ראש חודש – בני יששכר – חלק ב' | בשביל הנשמה | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

בית המדרש

קטגוריה משנית

5034

2 דק' קריאה

כבר הזכרנו אתמול את הפסוק 'החודש הזה לכם' ואת הסברו העמוק, אך פשט הפסוק מורה על עניין ממוקד יותר: הכוח לקידוש החודש, לקבוע את היום בו מתחיל החודש, וממילא לקבוע את כל התאריכים באותו חודש, ניתן לישראל. בית הדין של ישראל קובע את ראש חודש על פי עדות של שני עדים בפניו. דין זה מבטא גם הוא את הנקודה שלמדנו אתמול. הרי מצד הסדר הפשוט זמן המולד (הזמן שבו הלבנה נראית לראשונה בתחילת החודש) היה אמור לקבוע את תחילת החודש, וממילא בדיוק לפי תכונת הזמן שבה הופיע המולד, אמור היה להיקבע מה יהיה באותו חודש ומה יאפיין את מאורעותיו. אבל קידוש החודש נמסר לישראל, על פי ההלכות של ראיית הלבנה והעדות, ובכוחם של ישראל לקבוע אותו מוקדם או מאוחר מזמן המולד. המציאות קובעת דבר מסוים וישראל יכולים לשנותו. המשמעות היא שבכוח ישראל יש יכולת לשנות את החודש. זהו ביטוי נוסף לסדר הקבוע שישראל, בכוח שניתן להם מאת ה', טובעים בו את חותמם.
ולדעתי זהו סוד קידוש החדש הנמסר לישראל, המה יקדשו את החדש כפי ראות עיניהם ויעבּרו ויחסרו כרצונם, דהנה הוראת החדש יורה המולד של הלבנה באיזה כוכב ובאיזה מזל יארע המולד כן יהיו ימי החדש או חם ולח או קר ויבש וכיוצא, הנה ישראל ברצונם יקדימו את ראש חדש לפני המולד או יאחרו, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל 'אתם אפילו שוגגים אתם אפילו מוטעים אתם אפילו מזידים' [ראש השנה כה א], להורות שהכל תלוי בישראל לשנות העתים כרצונם.
וזהו שדרשו בירושלמי [נדרים כ"ג ע"ב] '"אקרא לאלקים עליון לא"ל גומר עלי" [תהלים נז ג]- בת ג' שנים ויום אחד אין בתוליה חוזרין, נמלכו בית דין לעבר השנה או אפילו החודש בתוליה חוזרין', בין והתבונן.