^ 1. תמצית הרצאה שנישאה בכנס צהר לרבנים, קיץ תשע"א.
^ 2. למאמרים על צניעות במקומות העבודה ראו ע' אריאל (עורך), צֹהר לנישואין – חופה ומשפחה במבט רעיוני, ישראל תשע"ב.
^ 3. וראו תוספתא, סוכה ד, א; ירושלמי, סוכה ה, ב (נה ע"ב).
^ 4. רמב"ם, הלכות לולב ח, יב; מאירי, סוכה נא ע"ב; שו"ת אגרות משה, אורח חיים, א, סימן לט; שו"ת שרידי אש, ב, סימן יד.
^ 5. רמב"ם, פירוש המשניות, סוכה ה, ב; תוספות יום טוב, שם; שו"ת מהר"ם שיק, אורח חיים, סימן עז; שו"ת זכרון יהודה, אורח חיים, סימן סב; שו"ת ציץ אליעזר, ז, סימן ח; שו"ת שבט הלוי, א, סימן כט; שו"ת באר משה, ד, סימן קמז; שו"ת משנה הלכות, ז, סימן יב; שו"ת דברי יואל, א, אורח חיים, סימן י ועוד. וראו שו"ת שרידי אש, א, סימן עז (מהדורה ישנה: ב, ח): "והנה במס' סוכה נב מבואר שהיו מקפידים שלא יתערבו האנשים והנשים [...] ולא הוזכר שם שעשו מחיצות גבוהות שלא יסתכלו אנשים בנשים [...] וזהו דבר המסור ללב וכל אחד מחויב להשמר מהסתכלות מתועבת זו, ולפיכך לא עשו בזה תיקון מיוחד, ורק תקנו שלא יתערבו אנשים בנשים, לפי שהתערבות זו מביאה ממילא לקלות ראש".
^ 6. ראו גם טור ושולחן ערוך, אבן העזר, תחילת סימן כא וכן באוצר הפוסקים שם, אות ב, מדברי האפי זוטרי: "שבכל המידות המיצוע הוא היותר נבחר מ"מ [...] צריך להתרחק מנשים עד קצה אחרון".
^ 7. ראו גם רמב"ם, הלכות שביתת יום טוב ו, כא: "חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה. וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה, ולא יימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה". וראו טור ושולחן ערוך, אורח חיים תקכט, ד. נכון שהיו שביקשו לצמצם את דברי הרמב"ם ולמקמם רק במקרה של "סעודה ממושכת מלאה ביין וכל טוב" (ראו הרב י' שרלו ור' חורי, חברה שלמה: חברה צנועה מעורבת לכתחילה, תל אביב תשע"א, עמ' 10), ואולם לא זו בלבד שאוקימתא מצמצמת זו נובעת ממגמתה המוצהרת של אותה חוברת לחתור לחברה מעורבת לכתחילה, אלא שבנידון דידן – סעודות נישואין – דומה שלכולי עלמא מדובר ב"סעודה ממושכת מלאה ביין וכל טוב".
^ 8. הערה זו הודגשה על ידי הרב נ"א רבינוביץ, שו"ת שיח נחום, עמ' 384, וראו רמב"ם, פירוש המשניות, פסחים ז, יג; שו"ת אגרות משה, אורח חיים, א, סימן מ. לעומת זאת ראו שו"ת דבר חברון, ג, סימן רמח: "מה שרצית להביא מאכילת פסחים שאכלו אותו כמה משפחות נשים וגברים יחד, אינו נראה מפני ששם המצוה היא שתהיה 'חבורה' אחת ומשום גדרי צניעות לא נבטל חיוב של תורה, אבל בהנהגה כללית ודאי שיש ענין להקפיד על הפרדה עד כמה שניתן".
^ 9. ספר הפרדס, דפוס קושטנדינא, דף יט – ממעשים לבני ארץ ישראל. וראו אוצר הגאונים, סוכה נב ע"א.
^ 10. זכריה יב, יב.
^ 11. תהלים ב, יא.
^ 12. ראו בבלי, ברכות ל ע"ב: "אמר רב נחמן בר יצחק: 'עבדו את ד' ביראה וגילו ברעדה'. מאי 'וגילו ברעדה'? אמר רב אדא בר מתנא אמר רבה: במקום גילה שם תהא רעדה".
^ 13. וראו בית שמואל ובאר היטב, אבן העזר סב, יא.
^ 14. בעל הלבוש: ר"צ–שע"ב, 1530–1612; בעל הקיצור שולחן ערוך: תקס"ד–תרמ"ו, 1804–1886. קל מדי לטעון שפרק הזמן האיטלקי בקורות חייו של הלבוש מזה, ולעומתו מיקומו ההונגרי של הקיצור שולחן ערוך מזה הוא שורש ההבדל.
^ 15. וראו רש"י ותוס' קידושין פא, א ד"ה סקבא, וערוך, בערך זה.
^ 16. הרב יהודה הרצל הנקין, "ישיבת אנשים ונשים ביחד בחתונות", שנה בשנה תש"ם, עמ' 210.
^ 17. שו"ת אגרות משה, אורח חיים, א, סימן מא.
^ 18. שו"ת אגרות משה, יורה דעה, ד, סימן כד [ג].
^ 19. לא כן בבית הכנסת בשעת תפילה ובשאר מקומות שבהם קיים דין התכנסות והתאספות: "משמע שהוא איסור בכל מקום שצריכין להיקבץ בו אנשים ונשים שאסורין להיות בלא הבדלת מחיצה ביניהם כדי שלא יבואו לידי קלות ראש [...] במקום שצריכין להתקבץ כהא דשמחת בית השואבה וכהא דיתקבצו להספיד לעתיד הרי הוא דין מדאורייתא שצריך מחיצה להבדיל ביניהם. ולפיכך גם בבתי כנסיות שלנו שמתקבצים להתפלל צריך שתהיה מחיצה ודוקא מחיצה כזו שלא יבואו מתוכה לידי קלות ראש, שהוא או בגזוזטרא שהנשים למעלה והאנשים למטה אף כשנראות משם או במחיצה גבוהה עד אחר הכתפים שהוא י"ח טפחים" – שו"ת אגרות משה, אורח חיים, א, סימן לט; שם, סימן מב. לא כן בהתכנסויות אחרות, גם אם בבית הכנסת ובשיעורי תורה, ראו שו"ת אגרות משה, יורה דעה סימן קט: "הנה בדבר המיטינגען של הסאסייטע שבאין לשם אנשים ונשים לשוחח ולהתווכח ולהחליט בענייני חול של הסאסייטע [...] ובדבר הנשים אם יכולות להיות שם גם בשעת הלימוד כמו שהן נמצאות שם בשעת השיחות ודיונים בעניני חול, או שצריכות לצאת לחדר אחר, הנה דברי תורה ומוסר לא גרעי מענייני חול וכיון שאין אתם מחמירים עליהן שלא לבא להמיטינגען כמו כל הסאסייטעס שבמדינה זו שגם הנשים משתתפות בכל הדברים, אף שאין ידוע הטעם שמקילין במדינה זו בפשיטות אבל כיון שמקילין אין שום טעם שיצאו בשעת הלימוד כי גם נשים צריכות לידע דיני התורה וטוב להן שישמעו דברי תורה דינים ומוסר [...] וכן טוב שישמעו בכל מקום דברי תורה. אבל אם יגיע זמן תפלת מנחה או מעריב וירצו להתפלל שם יצטרכו הנשים לצאת לחדר אחר ולא בחדר שמתפללין שם האנשים".
בהקשר זה דומה כי לא מיותר להזכיר את התנגדותו התקיפה של הרב י"ד סולוביצ'יק לישיבה מעורבת של גברים ונשים בבית כנסת, "אפילו לצורך קיום מצוות תקיעת שופר דאורייתא בר"ה", וזאת מדיני חוקות הגויים! והגם שניתן לשמוע תקיעת שופר גם בשוק, שעה שהשומע מעורב לחלוטין בין הבריות, גברים ונשים וגם נכרים, ולא בכדי לא תמצא מקור קדום שאסר זאת, ובכל זאת כך כאמור הורה הרב סולוביצ'יק ואסר – ראו מה שכתב הרב צבי (הרשל) שכטר, נפש הרב, עמ' רלב. באיזו מידה תקיפות זו נבעה גם מהקשר מקומי של חברה ותרבות – ומלחמה בתנועה הקונסרבטיבית והרפורמית – לא לנו, ודאי לא כאן, להתייחס.
וראו גם שו"ת שרידי אש, א, סימן עז (מהדורה ישנה: ב, ח): "רק בבית הכנסת יש תקנה קדומה לעשות מחיצות גבוהות, שלא יוכלו להסתכל משום תפילה וקריאת שמע, שאסור מטעם ערוה [...] אבל באספות של רשות, כגון בשעת הכנסת כלה לחופה או בשעת נאומים ודרשות לא הקפידו מעולם לעשות מחיצות ורק מדקדקים שלא ישבו אנשים ונשים יחד ולא יתערבו זה עם זה [...] ומעולם לא ראינו בארצות ליטא ופולין שידקדקו בזה. והנח לישראל וכו' ".
^ 20. הרב ח"ד הלוי, שו"ת עשה לך רב, ג, סימן מ. יצוין כי בפורום רבני מסוים תיעד הרב עמית קולא, רב הקיבוץ עלומים שבנגב המערבי, את שהנחה אותו הרב אברהם שפירא: "הוא הנחה אותי סביב נישואיי [...] בסוגיית הפרדה בחתונה, שהכלל הוא 'השם גבולך שלום' – עד הפגיעה בשלום ולא מעבר לו".
^ 21. הכרעה דומה נקט הרב דב ליאור, שו"ת דבר חברון, ג, סימנים רמו–רמח: "ודאי שלכתחילה יש לדאוג להפרדה בין השולחנות בזמן האכילה [...] אם יש ויכוח בין הצדדים ולא הצליחו לשכנע, יש להגיע לפשרה כך שיהיה מקום מיוחד לנשים ומקום מיוחד לגברים, ומקום שלישי שבו תהיה אפשרות לשבת מעורב לאלה שאין יכולת להשפיע עליהם"; "הנה ודאי שצריך תמיד לחתור שתהיה ישיבה נפרדת במיוחד באירוע ציבורי כמו נישואין, ברית מילה, פדיון וכדומה. אם ניתן לעשות טור של שולחנות לגברים ולנשים – עדיף, ואם לא, אזי לפחות להושיב כל משפחה בשולחן או אפילו שתי משפחות, ולהקפיד שכל איש ישב על יד אשתו ולא ישב בין שתי נשים [...] גם אם לבושים צנוע יש להקפיד על ישיבה נפרדת"; "נראה שיש להבחין אם דנים על עצם ברכת 'שהשמחה במעונו' [...] שבזה יש מקום לומר שמותר לברך משום שרגילים לשבת יחד ואולי אין בזה משום הרהורי עבירה, ובין נתינת היתר גורף לכתחילה שישבו יחד, שזה אינו". כן ראו את שהורה הרב יעקב אריאל, שו"ת באהלה של תורה, ה, סימן ט, עמ' 104: "בחתונה הפוסקים התנגדו לכך שתהיה מעורבת, כי זה מקום של שמחה וצריך להפריד, ואע"פ שלא כולם רוקדים [...] וכך צריך לנהוג, שבמקום של שמחה ראוי שתהיה הפרדה [...] בשמחה משפחתית מצומצמת כגון שבת חתן וכד' שנמצאים בני משפחה קרובים מותר לשבת ביחד".
^ 22. במקום אחר כבר עמדתי על כך שראויה הכרעה זו, ועוד לא מעט שכמותה, להתריס נגד אחדים מחוקרי הפילוסופיה של ההלכה, אשר מאפיינים את הרב חיים דוד הלוי כ"פוסק מֵקל ומתחשב"; והוא הדין לגבי הרב י"ד סולוביצ'יק, ראו לעיל הערה 18, וכך גם לגבי לא מעט פוסקים נוספים.
^ 23. הרב שלמה גורן, "ישיבה מעורבת או נפרדת בשמחות", תחומין כו (תשס"ו), עמ' 240–241.
^ 24. הספרות המחקרית מתעדת גישה זו כתואמת את ספרות הראשונים בני אשכנז לעומת נוהגם של פוסקי ספרד שבאותו דור, ואכמ"ל.
^ 25. הרב נחום אליעזר רבינוביץ, "עקרונות הפרדת נשים וגברים בחברה ובאירועים", שו"ת שיח נחום, מעלה אדומים תשס"ח, סימן קיב.
^ 26. ראו גם בספרו של אלישיב רייכנר, באמונתו: סיפורו של הרב יהודה עמיטל, עמ' 116–117: "אור לי"ב באב תש"ז התקיימה חתונתם של יהודה קליין [= עמיטל] ומרים מלצר בקיבוץ בארות יצחק שבנגב [...] הסבא הרב איסר זלמן [= מלצר] ערך את הקידושין. הסעודה התקיימה בחדר האוכל של הקיבוץ, ללא הפרדה בין גברים לנשים".
^ 27. הרב יהודה הרצל הנקין, "ישיבת אנשים ונשים ביחד בחתונות", שנה בשנה תש"ם, עמ' 207.
^ 28. הרב אליהו דוד קלרק, "ישיבה מעורבת בסעודת נישואין", תחומין כ (תש"ס), עמ' 170.
^ 29. ראו גם את סיכומו של הרב שמואל כ"ץ, קדושים תהיו, עמ' 78–79: "מן הראוי לדאוג שבחתונה ישבו גברים ונשים בנפרד (הרב ח"ד הלוי) [...]; כיום נוהגים לברך ברכת 'שהשמחה במעונו' אף בחתונות שהישיבה בהן מעורבת, כי בעת הזימון הציבור יושב רגוע במקומו ואין קלות ראש בזמן ברכת המזון (הרב כ"פ טכורש); בסעודת 'שבע ברכות' המתקיימת בחוג המשפחה, אם אין אורחים מיוחדים, מותר לברך 'שהשמחה במעונו' אף אם בני המשפחה מסבים מסביב לשולחן כהרגלם (שובע שמחות). ואם ישנם גברים ונשים שאינם מבני המשפחה, כגון ידידים, שכנים וכדומה, עליהם לשבת בנפרד (הרב מ' אליהו) [...]; יש הסוברים שאין חובה להעמיד מחיצה בין גברים ונשים בחתונה אלא יש להקפיד על ישיבה נפרדת (שו"ת שרידי אש, שו"ת אגרות משה), ויש הסוברים שיש צורך במחיצה (שולחן העזר, דבר הלכה, שו"ת באר משה, שובע שמחות ועוד)".
^ 30. בבלי, חולין יח ע"ב ושם נז ע"א.
^ 31. דרך כזו של הכרעה אינה רווחת, אך בהחלט אין היא יחידאית ויש לה דוגמאות לא מעטות נוספות.
^ 32. ראו הראי"ה קוק, עולת ראיה, א, עמ' של: "אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר 'וכל בניך לימודי ד' ורב שלום בניך', אל תקרי בניך אלא בוניך.
יש טועים שחושבים, שהשלום העולמי לא ייבנה כי אם על ידי צביון אחד בדעות ותכונות, ואם כן כשרואים תלמידי חכמים חוקרים בחכמה ודעת תורה, ועל ידי המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום. ובאמת אינו כן, כי השלום האמתי אי אפשר שיבוא לעולם כי-אם דוקא על ידי הערך של רבוי השלום. הריבוי של השלום הוא, שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו ועניינו. ואדרבא גם העניינים הנראים כמיותרים או כסותרים, יראו כשמתגלה אמתת החכמה לכל צדדיה, שרק על ידי קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדעות הנראות שונות, וכל המקצועות החלוקים, דווקא על ידם יראה אור האמת והצדק, ודעת ד' יראתו ואהבתו, ואור תורת אמת. על-כן תלמידי חכמים מרבים שלום, כי במה שהם מרחיבים ומבארים ומילדים דברי חכמה חדשים, בפנים מפנים שונים, שיש בהם רבוי וחילוק ענינים, בזה הם מרבים שלום [...]
ורב שלום בניך, לא אמר גדול שלום בניך, שהיה מורה על ציור גוף אחד גדול, שאז היו הדברים מתאימים לאותו הרעיון המדומה, שהשלום הוא צריך דווקא לדברים אחדים ושיווי רעיונות, שזה באמת מגרע כוח החכמה והרחבת הדעת, כי אור הדעת צריך לצאת לכל צדדיו, לכל הפנים של אורה שיש בו, אבל הריבוי הוא רב שלום בניך, אל תקרי בניך, אלא בוניך, כי הבנין יבנה מחלקים שונים, והאמת של אור העולם תבנה מצדדים שונים ומשיטות שונות, שאלו ואלו דברי אלהים חיים, מדרכי עבודה והדרכה וחנוך שונים, שכל אחד תופס מקומו וערכו. ואין לאבד כל כשרון ושלמות כי אם להרחיבו ולמצא לו מקום".