סימנים בראש השנה | הרב עזרא כהן | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

בית המדרש

קטגוריה משנית

2 דק' קריאה

אביי אומר בגמרא במסכת הוריות בדף יב.: "לעולם יהא רגיל למיחזי (נ"א: למיכל) בריש שתא קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי".
הגמרא הזו היא המקור למנהג שהובא בשולחן ערוך לאכול סימנים בראש השנה. מחלוקת הגרסאות בסוגיות (בכריתות ובהוריות) ובגמרא האם גורסים "למיחזי" (לראות) או "למיכל" (לאכול) גררה אחריה מחלוקת ראשונים האם צריך לאכול את הסימנים או שדי שיהיו מונחים על שולחנו ויראה אותם. אמירת ה"יהי רצון" אינה מוזכרת בגמרא כלל, וזהו מנהג מאוחר יותר מתקופת הגאונים.
הסימן עצמו תלוי במשמעות השם, כגון "סילקא" – שיסתלקו אויבינו וכדו'. מכח זה, אומר המגן אברהם, שאפשר לקחת לסימן כל מאכל ששמו מורה על עניינים כאלה, ואין זה מחויב שיהיה בלשון הקודש, אלא בכל מדינה כפי שרגילים לקרוא למאכל בני אותה המדינה. ה"פרי צדיק" מבאר ששם של דבר מורה על מהותו ושורשו, ומתוך שמו מסוגלים אנו לאחוז בנקודת הקודש שבו.
ה"שפת אמת" (תרל"ב) מבאר מה העניין בסימנים אלה, ומביא את דברי התיקוני זוהר: "כולהו צווחין בצלותין ביומי דכיפורי ככלבים הב הב לנו מזונא, סליחה וכפרה וחיי, כתבנו לחיים, ואינון עזי נפש כאינון פלחין כוכביא דעלמא דצווחי לגביה, ולית לון בשת אנפין".
כלומר, הימים הנוראים הם לא ימים של בקשות על צרכים פרטיים אלא ימים בהם אנו צריכים לעסוק אך ורק בהמלכתו של הקב"ה ולא בשום דבר אחר.
השפת אמת (תרנ"ג) מקשה שהרי חז"ל עצמם תיקנו לנו בתפילה את כל הבקשות הללו שהזכיר הזוהר, וביאר שהתרעומת היא על אלה שצווחים ככלבים "הב", ועיקר תפילתם היא שהם יקבלו את בקשותיהם. אבל עיקר הבקשה צריכה להיות להיפך – שכל הצרכים שלנו יהיו דבקים בשורש החיים ומתוך כך יושפע עלינו שפע רב.
בראש השנה הקב"ה מחלק חיים לכל ברואיו, וביום זה אנו צריכים לבקש את החיים הללו ולקחת אותם אך ורק על מנת להשתמש בהם לעבודת ה'. אנו רוצים מזוני ורוצים חיי ורוצים סליחה ומחילה, אבל בשביל שנוכל לעבוד על ידי כך את ה', ולא לתועלתנו האישית. אנו בעצם מבקשים מהקב"ה לחבר את חיינו, את מזונותינו ואת בנינו למקור הקדושה האלוקי, ומתוך כך ממילא יושפע עליהם שפע, אבל העיקר הוא בעצם הדבקות והחיבור של כל דבר אל שורשו. הרב קוק באורות הקודש אומר שבמדרגת הקודש אין מלחמה אפילו עם המידות הרעות ויש מקום להכל, אפילו לאהבה עצמית. הכל משמש לתכלית הבריאה ולגילוי שמו של הקב"ה בעולם.
באופן זה מבאר השפת אמת (תרל"ב) שנתקנו הסימנים. הסימנים מרמזים לנו שכל מה שיש בעולם הזה זה רק רמז וסימן להוציא מכל דבר את עניינו בעבודת ה'. הסימנים מרמזים שמאחורי כל תבשיל וכל ירק רמוז וטמון כח נסתר, כח של חיים שהוא המקיים ומחיה את אותו הדבר. הצרכים של העולם הזה הם רק לבושים לחיות הפנימית הטמונה בהם. לכן מתרעם הזוהר על מי שמתמקד בלבוש במקום להתמקד בחיות בעיצומו של ראש השנה, שהוא היום בו מופיעה ומושפעת החיות. אדם זה עוסק בלבוש בלבד, במקום בחיים עצמם שבתוך הלבושים.
וכפי רצונו של כל אחד וכוונתו בעבודת ה' כך גם נותנים לו. ויהי רצון שנזכה בראש השנה הזה לקבל שפע וחיות ממקור החיים לכל השנה כולה, במידה עצומה.