- מדורים
- הרב אריה לוין
813
נראה שבדור האחרון זכה לכך הצדיק הירושלמי, 'אבי האסירים', רבי אריה לוין זצ"ל, שהפך לסמל למידת החסד והרגישות לזולת (ההילולא שלו ב – ט' ניסן). גדול היה רבי אריה בנגלה ובנסתר, גדול היה גם באומנות החינוך, אך יותר מכל דמותו הצנועה האירה באור יקרות של חסד ומסירות לזולת.
נוהג היה רבי אריה לבקר במסירות נפש וללא תמורה, במשך עשרות שנים, את כל אלו שנדחו מהחברה – אסירים פליליים קשים, מצורעים, חולי נפש, ולכולם הקרין חום אנושי ומסירות ללא גבול. מה היה סודו המיוחד של רבי אריה, שהפך אותו לאיש חסד וחינוך דגול? דומה שהייתה בו תכונת נפש מיוחדת, שקדמה למעשי החסד והחינוך שלו, והיא שהפכה את מעשיו למיוחדים כל כך. על תכונה זו ברצוני לכתוב בשורות הבאות.
ידוע ומפורסם הסיפור על רבי אריה, שליווה את אשתו אל הרופא. כשנכנסו לרופא, אמר רבי אריה: 'הרגל של אשתי כואבת לנו' (לנו, לשון רבים, הרגל של אשתו כאבה גם לו). סיפור זה הפך לסמל ומופת לבניית זוגיות למופת. התכונה העולה מסיפור זה היא – 'הזדהות'. רבי אריה כל כך הזדהה עם אשתו, עד שהם הפכו לאחד ממש. שוב לא הייתה כאן עבודה זוגית, כי הם כבר לא היו זוג, אלא "ודבק באשתו, והיו... לאחד".
כשם שהזדהה רבי אריה עם אשתו, כך הזדהה עם כל אדם. וכך מסופר (איש צדיק היה עמ' 91) – פעמים רבות היה פרופסור יו"ט ליפמן הלפרין משגר אליו חולי נפש, ומבקשו כי יסייע בידם, ואכן הצליח רבי אריה בזה.
לימים שאלו פרופ' הלפרין:
- גלה לי מהו סודך, מה אתה אומר לאותם חולי נפש שאני מפנה אליך?
- אנוכי מקשיב להם בסבלנות...
- או, הקשבה זו תרופה נפלאה היא, זהו כלל חשוב בתורת הנפש...
- אך איני מסתפק בהקשבה בלבד, אמר רבי אריה, מגלה אני גם קורטוב של השתתפות והחולים מבחינים בכך...
אכן, ההקשבה וההשתתפות של רבי אריה, נתנו לחולים את התחושה שהוא איתם, והזדהות זו אין מרפא גדול ממנה לנפש. כמה יכולים אנו ללמוד מכך לחיינו.
ואולי, אפשר למצוא את תכונת 'ההזדהות' גם בפרשת ויקרא. פרשיות רבות בתורה נפתחות במשפט – 'וידבר ה' אל משה לאמר' או משפט דומה לכך. ייחודית היא פרשת (וספר) ויקרא, שפותחת במשפט זה, אך מוסיפה לפניו משפט נוסף – "ויקרא אל משה, וידבר ה'...".
על עניין זה כותב רש"י – "לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה לשון חבה... אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר: ויקר אלקים אל בלעם". כלומר – למשה, בשונה מבלעם ואומות העולם המצויים בחוץ, הקב"ה קורא פנימה אל החדר, כביכול, ושם באותה התוועדות פנימית מוסר לו את הדברים.
ועדיין יש לשאול – למה דווקא בפתיחת ספר ויקרא נאמרה לשון 'קריאה', ולא בשאר דיבבורי ה' אל משה?
נראה שיש כאן הקדמה ייחודית לספר ויקרא. ויקרא הוא ספר הקרבנות. יודעים אנו שעבודת הקרבנות יכולה, חלילה, להיות עבודה חיצונית מאד, עד שהנביאים צועקים – 'למה לי רוב זבחיכם' וכדומה. יכולה עבודה זו להיות עבודה בה האדם מקריב את החי והצומח במקום להקריב את עצמו.
אולם, כדי שעבודת הקרבנות תהיה עבודה פנימית, דרושה לו לאדם לפני הכול תכונת – 'ההזדהות'. מי שמזדהה עם כל הריאה, עד שהוא חש שבעלי החיים והצמחים והוא חד הם, הרי שבהקריבו את הקרבן, את עצמו הוא מקריב. וכשהקרבן עולה, הרי שאף הוא ונפשו מתעלים לדבקות בה'.
לשם אותה עבודת 'הזדהות', קורא ה' בתחילה למשה. אומר ה' למשה – שים לב, כדי לקבל את דברי בשלמות, צריך אתה להיכנס אלי, להתבטל אלי, ולחוש אחד עם דברי. רק מי שמזדהה עם דבר ה' עד הסוף, יכול גם להזדהות עם הבריאה כולה, וממילא קרבנו עולה לרצון לפני ה', ואת עצמו הוא מקריב.
שנזכה ללכת בדרכי רבי אריה בחסד ובחינוך, להזדהות עם דבר ה' ועם כל הסובבים אותנו, ולהיות מ'מי שיש בו יראת שמיים דבריו נשמעים'!
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
מה הייעוד של תורת הבנים?
לאן נעלמה האמת?
סוכת עראי דיגיטלית
דיני פלסטר בשבת
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הלכות שטיפת כלים בשבת
ענייני כשרות המצויים
איך מותר להכין קפה בשבת?
תיקון ימי השובבי"ם
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
