12
הוא הוסמך לרבנות כבר בגיל שלוש עשרה, ולמד בישיבה אצל רבי שלום שכנא מלובלין, שלאחר מכן היה חותנו. רבי משה איסרליש כיהן כראש ישיבה שהקים וכדיין בבית הדין בקרקוב, יחד עם גיסו רבי יוסף כ"ץ ורבי משה לנדאו.
בסמטת בית הכנסת, ליד בית דינו של הרמ"א, נעצרה בשעות הבוקר המוקדמות ביום חורפי אחד מרכבה, וממנה ירדו שני אנשים הדורים בלבושם ופנו הישר לבית הדין. מראה האורחים העיד בהם כי הם נשואי פנים, מכובדים ועשירים.
רבי משה סיים באותה שעה את שיעורו היומי בפני תלמידיו, והסב עם שני חבריו הדיינים בחדר בית הדין. תנור הלבנים הגדול שעמד בפינת החדר הפיץ סביבו חום נעים. שלושת הדיינים שקעו עד מהרה בשיחה של תורה, עד שייכנסו ראשוני המתדיינים לשטוח את טענותיהם בפניהם.
הדלת נפתחה ושמש בית הדין הודיע לרבנים כי שני אנשים מבקשים להתדיין מולם. שני הסוחרים הנכבדים נכנסו אל חדר בית הדין, ועמדו בהכנעה וביראת כבוד לפני הדיינים. "ובכן, ירצה התובע את טענותיו בפנינו!" אמר רבי משה.
פתח התובע ואמר: "אני וחברי שותפים מזה זמן רב בענייני מסחר. לאחרונה באנו ליריד שאמור היה להתקיים בקרקוב כדי להצטייד בסחורות שונות. בדרך נסיעתנו ירדנו מעל הכרכרה כדי לפוש מעט ליד מעיין מים בצד הדרך. לפני שהמשכנו בדרכנו, הוצאתי מארנקי סכום של אלף זהובים ומסרתי לידי חברי, כדי שישלם בכסף זה בעבור הסחורות שנקנה ביריד. בהגיענו העירה הזכרתי לחברי את עניין הכסף שמסרתי לו ליד המעיין, אולם לתדהמתי הוא הכחיש את העניין מכול וכול. בתחילה חשבתי שחברי חומד לצון, אולם כאשר נוכחתי לראות כי הוא מתעקש ועומד על כך שלא מסרתי לידו את הכסף, החלטתי להזמינו לדין תורה אצלכם".
"הבה נשמע מה בפי הנתבע", אמר רבי משה.
"נכון אומנם", אמר הנתבע, "כי אני וחברי שותפים במסחרנו, וכי נסענו ליריד בקרקוב. אולם בדבר השהייה ליד המעיין ובדבר הכסף שנמסר לידי, מוכרח אני לומר כי שקר דובר חברי. בכל דרכנו לכאן לא ירדנו לפוש בצד הדרך, ובכלל איני זוכר שראינו איזה שהוא מעיין בדרכנו, וגם חברי לא מסר לידי שום סכום כסף בדרך מסענו".
התחילו הדיינים לחקור את שני בעלי הדין חקירת שתי וערב, אבל לא יכלו להוציא מפיהם מי מהם משקר. כל אחד מבעלי הדין מוכן היה להישבע כי הצדק עמו.
דממה השתררה בחדר בית הדין. רבי משה איסרליש ישב על כיסאו כשהוא מהורהר ביותר. לפתע התנער, פנה אל הסוחר התובע ואמר: "טענתך היא כי בעת שמסרת לחברך את כספך שהיתם ליד מעיין מים. ובכן, הזדרז ולך אל המעיין ומלא צלוחית ממימיו. או אז, כאשר תחזור לכאן עם המים, אדע בבירור מי מכם דובר אמת..."
האיש מיהר לעשות כדברי רבי משה, ויצא מבית הדין לדרכו.
חלפה שעה ועוד שעה, ועדיין לא שב האיש עם המים מהמעיין. בינתיים המשיכו רבי משה וחבריו הדיינים לקבל את שאר בעלי הדין שבאו להתדיין לפניהם, בעוד הנתבע יושב בצד ומצפה לבואו של שותפו.
לפתע אמר רבי משה לנתבע כבדרך אגב: "מדוע משתהה חברך כל כך לבוא עם המים שביקשתי ממנו? האם המעיין רחוק כל כך?". בלי לחשוב השיב הנתבע: "אכן, רבי, המעיין די רחוק מהעיר!"
מיד הרגיש הנתבע כי נכשל בלשונו, הרי קודם לכן טען כי לא ראו כל מעיין בנסיעתם. רבי משה הבליע חיוך נסתר והביט בפני הנתבע כמבקש להבין את פשר הסתירה שבדבריו.
בקול מגמגם הוכרח הנתבע להודות כי שקר דיבר. הוא התרפס לפני הדיינים והודה כי יצרו הכשילו, וכי אכן זמם לגנוב את כספו של חברו.
כאשר חזר לבסוף התובע עם צלוחית המים הצלולים בידו, השתומם לראות את חברו מתייפח ואת כספו מונח לפניו.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com
מתוך העיתון בשבע.
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
איך נראית נקמה יהודית?
הלכות שטיפת כלים בשבת
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים
למה משווים את העצים לצדיקים?
למה ללמוד גמרא?
