פרק כ"ה חלק ד' | בשביל הנשמה | בית המדרש

קטגוריה משנית

5 דק' קריאה

שם מלמד על המהות, ומגדיר את הייחוד, מה שלא שייך בקב"ה. השם אהיה משמעותו רק שהוא מציאות קיימת
וּבִשְׁמוֹת רַבָּה (פרשה ג, ו): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה (שמות ג, יד), אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מָמֵל: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: שְׁמִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ לָדַעַת?! לְפִי מַעֲשַׂי אֲנִי נִקְרָא. לִפְעָמִים שֶׁאֲנִי נִקְרָא בְּשַׁדַּי, בִּצְבָאוֹת, בֵּאלֹהִים, בַּה'. כְּשֶׁאֲנִי דָּן הַבְּרִיּוֹת אֲנִי נִקְרָא: אֱלֹהִים, וּכְשֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה מִלְחָמָה אֲנִי נִקְרָא: צְבָאוֹת. 1 וּכְשֶׁאֲנִי תּוֹלֶה עַל חֲטָאָיו אֲנִי נִקְרָא: שַׁדַּי, וּכְשֶׁאֲנִי מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת אֲנִי נִקְרָא: ה', שֶׁאֵין ה' אֶלָּא מִדַּת הָרַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם לד, ו): ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן. הֱוֵי אוֹמֵר: אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, אֲנִי נִקְרָא לְפִי הַמַּעֲשֶׂה, עַד כָּאן. בֵּאֲרוּ בְּזֶה הַמִּדְרָשׁ כִּי מֹשֶׁה בִּקֵּשׁ לָדַעַת שְׁמוֹ, וְהֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִקָּרֵא לוֹ שֵׁם, כִּי אִם לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה יֵשׁ לוֹ שֵׁם. כִּי כָּל שֵׁם מוֹרֶה עַל הַמַּהוּת, כְּמוֹ שֵׁם אֵשׁ נִקְרָא דָּבָר שֶׁהוּא חַם וְיָבֵשׁ. וְהִנֵּה יֵשׁ 2 כָּאן שְׁנֵי דְבָרִים: הָאֶחָד, כַּאֲשֶׁר תַּבְחִין בּוֹ מִצַּד שֶׁהוּא נִמְצָא בִּלְבַד, לֹא מִצַּד הַמַּהוּת. וְהַשֵּׁנִי, מִצַּד הַמַּהוּת, 3 וְזֶהוּ הַרְכָּבָה. וְעוֹד, כִּי כָּל שֵׁם הוּא 4 גֶּדֶר הַדָּבָר, וְכָל גָּדֵר הוּא מֻרְכָּב מִסּוּג 5 וְהֶבְדֵּל, וְהוּא יִתְבָּרַךְ פָּשׁוּט בְּתַכְלִית הַפְּשִׁיטוּת. וְעוֹד, כִּי הַשֵּׁם מוֹרֶה עַל עִנְיָן מְיֻחָד, כִּי הַשֵּׁם בְּאֵין סָפֵק בָּא עַל דְּבַר מָה* וְהוּא יִתְבָּרַךְ 6 לֹא יָבֹא עָלָיו דָּבָר מְיֻחָד, כִּי אֵין חוּץ מִמֶּנּוּ. לְכָךְ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבֹא עָלָיו שֵׁם מְיֻחָד, כֵּיוָן שֶׁכָּל שֵׁם מוֹרֶה עַל דָּבָר מְיֻחָד, וְהוּא יִתְבָּרַךְ לֹא יָבֹא עָלָיו דָּבָר מְיֻחָד, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר בַּהַקְדָּמָה, וּלְכָךְ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה נִקְרָא בְּשֵׁם מְיֻחָד. וּלְפִיכָךְ כַּאֲשֶׁר שָׁאַל מַה שְּׁמוֹ, הֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּי שְׁמוֹ הוּא: אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, שֶׁנִּקְרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, כְּלוֹמַר הַנִּמְצָא אֲשֶׁר לֹא נוֹדַע מִמֶּנּוּ רַק שֶׁהוּא 7 הֲוָיָה. וּלְפִיכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ: אֶהְיֶה, כְּלוֹמַר הֲוָיָה. וּמַה שֶּׁהוֹסִיף: אֲשֶׁר אֶהְיֶה, רָצָה לוֹמַר שֶׁהוּא הֲוָיָה פְּשׁוּטָה בִּלְבַד, וְזֶהוּ: אֲשֶׁר אֶהְיֶה. וּמֵאַחַר שֶׁהוּא הֲוָיָה פְּשׁוּטָה, לְכָךְ אֵין לוֹ יִתְבָּרַךְ שֵׁם קָבוּעַ, רַק לְפִי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה.
____________________________
במדרש שמות רבה על הפסוק: ויאמר אלוקים למשה, אמר רבי אבא בר ממל: אמר הקב"ה למשה: שמי אתה מבקש לדעת?! לפי מעשי אני נקרא. פעמים אני נקרא: שד-י, ופעמים: צבאות, או אלוקים, או בשם הוי"ה. כשאני דן את הבריות אני נקרא בשם: אלוקים, כשאני עושה מלחמה אני נקרא בשם: צבאות, 1 כשאני מעכב את ביצוע הדין על הרשעים אני נקרא שד-י, וכשאני מרחם על הבריות אני נקרא: ה', מפני שה' הוא מידת הרחמים, שנאמר: ה' ה' אל רחום וחנון. הוי אומר: אהיה אשר אהיה, אני נקרא לפי מעשי. במדרש זה בארו שביקש משה לדעת את שמו יתברך, והקב"ה השיב לו שאי אפשר לקרוא לו בשם, כי שמו משתנה בכל שעה לפי מעשיו באותה הזמן, וזאת מפני ששם הוא מהות, לדוגמא: האש נקראת לפי מהותה שהיא חמה ומייבשת. 2 בכל דבר ניתן להבחין בשני דברים: האחד עצם הימצאותו, והשני מהותו, 3 אם כן יש בשם מורכבות של שני דברים. ועוד, שם 4 מגדיר את הדבר בהגדרה הכוללת את הסוג 5 ואת ההבדל בינו לבין זולתו. ביחס לקב"ה אי אפשר לדבר על שם, כי הוא אינו מורכב אלא פשוט באופן מוחלט. ועוד, שם מלמד על עניין מיוחד, כי השם מתייחס לדבר פרטי, ואילו הקב"ה הוא כולל הכל. לכן 6 לא יתכן לקרוא לקב"ה בשם מיוחד, כמו שהתבאר בהקדמה השנייה. על כן כאשר שאל משה מה שמו, השיב לו הקב"ה ששמו: אהיה אשר אהיה, כלומר, הנמצא שאין ידועה מהותו אלא ידוע עליו רק שהוא 7 היה, הווה ויהיה. לכן נקרא שמו: אהיה, כלומר הוי"ה. ומה שהוסיף: אשר אהיה, משמעותו שהוא מציאות פשוטה בלתי מורכבת. ומכיון שהוא הוי"ה פשוטה בלתי מורכבת, על כן אין לקרוא לו בשם קבוע, אלא שמו לפי מעשיו באותה שעה.
[ מָה – מסוים.]

ביאורים
עד כאן למדנו שהקב"ה אמר למשה שלעניין הנהגת הקב"ה את ישראל בזמן הגאולה שמו הוא 'אהיה אשר אהיה'. אך דבר זה מעורר קושי, שהרי לא פגשנו פעם נוספת את השם הזה בכל הנבואות וכתבי הקודש, לעומת שמות אחרים של הקב"ה, כמו אלוהים, א-דני, צבאות ועוד, שמופיעים פעמים רבות. לכן חז"ל במדרש נותנים משמעות חדשה לתשובת הקב"ה. משה רבנו רצה לברר מהו שמו של הקב"ה. הקב"ה ענה לו שאין לו שם אחד, מכיוון שהוא נקרא על שם מעשיו והתגלותו אלינו.
למה אין הקב"ה יכול להיקרא בשם? כמו כן, מהי בעצם התשובה שהקב"ה עונה למשה ששמו הוא 'אהיה אשר אהיה'?
כשאני קורא בשם למשהו, זה נובע משתי סיבות;
א. הוא נמצא בעולם, ולכן אני חייב להתייחס אליו.
ב. יש לו איזה תפקיד ייחודי שאין לאחרים, ולכן אני נותן לו שם לפי התפקיד הזה.
כל זה נכון לכל דבר שיש בעולם. לדוגמה: יש לפניי יצור ששמו כלב. אני מודע לכך שהוא קיים ואני קורא לו בשם שהוא מהותו. הכלב, בשונה משאר בעלי החיים, הוא כולו לב. הוא נאמן לאדונו.
אך ביחס להקב"ה אין הדבר נכון. אני לא יכול להגדיר את הקב"ה לפי הסיבה השנייה שאמרנו. אני לא יכול לקרוא לו בשם לפי התפקיד שלו או הסוג שלו, מכיוון שאז אני קובע שזה התפקיד שלו ואין לו תפקיד אחר, והרי אי אפשר לצמצם את הקב"ה לתחום מסוים. הוא 'פשוט', בלשון המהר"ל, דהיינו – לא מוגבל, ומתייחס לכל התחומים כולם.
זו הסיבה לכך שאין אנו יכולים לכנות לקב"ה שם כמו הסיבה השנייה, דהיינו לפי מהותו. ולכן נותר לנו לקרוא לקב"ה בשם רק לפי הסיבה הראשונה – דהיינו רק בגלל שאנו פוגשים אותו. ולכן הוא נקרא לפי מעשיו, שאִתם אנו נפגשים.
זו התשובה שהקב"ה משיב למשה. השם שלי הוא 'אהיה אשר אהיה'. זהו שם כללי, המעיד על הפגישה שלכם אִתי מעצם מציאותי. לא בגלל תפקידי או המיוחדות שלי לעומת האחרים. מה שאתם יכולים לומר עליי זה רק שאני נמצא. שאני קיים. זו הכוונה במילה 'אהיה'. אני אהיה ואהיה ואהיה. קיום נצחי. התוספת 'אשר אהיה' באה ללמד שהקיום שלי הוא נצחי בגלל שאני נמצא בכול. שאני פשוט. לא מוגבל ומוגדר בתחום כזה או אחר. ולכן אני אהיה ואהיה.
לפי חז"ל שם זה אינו בא להתייחס לגאולת ישראל, אלא הוא שם כללי המלמד אותנו שאין לחפש שם לקב"ה לפי מהותו, אלא רק לפי עצם מציאותו או לפי גילויו. בזה שונה באופן מהותי שם 'אהיה אשר אהיה' מהשמות האחרים שכבר מתייחסים למפגש שלנו עם פעולותיו של הקב"ה.

הרחבות
שמות ה'
אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִקָּרֵא לוֹ שֵׁם, כִּי אִם לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה יֵשׁ לוֹ שֵׁם. הרב קוק מסביר את ההבדל בין השמות והכינויים של הקב"ה לבין הקב"ה בעצמותו: "גם כל השמות והכנוים, בין העבריים ובין הלועזיים, אינם נותנים כי אם ניצוץ קטן וכהה מאור הצפון, שהנשמה שוקקת לו ואומרת לו : 'אלהים'" [אורות, זרעונים, יסורים ממרקים]. גם השמות שבהם אנו מכנים את הקב"ה הם צמצום לעומת הקב"ה בעצמו, הם רק גילויים והופעות של הקב"ה כפי שאנחנו תופסים אותו. הרב קוק ממשיך: "כל הגדרה באלהות מביאה לידי כפירה, ההגדרה היא אליליות רוחנית, אפילו הגדרת השכל והרצון ואפילו האלהות עצמה ושם אלהים הגדרה היא, ומבלעדי הידיעה העליונה שכל אלה אינם כי אם הזרחות ניצוצות ממה שלמעלה מהגדרה היו גם הם מביאים לידי כפירה." הרב קוק מבאר שאם מנסים להגדיר את הקב"ה – אפילו באמצעות שמות הקודש, ואין מבינים שהשמות הם לא הקב"ה בעצמו אלא הגילויים שלו – זה גובל בכפירה, שהרי המחשבה שהגילוי האלוהי הזה הוא כל מהותו היא צמצום של הקב"ה.

לרפואת פול שאול בן רבקה ג'ואן הי"ו