לא נשכח ולא נסלח | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
דרכים מעשיות

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

3081

3 דק' קריאה

אין סליחה לכל מי שהשתתף בגירוש תושבי חבל קטיף ובהחרבת היישובים.
על פי הלכה, בעבירות שבין אדם לחברו אי אפשר לשוב בתשובה, אלא אם כן הגזלן השיב את הגזלה והמזיק תיקן את הנזק ופייס את הנגזל על כל הצער שגרם לו.

כל מי שרואה את הצער, הכאב והייסורים שעוברים תושבי חבל קטיף אשר איבדו את הקרקע מתחת לרגליהם, מי שיודע איזה נדודי שינה קשים עוברים עליהם, מי שיודע את הפגיעות הנפשיות הקשות שנפגעו חלק מהמגורשים, ועדיין לפניהם עוד תקופה ארוכה של קשיים אלו.

מי שיודע כל זאת, יודע שכל אלו שנטלו חלק בעבירות הנוראות האלו, גם אם ירצו לשוב בתשובה, תשובתם לא תתקבל עד שיתקנו את אשר עשו, אם בכלל ניתן לתקן עוולות אלו.

בעבירות שבין אדם לחברו גם העושה בשגגה מחויב לתקן את אשר עיוות ולהחזיר את הנזק הממשי, ולתקן את הפגיעה הנפשית. גם אם אדם עשה עבירה בגלל שרבו הורה לו כך, הרי הוא חייב לתקן.
כמובן האחריות הכבדה ביותר נופלת על ראש הממשלה, הממשלה וחברי הכנסת, הרמטכ"ל והמפכ"ל, וכל שרשרת הפיקוד. אך כל חייל שהיה שותף לעבירה נושא באחריות הנוראה.

רב שהורה לתלמידיו לא לסרב פקודה, איך יוכל להראות פניו בקרב המגורשים. כל ההסברים
לא מצדיקים את האופן המרושע של הגירוש שגרם לתוצאות כה קשות למגורשים. נעשה פה עוול משווע מתמשך, מי יודע עד מתי.

להדגשת העוול הנורא שנעשה למגורשים, כמה הצעות:
א. לבטא את השתתפותנו איתם בצרתם-צרתנו.
ב. כל מי שיכול להפעיל לחץ על הממשלה לטפל ולתקן מה שניתן לתיקון שיעשה זאת.
ג. מי שיכול לסייע בעצמו למגורשים, שיושיט את ידו לסייע. ישנו ארגון 'למען אחי', שמסייע ומספרו: 1-700-50-1300.
ד. להזהיר מפני חזרה על העבירה הנוראה הזו ח"ו שלא תחזור שוב.

היחס לצבא
השתתפות הצבא בתוכנית העקירה והגירוש מחייבת שינוי יחס לצבא. עד עכשיו כל תפקידו של הצבא היה להגן על עם ישראל וארץ ישראל, והתפקיד הזה היה מצווה של תורה. אך השתתפות הצבא בתוכנית העקירה הפכה אותו למוציא לפועל של החלטות ממשלה המנוגדות לתורה. הצבא כבר אינו רק קודש, אלא יש בו תערובות של מצווה ועבירה.

נוצר שבר ביחס לצבא. המוטיבציה של הנוער הדתי לשרת בצבא ירדה מאוד. אני שומע שאנשים מסרבים ללכת למילואים בעת הזאת, כי אינם יכולים לשרת בצבא שעשה עוול זה. אני שומע שאנשים מתביישים ללבוש מדי צה"ל שמא יחשבו שהם השתתפו בגירוש היהודים מקטיף. השאיפה להתגייס לצבא ולתרום וגם לשנות את הצבא, לא הוכיחה את עצמה. יותר ממה שהקצינים הדתיים שינו את הצבא, הצבא שינה אותם.

להשפיע מבחוץ
על כן, כמו שעשינו במערכת החינוך כאשר נוכחנו שאי אפשר לתקן מבפנים, אזי תיקנו מבחוץ. כאשר התברר שאי אפשר לשנות את החינוך הדתי בתיכונים הדתיים, קמו הישיבות התיכוניות, למורת רוחם של ראשי החינוך הדתי, ואח"כ קמו רשת נועם וצביה ותלמודי תורה, וכך התחזק החינוך הדתי כולו. באותה דרך יש לנהוג במערכות אחרות במדינה. במקום שיש קושי לתקן מבפנים, יש לתקן מבחוץ, וכך לתקן את הכול.

אם אנו נוכחים שבמסגרת הצבא אין אנו יכולים לשנות מבפנים, עלינו להפנות את כוחנו למערכות אחרות שהשפעתן על המדינה אינה פחותה. עלינו להעצים את מערכת התקשורת הדתית, העיתונות, האינטרנט, למשוך את הציבור הדתי להזדקק לתקשורת הדתית. וכך בדרך יותר קצרה נשנה את התקשורת הכללית.

לא ננסה לשנות מבפנים, אלא נקים מערכות משלנו.
עלינו לשאוף לפעול בתחום השוק החופשי, כי כידוע בעל המאה הוא בעל הדעה. בתחום זה יכולים אנו לשמור על רוחנו יותר מאשר במערכות הממשלתיות, ומבחוץ להשפיע ולשנות את המערכות.

עלינו לבנות מערכת משפט עצמאית בדיני ממונות, להקים בתי דיינים לבוררות, לפעול שהם יגיעו לרמה גבוהה, שרבים יעדיפו לפנות אליהם מאשר לבתי משפט.

נמצא שבחינוך, בתקשורת, במשפט ובכלכלה ניתן לפעול בדרכים עצמאיות ולהשפיע בכך על המדינה. לאמור אין כאן שינוי מגמה, אין אנו מבקשים להתנתק מהמדינה, אין אנו רוצים ואין אנו יכולים להתנתק, אנחנו עם אחד. אך אנו בוחרים בדרך היותר מהירה לרומם את המדינה לייעודה האמיתי להיות מדינת העם היהודי, נושאת דגל האמונה והתורה.