בני חיי ומזוני | הרב אריה הנדלר | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ציפורה בת דוד

129

3 דק' קריאה

חסידים מספרים כי בערב חג הפסח נתאספו בבית הרבי מגור בעל 'חידושי הרי"מ' המון אנשים. פתאום נשמע קולו ברמה: תדעו כי אינני איזה רבי מאן דהו. ממון איני חפץ, לכבוד איני מתכוון, ורק זה חפצי, שבשנים המעטות האלה שאהיה עוד כאן אוכל להטות לבות בני ישראל לשמים. מי שאין זה רצונו, הריני מבקש ממנו שלא יבוא עוד אלי. אלה שבאים אלי בשביל פרנסה או בנים או רפואה, מוטב שייסעו אל אחרים. אבל מי שמרגיש כי חסר לו דבר מה בעבודת השם, ודאגת הפרנסה או מחלה או כדומה מעכבים בידו, איש זה יכול להיוושע אצלי בשניהם יחד.

דבריו של הרבי מגור משקפים שיטה בגישתם של האדמו"רים לצרכיהם הגשמיים של החסידים, שיטה שלא בהכרח היתה מקובלת על כל הזרמים בחסידות. האדמו"רים הראשונים עסקו רעיונית בצורך של הרבי להתפלל עבור צרכיהם הגשמיים של חסידיו.

הרבי מגור אומר שמי שבא אליו כדי להיעזר בפרנסה, בבנים או ברפואה, מוטב לו שייסע אל אחרים. שלושה תחומים אלו מקבילים למה שמקובל לכנות בתורת החסידות "בני, חיי ומזוני": בני - בנים, כלומר להיפקד בזרע של קיימא; חיי - חיים, כלומר רפואה; ומזוני - פרנסה. שלושת התחומים הללו מוזכרים רבות בספריהם של ראשוני החסידות כתחומים שעל הרבי לעזור בהם לחסידיו. כיוון שהצדיק הוא העומד בין השמים והארץ, עליו להשתדל ולהתפלל עבור כל אלו הקשורים אליו, כדי לפעול את הורדת השפע בשלושת התחומים האלו.

זאת ועוד, הרבי איננו יכול לטעון שאין זה מעניינו להתעסק בנושאים חומריים כל-כך, נושאים העלולים להוציא אותו מנקודת הכובד הרוחנית שבה הוא שרוי. על הרבי להוריד את עצמו אל חסידיו, להיכנס אל בעיותיהם החומריות ולהשתדל בתפילה בעבורם.

העובדה שיש גישה בחסידות החולקת על גישתו של חידושי הרי"מ כפי שהיא מוצגת בסיפור, עולה גם מתוך דברי החידושי הרי"מ עצמו; הוא אומר לחסידיו כי מי שבא אליו כדי להיעזר בו בשלושה תחומים אלו, מוטב שילך לאחרים - משמע שיש אחרים המוכנים לעסוק בצרותיהם החומריות של חסידיהם.

אך שיטתו של הרבי מגור היא אחרת. הוא איננו מוכן להתעסק בבני חיי ומזוני כערך בפני עצמו, כבעיות שיש להתעסק בהן משום שהחסידים צריכים להם. הוא מוכן להתעסק בתחומים אלו כהכשר לקראת העבודה האמיתית שעל האדם לעשות.

החסידות המוקדמת דיברה על הצורך לעסוק בענייני החומר של החסידים, מתוך הערך של מציאת היסודות הרוחניים גם בעניינים החומריים, מתוך מחשבה כי העולם החומרי משווע לתיקונו, ועל הצדיק להרכין את עצמו אליו. החסידות המאוחרת, זו של חידושי הרי"מ, מדברת על הצורך של הצדיק לעסוק בפתרון בעיותיהם החומריות של חסידיו מתוך מגמה לפלס את דרכם לקראת חיים רוחניים אמיתיים.

עולם החומר נתפס כאן כמעכב בעד התפתחותו הרוחנית של החסיד, ואילו הצדיק בא על מנת לפתור את הבעיה הצדדית הזו ולאפשר לחסיד להתמסר כולו לחיי רוח. אצל הרבי מגור יוכל להיוושע מי שרוצה להתקדם ברוח, אלא שאינו יכול בשל טרדות החומר. איש שכזה יוכל להיוושע אצלו בשני התחומים גם יחד.

כאן תופס הרבי מקום אחר מאשר בגישות אחרות: כמחנך וכמורה דרך רוחני. החסיד אמור לקבל את עזרתו וסיועו של הרבי בתחומים הרוחניים של חייו, ואם העולם החומרי מעכב בעדו ייכנס הרבי ויסייע בידו להתגבר על ההפרעה הזו.

כאן באה נקודה מעניינת ביותר בסיפור; העובדה שדברים אלו נאמרים דווקא בערב חג הפסח, כשחסידים רבים כל-כך באים אל הרבי לקראת החג. חג הפסח הוא חג החירות. זהו החג שבו הגענו כולנו לחירות רוחנית, יחד עם של חירות גופנית. ישנה נטיה להתייחס בעיקר לפן הגשמי של גאולת ישראל בחג הפסח - ההגדה עמוסה בהתייחסויות לחירות הגשמית.

הערכים שהוזכרו לעיל, בני חיי ומזוני, חוזרים בסיפור ההגדה פעמים רבות. כאן קוראים אנו על הדאגה להמשכיות ולילודה בצלה של גזרת "כל הבן הילוד", כאן קוראים אנו על ההתבוססות בדם, וכאן קוראים אנו על לחם העוני. העיסוק בעניינים החומריים הללו עלול להסיט את המבט מהמוקד של חג הפסח - החירות הרוחנית.

כאן עומד הרבי מגור ומכריז כי מי שבא אליו בצרכים גשמיים בלבד, מוטב לו שייסע לאחרים. גאולת הפסח איננה עוסקת בגאולה גשמית בלבד. גאולת הפסח יכולה לשמש כמנוף לחירות רוחנית גדולה. גם כאן סילוק המפריעים החומריים מדרכו של עם ישראל הכשיר את הדרך לקראת ההתפתחות הרוחנית הקשורה בחג הפסח. כך נושענו בשניהם גם יחד, גאולת הגוף וגאולת הרוח.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.