קול צופייך" גיליון 400
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | אייר תשס"ז

תפילת הדרך - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
