פרק י"ח חלק א' | בשביל הנשמה | בית המדרש

קטגוריה משנית

2547

4 דק' קריאה

פרק יח
נושא הפרק: תחילת דרכו של משה
משה גדל שלא כדרך הטבע לפי שאינו אדם פרטי כשאר בני האדם
וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה (שמות ב, י). דָּרְשׁוּ בַּמִּדְרָשׁ (שמות רבה פרשה א, כו): כ"ד חֹדֶשׁ, 1 וְאַתְּ אֲמַרְתְּ וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד?! אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה גָּדֵל שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. פֵּרוּשׁ, דְּגַבֵּי יִצְחָק כְּתִיב (בראשית כא, ח): וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל, הַכָּתוּב מְפָרֵשׁ גִּדּוּל זֶה שֶׁהָיָה גָּדוֹל עַד שֶׁהָיָה רָאוּי לְהִגָּמֵל, אֲבָל גִּדּוּל הַיֶּלֶד הַזֶּה שֶׁלֹּא כְּמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהוּא דָּבָר נִפְלָא עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לְהוֹרוֹת מַדְרֵגַת מֹשֶׁה. וְזֶה כִּי בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר נִכְלָלִים בִּכְלָל אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֶחָד חֵלֶק מִן הַכְּלָל, לְכָךְ גִּדּוּל שֶׁלּוֹ כְּמוֹ הַחֵלֶק שֶׁאֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּתוֹ, כִּי הַחֵלֶק בְּמַה שֶּׁהוּא חֵלֶק אֵינוֹ בְּעַצְמוֹ דָּבָר שָׁלֵם. אֲבָל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם נִבְדָּל הָיָה מִכָּל הַבְּרִיּוֹת, לְכָךְ לֹא הָיָה הוּא חֵלֶק מִן הַכְּלָל, וּבִשְׁבִיל כָּךְ הָיָה קוֹמָתוֹ שְׁלֵמָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי הָיָה קוֹמַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם י' אַמּוֹת, כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק הַמַּצְנִיעַ (שבת צב, א) וּבְפֶרֶק מוּמִין אֵלּוּ (בכורות מד, א), כִּי מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָדָם פְּרָטִי, שֶׁכָּל פְּרָטִי נִכְלָל תַּחַת הַכְּלָל וְהוּא לֹא הָיָה נִכְלָל עִם הַכְּלָל, לְכָךְ לֹא הָיָה קוֹמָתוֹ פְּרָטִית כִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם פְּרָטִים, לְכָךְ קוֹמָתָם פְּרָטִית, וּמִסְפָּר י' הוּא מִסְפָּר כְּלָלִי. וְעִנְיָן זֶה, שֶׁהָיָה קוֹמָתוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת, אֵין כָּאן מְקוֹמוֹ לְבָאֵר, שֶׁכָּל דָּבָר זֶה נִתְבָּאֵר בְּסֵפֶר בְּאֵר הַגּוֹלָה (באר ה') כַּאֲשֶׁר תִּרְאֶה שִׁעוּר מֻפְלָג* יוֹצֵא מִן הַשִּׁעוּר. גַּם יֵשׁ לְךָ לְהָבִין זֶה מִמַּה שֶּׁהִתְבָּאֵר לְמַעְלָה*, אֵצֶל שֶׁהָיוּ יוֹלְדִים שִׁשִּׁים בְּכֶרֵס אֶחָד.
____________________________
ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה. דרשו במדרש: שהיה בן כ"ד חודשים, 1 אם כן מדוע נאמר: ויגדל הילד, הרי עדיין אינו ילד? אלא ללמד שגדל שלא כדרך שאר ילדים. פירוש: לגבי יצחק נאמר: ויגדל הילד ויגמל, הכתוב מפרש שגדל עד שנגמל, ואילו אצל משה נאמר רק שגדל, בלי פירוט, משמע שגדל עד שהיה לילד, והרי עדיין לא היה ילד אלא בן כ"ד חודשים בלבד! לכן דרשו, שהכתוב מלמד שגדל שלא על פי טבע העולם. אלו דברים נפלאים, המורים על מעלת משה רבנו עליו השלום. כל בני האדם נכללים בכלל אחד, מפני שכל אחד מבני האדם הוא חלק מהכלל. לכן תהליך הגדילה של כל אחד מבני האדם אינו שלם, בהיותו חלק מן השלם ולא שלם בפני עצמו. אבל משה רבנו עליו השלום נבדל משאר בני האדם, כי איננו חלק אלא שלם בפני עצמו, לכן הייתה קומתו שלמה. זו כוונת חכמינו ז"ל, שאמרו במסכת שבת ובמסכת בכורות שהייתה קומתו של משה עשר אמות. המספר עשר מבטא את הכלליות, לפי שהוא מאחד את כל הפרטים. קומתו של משה לא הייתה פרטית כשאר בני האדם, אלא כללית, לכן אמרו חכמים שהיה גובהו עשר אמות. אין כאן המקום לבאר עניין זה, ובבאר הגולה בבאר החמישי, התבארו דברי חכמים כאשר תיארו דבר בשיעור מופלג יוצא מהשיעור הרגיל. גם עליך להבין ענין היות משה כללי ממה שהתבאר למעלה, שהיו יולדות שישים בכרס אחת.
[ מֻפְלָג – חריג, מוגזם. לְמַעְלָה – בפרק יב.]

הקדמה
מי היה משה רבנו? מדוע דווקא הוא מושיעם של ישראל ומקבל התורה?
בפרק זה נלמד על מעלתו של משה רבנו.
לאורך כל הדורות התייחס עם ישראל למשה רבנו באופן מיוחד. זהו נביא שלא היה ולא יהיה כמותו – "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" [דברים לד, י]. הרמב"ם אף כתב שידיעה זו היא מעיקרי האמונה, והסביר שמשה התרומם מעל הדרגה האנושית אל דרגת המלאכים [פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת סנהדרין, בהקדמה לפרק י].
התורה מקדישה פסוקים לא מעטים לסיפורו של משה. המהר"ל לומד מתוך פסוקי התורה ודרשות חז"ל עליהם על נשמתו המיוחדת של משה. משה רבנו מגלה בעולם את נשמת העולם, את המשמעות והמגמה שלשמן נברא העולם.
לאורך ההיסטוריה כולה, נשמת העולם מובילה מאחורי הקלעים את כל התהליכים העולמיים, ומקדמת את העולם למימוש הרצון האלוהי הטמון בו. ביציאת מצרים פרצה נשמת העולם מאחורי הקלעים אל קדמת הבמה – דרך אישיותו של משה רבנו. מתוך משה היא פעלה בגלוי, באותות ובמופתים, למען יצירת העם האלוהי.

ביאורים
התורה מספרת שבת פרעה מסרה את משה לאִמו שתניקהו, והיא החזירה אותו בסוף תקופת ההנקה כשהוא 'גדול'. גדלות זו לא מתפרשת בפסוק כשלב של סיום היניקה, ולכן היא מובנת כגדלות מושלמת . מכאן למד המדרש שמשה גדל באופן שונה מדרך בני האדם, הגדלים בקצב איטי ובשלבים. אין כאן ידיעה טכנית בלבד, אלא לימוד עמוק על מהותו של משה.
כל אדם בעולם הוא חלק מן האנושות, ויש לו תפקיד שבו הוא מקדם את האנושות אל יעדה. חלקיות זו מתבטאת בכך שלכל אדם יש נפש פרטית מיוחדת ושונה מחברו: "שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה" [ברכות נח.]. כל אדם חלקי גם מתפתח באופן של חלקים ושלבים, כך שכל ימי חייו הם שלבים של גדילתו. לעומת זאת משה רבנו אינו חלק מהאנושות אלא הוא במדרגת כלל האנושות. הוא כולל בתוכו את הכול, ועל כן הוא אינו מתפתח בשלבים, אלא גדל מיד לשלמותו. לכן אמרו חכמינו שגובהו של משה עשר אמות, שהרי עשר הוא המספר שכולל את הפרטים לדבר אחד. מאחד עד תשע אלה מספרים פרטיים, ועשר הוא יחידה אחת מצד אחד, אך כולל את כולם מצד שני. כך משה כולל בנשמתו את הכול. הוא האיש שדרכו יגלה הבורא לכלל אנשי העולם את ייעודם.
ב'באר הגולה' [באר חמישי] הסביר המהר"ל שגם אם מבחינה היסטורית-עובדתית אין זה ברור שבפועל היה גובהו כך, כוונת חז"ל היא שמצד נשמתו הכוללת-כול היה ראוי להיות כך, אלא שיש הבדל בין הפוטנציאל שטמון ברובד הנשמתי לבין ההתגשמות שלו בעולם החומר, שתלויה בפרטים נוספים.