"לנפש לא יטמא בעמיו" | הרב שי איש-שלום | בית המדרש

מדורים
הראי"ה בפרשה

קטגוריה משנית

2 דק' קריאה

בפרשתנו מופיעים צוויים ואזהרות להרחקת הכהנים מטומאת מת. מדוע דווקא הכהנים הם המצווים
בהתרחקות? ומדוע בכלל חשוב כל כך להתרחק מטומאת המת?
ראשית יש להקדים ולבאר מהו תפקיד הכהונה בעם ישראל. מרן הרב זצ"ל מסביר את תפקיד הכהנים
1
בכך
שישנו צורך באומה שיהיו בה אנשים שכל עיסוקם הוא בקודש, כדי שהקשר עם האלוקי יבוא דרך אנשים עליונים
2 וטהורים שהאומה כולה נסמכת עליהם, כלשון הכתוב "יורו משפטיך ליעקב"
, בכך לא תבוא ההתקרבות של
האדם הפרטי אל האלוקי מתוך קטנות ופחיתות אלא מצידה העליון ובהדרכה ישרה.
במקומות רבים בכתביו
3
מזהה מרן הרב זצ"ל את ההבחנה שבין כהנים לישראל גם במבנה העולמי: וישראל -
4 הם כידוע 'ממלכת כהנים'
לעומת שאר הגויים. חלוקה זו מאופיינת בכך שלכל אחד ואחד מישראל יש צד כהונה
עכשווי שנמצא בו. אך לעתיד - יעלו ישראל כולם למדרגת הכהונה ובה ומתוכה ידריכו את העולם כולו.
הכהנים הם המורים, הם השלוחים
5
שלנו לעבודת הקודש. לכן ישנה חשיבות להדרכת הכהנים בפרטות, דרכי
הנהגתם משפיעה על כללות המון העם. ההרחקה מטומאת מת מלמדת אותנו להתייחס נכון אל התופעה הנקראת
'מוות'.
להלן, שנים מן ההסברים בכתבי הרב בטעם האיסור על הכהנים להיטמא בטומאת מת:
א( בפנקס אחרון בבויסק
6
, הרב כותב כי לולא הרחקת הכהנים מן המת עקב תפקידם כמחזיקי התורה ומלמדי
המוסר, היינו מוצאים אותם, בכל עת של יציאת נשמה. החשש היה כי כתוצאה מכך היה נוצר יחס של השפלת
החיים ושנאתם. והכהנים הרי הם המקשרים אותנו לצורת הקודש השלימה וחלילה היה נראה כאלו שהקודש
שונא את החיים. לכן מורחק הכהן מכל קשר אל המוות, להדגיש ולהראות את הרצון שהמוסר והתיקון יהיו
מחוברים לחיים.
ב( במקום אחר
7
, מסביר הרב שבני האדם טועים בהבנת חיזיון המוות בכך שהם חושבים שהוא מיעוט וצמצום
החיים. בשעה שהאמת היא כי המוות הוא התגברות והתעצמות החיים. בגלל מדריגתם הגבוהה יודעים הכהנים,
את האמת הזאת, אך מכיון שהתעתוע של המוות כדבר רע שולט בעולם נמנעים הכהנים מלהיטמא למת, כדי
שלא ייתפסו גם הם בטעות העולם. נראה , שהכהנים נשארים כקבוצת איכות באנושות בכדי להביא אותה אל
ההכרה הנכונה ביחס אל המוות שאינו מוביל לייאוש מהחיים אלא דווקא את האמון המלא בו.

1
אורות התחיה פרק ד,עמ' נד
2
דברים פרק לג, י
3
אורות התחיה לעיל, וכן בעין איה למעשר שני , יט ועין איה לשבת חלק א' פ"א , ג פ"ב , יב ועוד.
4
שמות פרק יט, ו .
5
יומא דף יט ,א .
6
קבצים מכתי"ק א',פס' ב עמ לו.
7
אורות הקודש ב , עמ' שפ, וכן בקובץ ח פס' כג.