ר' צדוק הכהן מלובלין חלק א' | רבנים שונים | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

בית המדרש

קטגוריה משנית

1287

2 דק' קריאה

מהו עניינה של סעודת פורים, ומדוע משתכרים בפורים? ר' צדוק הכהן מלובלין, מגדולי החסידות, מסביר את מהותה של סעודת הפורים ומצוות 'משתה ושמחה', מתוך ההבדל בין ההתנהגות של הגוים במשתאות שמופיעיםבמגילה לבין התנהגותה של אסתר במשתה המופיע בסוף המגילה. הבדל זה מגלה לנו מהי המטרה בסעודת הפורים ולאן אנו צריכים לשאוף ולכוון, ומסביר את ההבדל הגדול שבין ישראל לאומות, שמובלט מאוד דווקא בשתיית יין - כשאדם משתכר מתגלים בפועל נטיותיו הפנימיות ללא המחסומים הרגילים שהוא מציב לעצמו בעקבות הנימוס, החברה, המוסכמות או כל סיבה אחרת. ודווקא במצב כזה, שבו האדם שוכח את המחסומים, מתגלה שעם ישראל דבוקים בה' בצורה מוחלטת:

"...וכשאומות העולם אוכלים ושותים ומשתכרים – הם מדברים דברי ליצנות ושעשועי טיאטראות וכל מיני תיפלות וזנות, כסעודתו של אותו רשע דציוה להביא ושתי ערומה, ובזה הוא התחלת המגילה כי בעניין זה היה התחלת התעוררות הכח דהמן שהוא 'שחוק הכסיל' ו'מי שהשעה משחקת לו, וסופו היה במשתה דאסתר, דודאי משתה שעשתה לפני מלך כמוהו ומשנהו – מסתמא היה בו גם כן כל מיני שחוק ושעשוע מלכים. ומאחר שהיתה עמהם במשתה – גם היא השתעשעה בזה עמהם. וכל זה לא הועיל להשכיחהּ מעיקר המכוון (-המטרה) שבמעמקי לבבה בדביקות ה' יתברך. דלולי-כן, לא היתה זוכה לניצוח המן ומחיית עמלק בזה. כי ה' יתברך המליך (-קבע)... בשחוק שיהיה כולו מצד הקדושה אצל מי שהוא חלק ה' ונחלתו. וכך נקבע לזכר הנס סעודת פורים במשתה ושמחה – לברר ששמחת ישראל דבוק בקדושה, ואף על פי שעושין כל מיני שחוק ושעשועים. שהרי אין עושין כן אלא באותו זמן שהמצוה בשמחה ובסומי הרי דכל מעשיהם רק לשם שמים. ועל ידי זה אף על פי שנתבסם "עד דלא ידע..." שהוא בתכלית ההעלם והשכחה – עדיין לא נעקר מדביקותו בקדושה אפילו כמלא נימא (!) מאחר שביאתו לידי שכחה זו היינו (-היתה) לכוונת מצוה ולשם שמים".

ר' צדוק מוסיף שזה ממש הניצחון על עמלק כי זה ההיפך הגמור מהם:

"ובזה נעקר כח עמלק משורשו, שכל כוחו הוא בהכנסת השכחה בלב והעדר הידיעה, שבזה נבנה הראשית דגוים (-"ראשית גוים עמלק"). אבל זהו אצל הגויים, אך אצל בני ישראל – נתברר על ידי שמחת פורים שלהם, שגם בשמחתם לא יתערב זר. ד"לא כאלה חלק יעקב" ו"לא עשה כן לכל גוי", שהגם (-שלמרות) שמתבסמים ומשתקעים במיני שחוק – אינו שחוק של קלות ראש חס ושלום, רק דבוקים בקדושה.
(ר' צדוק הכהן מלובלין - מחשבות חרוץ אות יג)