לימוד יומי באמונה- חנוכה נר שלישי | רבנים שונים | בית המדרש

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

ביאורים- ברחמיך הרבים
וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם
בחיים אפשר ללמוד בשתי דרכים – בדרך הקלה ובדרך הקשה. בצבא אומרים: "מה שלא נכנס דרך הראש, ייכנס דרך הרגליים". אפשר להבין משהו על ידי הסבר הגיוני –'דרך הראש' . אבל אם לא מבינים בצורה כזאת, עונש חמור וקשה יבהיר בצורה ברורה את מה שלא הובן קודם לכן – 'דרך הרגליים'.
הדרך הקשה נקראת מידת הדין . במידת הדין דנים את האדם בדיוק לפי מה שמגיע לו. ואם לא מגיע לו – הוא 'חוטף'. מידת הרחמים , לעומת זאת, היא מידת הסבלנות . לנהוג במידת הרחמים פירושו לתת צ'אנס גם למי שלא מגיע לו לפי שורת הדין. בתקופת החשמונאים, המצב הרוחני היה קשה מאוד. רבים רבים מעם ישראל הלכו אחרי תרבות יוון הנוצצת ואיבדו את זהותם. למרות כל זאת, בזכות צדקותם וגבורתם של החשמונאים, נהג בנו ה' במידת הרחמים. למרות המצב הרוחני הקשה נתן לנו ה' את האפשרות לתקן, וסייע לנו במערכה נגד היוונים. בזכות רחמי ה' וחסדיו זכינו לגבור על היוונים ולהשיב את עבודת המקדש למקומה.

הלכה- הלל וקריאה בתורה
מצווה לומר בכל יום משמונת ימי החנוכה הלל שלם בברכה , שכך ההלכה – שבכל עת שישראל נמצאים בצרה גדולה כשעבוד של עבדות או בגזירת מיתה, כשנגאלים מצרתם צריכים לומר הלל. מהמצווה לומר הלל שלם בברכה בכל ימי החנוכה אפשר ללמוד על מעלת חנוכה, שהרי אפילו בחג הפסח אומרים הלל שלם רק ביום הראשון, ואילו בימי החנוכה אומרים הלל שלם בכל הימים.
נשים פטורות מאמירת הלל מפני שזו מצווה שתלויה בזמן . ואישה שתרצה לומר הלל בחנוכה תבוא עליה ברכה, אלא שלמנהג ספרד לא תברך על אמירתו ולמנהג אשכנז תברך.
תיקנו לקרוא בתורה בחנוכה בקרבנות הנשיאים שהביאו בימי חנוכת המשכן. בכל יום קוראים נשיא אחד וביום השמיני מתחילים לקרוא בנשיא השמיני ומסיימים אחר פרשת הנרות שבתחילת פרשת 'בהעלֹתך'. (מתוך 'פניני הלכה' זמנים יא, ח)

דברים שבלב- הקרב על הנשמה
"אני באמת לא מבין אותך, מתתיהו. מתי תפסיקו כבר, כל המשפחה שלכם, עם הפאנאטיות הזאת, ותתחילו להתבשם גם אתם מהתרבות היוונית. אתה לא מבין מה אתם מפסידים בסירוב הטיפשי הזה להצטרף: יופי, חכמה, טיפוח, הנאה. ממש טעם החיים בהתגלמותו..."
"כן, כן תיאודוטוס. אני שומע את הדברים הללו כבר זמן רב. יופי, אסתטיקה, פילוסופיה. רק דבר אחד חסר אצלכם שם".
"למה אתה מתכוון, מתתיהו?"
"נשמה, תיאודוטוס, נשמה. זהו המאבק שלנו, אם עדיין לא הבנת. התרבות היוונית אולי מאוד מפותחת בכל מה שקשור למעטפת של החיים – וזה כולל אפילו את השכל והחכמה. אבל עם ישראל לא בא לעולם כדי להעניק לכולם חכמה יפה ומעניינת. הוא הביא לעולם צדק, מוסר, ערכים נצחיים. את זה לא תוכל התרבות היפה של יוון לספק גם בעוד אלף שנים".
"אני לא מבין אותך מתתיהו, אנטיוכוס לא מונע ממך ללמוד תורה. הוא אפילו מוכן לשמוע את הרעיונות היפים שיש בה. הוא רק לא סובל את הקיצוניות הזאת שלכם".
"זאת בדיוק הנקודה, תיאודוטוס. כל החכמה הזאת, של היוונים, לא נמצאת בכלל על הסקאלה של התורה. התורה היא לא רעיונות יפים שאיזה אדם חשב עליהם. אנטיוכוס רוצה שנתייחס לתורה כמו אל עוד חכמה. הוא מסרב לקבל את העובדה שהיא קדושה, שהיא לא שייכת למושגים האנושיים. אמת מוחלטת. על זה בדיוק אנחנו נאבקים, על הנשמה שלנו. על המצוות שמייחדות אותנו מכל עמי תבל. החברים היוונים שלך לא מסוגלים לתפוס שהתורה היא לא סתם עוד חכמה יפה. ולא, תיאודוטוס, אלה לא סתם פלפולים של בית מדרש. אלה החיים שלנו. זאת מלחמה בין תרבות ששמה במרכז את היופי החיצוני והמושך, לבין תרבות שמתרכזת בפנים. אני רואה את החברים המתייוונים שלך נוהרים לאצטדיון לצפות בעוד תחרות היאבקות אכזרית, ומתחזקת אצלי יותר ההכרה על מה אנחנו נלחמים. רק תרבות שמחפשת את ההנאה החושנית יכולה לשים במרכז כאלה אצטדיונים, ועוד לכנות את זה בילוי תרבותי".
"אוי, מתתיהו, מתתיהו, מתי תתבגר כבר? הלא תרבות יוון היא העתיד. היהדות היא נחלת העבר. עוד תיווכח בעצמך מתתיהו, ההיסטוריה תוכיח את צדקתי..."