הרמב"ם חלק ג'

הלכה מחשבה ומוסר
מועדי חודש איר

קטגוריה משנית

121

3 דק' קריאה

הרב לירן עוקשי
הקטעים נערכו בסיוע כותבי העלון השבועי של מרכז מורשת הרמב"ם

אתמול ראינו שתי קושיות על ההבנה שלפי הרמב"ם תקופתנו אינה 'אתחלתא דגאולה'.בעקבות קושיות אלה מוכרחים לומר שגם הרמב"ם מודה שאין גאולת ישראל וביאת המשיח תלויות בתשובה. אם כן איך נסביר את דבריו בהלכות תשובה שבהם הוא מדבר על כך שאין ישראל נגאלים אלא בתשובה? התשובה לכך טמונה בפסוקים שהביא הרמב"ם מפרשת ניצבים כדי להוכיח ולבסס את דבריו:

(א) "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה.
(ב) וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.
(ג) וְשָׁב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה.
(ד) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ.
(ה) וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ.
(ו) וּמָל ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ.
(ז) וְנָתַן ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ.
(ח) וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.
(ט) וְהוֹתִירְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ.
(י) כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶלה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ".
(דברים ל, א-י)

הפסוקים מתארים תהליך של שיבה של עם ישראל. ואולם מהתבוננות בפסוקים עולה קושי גדול. מתואר שעם ישראל שב אל ה' (פסוק ב), כתוצאה מכך ה' משיב את ישראל לארצו (פסוקים ג-ה), לאחר מכן ה' מל את ערלת לבבם (פסוק ו). ואז למרבה הפלא הפסוקים מתארים ששוב ישראל שבים אל ה' (פסוק ח ופסוק י). מדוע צריך לשוב פעם נוספת אל הקב"ה לאחר שכבר שבו בתשובה?
הרב צבי יהודה הכהן קוק (לנתיבות ישראל א, "המדינה כהתקיימות חזון הגאולה") מסביר את הדברים בצורה נפלאה. אם נשים לב יש כאן שתי שיבות של עם ישראל. השיבה הראשונה מתוארת במילים "ושבת עד ה' א-להיך" (פסוק ב) ואילו השיבה השנייה מתוארת במילים "כי תשוב אל ה' א-להיך" (פסוק י). יש הבדל בין לשוב "עד" ובין לשוב "אל". לשוב "עד" זו תשובה חלקית – להגיע עד היעד, עד ולא עד בכלל. לעומת זאת לשוב "אל" זו תשובה גמורה,להשיג את היעד. התשובה הראשונה של עם ישראל היא הרצון לשוב לארץ. עם ישראל מתעורר מארבע כנפות תבל לשוב אל ארץ אבותיו. זוהי תשובה בסיסיתולא תשובה גמורה, אך גם היא תשובה. שהרי הבסיס לחזרתו של עם לעצמו הוא השיבה אל ארצו, אל האדמה שבה הוא יכול לממש את עצמיותו ועצמאותו. זו השיבה עד ה' . הקב"ה נענה לתשובתנו ועוזר לנו בשיבה לארץ. ואולם מכיוון שאנו שבים לארץ בלא תשובה גמורה אל תורת ה', נצרכת פעולה נוספת מאת ה' והיא מילת הלב. להסיר מעל לבנו את כל העברות והכישלונות, לסלק את יצר הרע ואת הנטיות המקולקלות. מילת הלב נעשית כשאנו כבר בארץ ישראל, לאחר התשובה הראשונה. אחרי השלב הזה מגיע השלב שבו עם ישראל ישוב בתשובה שלמה – יחזור לקיים תורה ומצוות. ישוב אל ה' .
אם נתבונן שוב בדברי הרמב"ם בהלכות תשובה נראה שזוהי בדיוק כוונתו:

"ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין, שנאמר 'והיה כי יבאו עליך כל הדברים... ושבת עד ה' א-להיך... ושב ה' א-להיך...'".
(הלכתו תשובה ז, ה)

אמנם אין ישראל נגאלין מגלותן אלא בתשובה, אך הרמב"ם מתכוון לתשובה הראשונה בלבד. לכן הוא מביא רק את הפסוקים הראשונים של פרשת התשובה, העוסקים ברצון הלאומי של עם ישראל לשוב לארצו. פסוקים אלו מדברים על השלב הראשון של התשובה, על השיבה עד ה' ועדיין לא על השיבה לקיום תורה ומצוות.
זהו בדיוק התהליך שבו אנו נמצאים. תהליך מופלא של שיבה לארץ מארבע כנפות תבל, התעוררות של עם ישראל כולו לשוב לארץ הקדושה. אכן הגאולה מגיעה גם אם עם ישראל אינם שבים בתשובה גמורה ואינם חוזרים לקיום תורה ומצוות, אך היא מתחילה כאשר עם ישראל שב בתשובה מהסוג הראשון, בשיבה אל הארץ.
לכן גם לפי דברי הרמב"ם אפשר וצריך לשמוח ביום העצמאות, שבו התעצמה התשובה עד ה', השיבה לארץ. ביום זה החלה הגאולה שעליה דיברה התורה.