^ 1.הסוגיא בדף מז ע"ב דנה בנתינת כלי מתחת לנר בערב שבת, ובכך לא שייך הטעם של בהול על ממונו, ובכל זאת הגמרא רוצה בתחילה לתלות זאת במחלוקת רבי יוסי וחכמים, ולפי זה הטעם של רבי יוסי הוא שלדעתו גרמא אסורה. משמע בפשטות שזו מחלוקת סוגיות, וכן סוברים כמה מהראשונים, אולם התוס' שם (ד"ה לימא) כותבים שאכן גם רבי יוסי מתיר גרם כיבוי והווה מצי למימר "וליטעמיך".
^ 2.עיין בהמשך שהאגלי טל אכן תירץ כך, ונעמוד שם על ביאור דבריו.
^ 3.בביאור הלכה (רנב, ה ד"ה להשמעת) כתב שהאחרונים הסכימו עם אבן העוזר וציין לאליה רבה, הדגול מרבבה והח"מ והביא את דבריהם שדחו ראיות המגן אברהם. וראה אור המועדים לגרז"ן, בשיעורו הראשון לשבת, שנראה שהביאור הלכה לא ראה את החתם סופר שדחה דחיותיהם והוכחותיהם (למעשה גם החתם סופר חשש והחמיר).
^ 4.לגבי הגדרת מלאכת צד כמלאכה שעיקרה בגרמא, ראה הרחבה בהמשך.
^ 5.מטעם זה דחה החתם סופר (על השו"ע שם רנב, ה) את הוכחת אבן העוזר מזורה.
^ 6.בעל המנחת אשר מגדיר זאת, באיגרת לרב משה הררי (המובא במקראי קודש סוכות, נספח יג): "כל שהוא עושה כדרכן של בני אדם בימות החול".
^ 7.צריך עיון כיצד הרא"ש וכן אבן העוזר על פי האחיעזר יסבירו את האיסור ברוח שאינה מצויה הרי שם אין זו דרך כיבוי.
^ 8.זו לשונו: "הנה להבנת הזרע אמת נראה דאף אם המציאו דרך לעכב את סגירת המעגל החשמלי והפעלת הכלי במספר שניות, נראה דהוי בכלל מלאכת מחשבת דהלא... התוצאה נגזרת מראש באופן ודאי אלא שבאופן מלאכותי עכבנו את ביצוע המלאכה לשניות מועטות, ואין זה דומה להא דגרם כיבוי שיש בו השתלשלות של אירועים והתרחשויות שאינם בידו, ואפשר שמסיבה כל שהיא לא יצא מן הכח אל הפועל, והלא זיל בתר טעמא, מה הסברא לחלק בין מלאכה הנעשית מיד בגרימתו למה שנעשה לאחר זמן, אין זה אלא משום דבזורה האדם עושה מלאכה ע"י הרוח ובגרם כיבוי הו"ל כאילו המים מכבים בגרמתו ובני"ד שהכלי בידו אף אם המלאכה נדחית בשניות מועטות לכאורה הו"ל מלאכת מחשבת. ואף שאין אני אומר בהחלט דאסור מידי ספק לא יצאנו, וכיון דבאיסור שבת החמור עסקינן מי לא יירא".
^ 9.המקרה של זורה הנדון שם בגמרא אינו כזה, כי שם אמנם לגבי שבת המלאכה ודאי תיעשה כי המלאכה היא הפרדת המוץ מגרעיני התבואה, אך לגבי נזיקין הנזק לא ודאי יקרה, כי לא בטוח שהמוץ יעוף ויזיק.
^ 10.ואמנם הרשב"א והריטב"א אכן כותבים שמדובר שאין זה פסיק רישא, אך קשה כדברינו, ומכח קושיא זו ביאר הגרז"ן באור המועדים (שבת, שיעור ראשון) שכוונת הרשב"א שאין פסיק רישא שיימחק מיד אך לבסוף לאחר שהות מסויימת ודאי ימחק.
^ 11.וכן מהמגן אברהם שהקשה על שיטתו (שהתיר ריחיים של מים) מהתוס', מדוע כשניצוד מיד חייב, מוכח שהבין שאין זו עיקר דרך צידה, כי אם כן לא היה קשה.
^ 12.הביאור הלכה (שלד, כב) כותב בפירוש על דברי השולחן ערוך שגרם כיבוי מותר, שהוא הדין לכל המלאכות ולאו דווקא גרם כיבוי שהוא משאצל"ג.
^ 13.עיין מחצית השקל שם שהקשה על כך ולכן ביאר שההוכחה היא מקושיא אחרת של הרא"ש שם.
^ 14.צריך עיון כיצד יסביר את המשנה בדף יז ע"ב ששם מבואר שגם בית הלל אוסרים להניח מצודה בשבת עצמה.