משפטים התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
משפטים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

149

9 דק' קריאה

אשה - נשמה לאדם
בעל "אור החיים" הקדוש מבאר את פרשת עבד עברי בדרך רמז, והיא מלמדת את האדם לדבוק בחלק הרוחני שבו - היא הנשמה האלוקית, ולעזוב את החלק החומרי שבו - שהוא ה"עבד" האמור, וז"ל )שמות כא, ד(: "עוד נראה לפרש הפרשה בדרך רמז, כי תצוה התורה להאדם לשום לפניו בתמידות לכל הדברים האלה בין עיניו, והוא אומרו אשר תשים לפניהם, שישים תמיד האדם עניין זה לפניו והוא כי תקנה עבד עברי, הלא ידעת כי האדם נחלק לשנים, חלק א' רוחני והוא העיקר, וחלק ב' גשמי שברא ה' לנשמה לשמשה שבאמצעותה מקיים כמה מצות אשר צוה ה' ולו יקרא שם "עבד" כי אינו אלא שמש לנפש שבשבילו יקרא אדם, כמו שאמר הכתוב )להלן ל, לב( על בשר אדם לא וגו' שזה יגיד כי לא הבשר יקרא האדם". ועוד כותב הרב )שם(, וז"ל: "ואומר אם בעל אשה הוא, ויצאה אשתו עמו, כאן רמזה התורה סוד גדול, והוא כי יש לך אדם שקנה נשמתו באמצעות חוזק מעשים טובים ונעשה הוא בעלה של נשמה הקדושה, וצריך אתה לדעת מה שאמרו בספר הזוהר )ח"ג צא:( במה שאמר הכתוב )ויקרא כב, כז( שור או כשב או עז כי יולד וגו', כי הבהמות מעת לידתם קונים שכל שיש לשור, משא"כ האדם, כי כפי מעשיו זכה נותנים לו נפש זכה, נותנים לו נפש זכה יתיר וכו', זכה יתיר וכו', ע"כ הנה שבאמצעות מעשיו קונה הנשמה הקראת "אשה", עכ"ל

אהבתי את אדוני - תאוה לעבודת ה
' עוד כותב ה"אור החיים" הקדוש בדרך רמז על מה שאומר העבד )שמות כא, ה( "אהבתי את אדוני" וכו', וז"ל: "כאן הודיע הכתוב, עבודת העבד ישראל המתלהב לעבודת קונו, ואף אחר שאפסו כוחותיו מתאוה תאוה לעבוד האדון, וזהו אומרו 'אהבתי את אדוני, את אשתי, ואת בני', שהם הנשמה והמצוות שעושה בעולם הזה, ואינו רוצה לצאת מהעולם הזה לחפשי כמתים, וזה יורה על החשק והתאוה בהאדון, לאיש כזה מבטיח האדון כי לו יקרא עבד ה', וימלא תאוותו תאוות לבו נתת לו, אך לא עתה, כי עתה אין לו עוד בעולם אלא ועבדו לעולם - לעולם הבא יבחר בו ה' מהמלאכים להיות לו לעבד נאמן", עיי"ש באורך.

ואנשי קדש תהיון לי
כתוב בפרשה )שמות כב, ל( "ואנשי קודש תהיון לי", וסמיך ליה "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" - מכאן שצריך להיות מקודשים ופרושים להקב"ה, ולהזהר שלא להכניס לפה אוכל שיש בו אפילו ספק לגבי כשרותו, שאז הוא פוגם בציווי של "ואנשי קודש תהיון לי". ואדם שאוכל מאכל כשר ודאי, הקב"ה מחזיק אותו כודאי שלו, ואם הוא אוכל דבר שאינו כשר, הקב"ה אומר שאינו בגדר "תהיון לי" חלילה, וממילא גם כשאוכל דבר שהוא ספק כשר, הרי שהקב"ה מחזיק ממנו בספק "תהיון לי". וידוע, שהמתרחק מתאוותיו לשם שמים, יכול אפילו ב"שב ואל תעשה" להגיע למדרגות עצומות.

לפניהם - ולא לפני ערכאות
התורה מלמדת אותנו שכאשר אדם תובע את חברו, לא יתבע אותו אלא בפני בית דין הדן על פי דיני התורה בלבד, ולא בפני בתי משפט הדנים על פי חוקי הגויים. על הפסוק "אשר תשים לפניהם", כותב רש"י, וז"ל: "לפניהם - ולא לפני גוים, ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל, אל תביאהו בערכאות שלהם, שהמביא דיני ישראל לפני גוים מחלל את השם ומייקר שם עבודה זרה להחשיבה, שנאמר 'כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים', כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם", עכ"ל. כלומר, אפילו אם ידוע לו שהם דנים כמו דיני ישראל, בעצם ההליכה להשפט לפני ערכאות, יש איסור. וכתוב בשו"ע )חו"מ סי' כ"ו סעי' א'(: "אסור לדון בפני דייני עכו"ם ובערכאות שלהם פירוש: מושב הקבוע לשרים לדון בו אפילו בדין שדנים כדיני ישראל ואפילו נתרצו שני בעלי דינים לדון בפניהם אסור. וכל הבא לידון בפניהם הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבנו עליו השלום"

רווחי הדן בבית דין והפסדי הדן בערכאות
חייב כל אדם לדעת, שההליכה לערכאות אסורה, כפי שכתוב בשו"ע, ונחשב כמחרף ומגדף את תורת משה רח"ל. ובכל מקרה אין שום רווח בהליכה לערכאות, כי מה שעלול להרוויח לפעמים שלא על פי דיני התורה יהיה ממון גזול מבעליו. ומאידך, הרווח שמרוויח האדם - בתביעה שתובע את חברו בפני בית דין הדן על פי דיני תורה דוקא - הוא כפול ומכופל, גם רווח מיידי וגם רווח עתידי בטוח ויציב. הנה מי שהולך לדון בפני ערכאות חייב לשלם שכר טרחה לעורך דין )שגובים לרוב מחירים מפולפלים מאוד(, ואם יחייבו אותו הוא גם יחוייב בהוצאות משפט, ואם הוא יחליט לערער על פסק השופטים ישלם עוד הוצאות מרובות, ואם הוא יצטרך להגיע לבית הדין גבוה יותר )מה שהם קוראים "עליון"(, ההוצאות כפולות ומכופלות, ועכ"ז ספק אם יזכה, וגם אם יזכה, הרי שעל פי רוב, הוא יצטרך להחזיר לצד הנגדי סכומים ניכרים שאסור לו לקבל על פי ההלכה של התורה. מה שאין כן אם הולך לבית דין הדנים על פי דיני תורה, אם הוא באמת חייב - הרי שניצל מדיני שמים על ידי שמשלם את נזקיו בעולם הזה, והרווח שלו עצום לאין ערוך. ואם פסקו לטובתו, הרי שהוא יודע שכל אגורה שהוא מקבל, היא על פי דין התורה ומצפונו שקט ונקי. וגם אם הוא יודע שבית הדין טעו בפסקם, הרי שהקב"ה בעצמו מבטיח לו לשלם את כל הפסדיו מידו הרחבה והפתוחה, כך שבסופו של דבר הוא יצא נשכר בכפלי כפליים. ועוד אני רגיל לומר, שגם אם אדם יצא חייב מבית הדין, יצא משם בריקודים ובמחולות על כך שהוא מקיים את מצות ה', ויהיה בטוח שהקב"ה ינהג עמו במידה כנגד מידה, ולא יראה נזק והפסד כלל ועיקר.

בורר, בית דין, וערכאות
כמו שניתן לדון לפני בית דין הדנים על פי דין תורה, כך יכולים הניצים לגשת לפני בורר שיבחרו ויסכימו ביניהם, אלא שיש הבדל במידת בקיאותם בדיני התורה וההלכה הקשורה לממונות. כשלוקחים בורר, יכול הבורר להיות גם רועה בקר או עם הארץ פשוט, בתנאי שמסכמים אתו בפירוש שישפוט אותם לפי הבנת שכלו ולא יערב בזה רגשות בלבד )עיין לרמב"ן שמות כא, א ד"ה ולכך אמר(. ודנים הפוסקים האם יכול אדם לקבל עליו כבורר את אביו, יש אומרים שצריך להיות בין שלושה דוקא, ויש אומרים שיכול להיות בורר יחיד כשלושה, ואני רגיל לומר שלא להכנס למחלוקות ולא לערב בבוררות קרובים כלל ועיקר. ואמנם, כשבאים לדון לפני בית דין הדנים על פי דיני התורה, חייבים בית הדין לדעת את ההלכות ואת הדינים על בוריים. ובכל מקרה כתוב בשו"ע, שאם הנתבע הוא "אלם" כלומר שהוא אינו רוצה להגיע לבית הדין, יכולים בית הדין לתת היתר לתובע להזמין את הנתבע לערכאות.
הלכות ראש חודש - ספר הלכות חגים - שבת מברכין אדר א' - בשמחה
ערב ראש חודש
כד. יש נוהגים להתענות כל ערב ראש חודש ואפילו אם יחול ראש חודש ביום שישי. אולם אם יחול ערב ראש חודש בשבת, מקדימים לצום ביום חמישי ולא ביום שישי. \בא"ח ש"ש ויקרא ד\. אם יחול המולד בערב ראש חודש, מקדימים לצום יום לפניו.
כה. צריך לקבל את התענית במנחה לפני התענית. ויש אומרים, אם רגיל לצום כל ער"ח אין צריך לקבל מראש. ונוהגים לקבל.
כו. יש נוהגים לעשות לימוד בליל ערב ראש חודש. ולא יעשה תעניות ולימוד זה מי שחלש בטבעו או מי שלומד או מלמד לאחרים ויגרום ביטול תורה.
כז. נוהגים להדליק נרות לכבוד ראש חודש בליל ראש חודש ואף על פי שכתב ה"בן איש חי" שמי שנוהג להדליק שבעה נרות בליל שבת ידליק שישה נרות בליל ראש חודש וכדו'. עם כל זאת, כיום שלא משתמשים באור הנר, אפשר להדליק רק נר אחד לכבוד ר"ח
מהלכות ראש חודש
כח. ראש חודש הוא יום מיוחד לישראל וטוב לעשות סעודה בראש חודש וללבוש מלבוש או להוסיף מאכל מיוחד לכבוד ראש חודש. \בא"ח שם י\. ראש חודש הוא יום טוב לנשים. ונוהגות נשים לא לעשות בו מלאכה חוץ מאוכל נפש. \שו"ע תיז סע' א\.
כט. מצווה להשתדל לעלות לספר תורה בראש חודש ובלבד שלא יעשה מחלוקת עבור זה. \בא"ח שם כ\.
ל. אין להתענות בראש חודש. מי שצריך להתענות תענית חלום ישאל שאלת חכם.
לא. טוב לחשוש לסברת ספר חסידים ולא להסתפר או להתגלח בראש חודש ויש מקילים להתגלח בערב שבת, וכן נוהגים.
לב. יש מקפידים לא לקצוץ ציפורניים בראש חודש. ואין לחוש לכך כשהציפורניים עודפות על הבשר. \עיין בא"ח שם כא\.
לג. מי שרגיל להניח תפילין אחרי התפילה בלימוד וכדו' לא יעשה כן בר"ח אחרי מוסף. ובזמן שיתפלל מנחה יכול להניח תפילין של "שמושא רבא".
לד. בר"ח מתחילים תפילה כרגיל ומזכירים "יעלה ויבוא". לאחר החזרה בשחרית אומר החזן "יהי שם" וקוראים הלל בדילוג ולא מברכים עליו תחילה וסוף. לאחר ההלל קדיש "תתקבל" ויש מוסיפים "ואברהם זקן" וקוראים ארבעה בתורה, והרביעי אומר חצי קדיש וממשיכים "אשרי" עד אחרי "שיר של יום" ומחזירים ס"ת \ויש מחזירים אחרי הקריאה\ אומרים "חצי קדיש" חולצים תפילין ומתפללין מוסף של ראש חודש. אחרי החזרה אומרים "ברכי נפשי", קדיש "יהא שלמא", קטורת וכו'.
הלל
לה. אלו ימים שגומרים בהם את ההלל ומברכים בשם ומלכות: יום טוב ראשון של פסח, שבועות, שמונה ימים של סוכות, שמונה ימים של חנוכה. ובחוץ לארץ: שני ימים ראשונים של פסח, שני ימים של שבועות, תשעה ימים של סוכות ושמונה ימים של חנוכה. ובימים אלו אין גומרים את ההלל: ראש חודש, חול המועד פסח ושביעי של פסח, ויש נוהגים לומר הלל גם ביום העצמאות וביום ירושלים בלי ברכה וטוב לאומרו אחרי קדיש "תתקבל".
לו. נוהגים שלא לומר הלל בבית אבל בראש חודש, אך בחנוכה אומרים הלל גם בבית אבל. \בא"ח שם טו\.
לז. יש נוהגים לברך על ההלל "לקרוא את ההלל". וכן נוהגים הפוסקים כרמ"א. \שו"ע תכב סע' ב\.
לח. צריך לומר את ההלל בשמחה ובנחת, ולא במרוצה. בקריאת ההלל צריך לעמוד, ואפילו לסמוך עצמו על הכותל אסור, אלא אם כן הוא זקן או חולה או חלוש מאד מחמת איזה חולי. \בא"ח שם טו\.
לט. כשאומרים הלל שלם, ללא דילוג, עם ברכה תחילה וסוף אסור להפסיק בדיבור מתחילת הברכה הראשונה עד אחרי הברכה האחרונה. ואם נזדמן לו לענות על דבר שבקדושה בתוך ההלל, מותר לו להפסיק כמו בקריאת שמע \עיין שו"ע תפח סע' א\ דהיינו: אם שמע קדיש יענה: חמשה אמנים ראשונים של קדיש, ובאמירת "אמן יהא שמיה רבא" יאמר כל כ"ח תיבות עד "דאמירן בעלמא", אבל שאר אמנים של הקדיש או אמן של ברכות – לא יענה. אם שמע קדושה יענה: פסוק "קדוש קדוש קדוש", ופסוק "ברוך כבוד", אבל פסוק "ימלוך" יהרהר בלבו. אם שמע "ברכו" יענה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", הן ל"ברכו" שקודם "יוצר" או "עלינו לשבח", והן ל"ברכו" של עליית ספר תורה. אם הציבור אומר "מודים דרבנן" יענה רק ג' תיבות של "מודים אנחנו לך". ולא יענה אמן דברכות אפילו אמן ד"האל הקדוש" ואמן ד"שומע תפילה", וכ"ש שלא יענה "ברוך הוא וברוך שמו".
מ. לאחר שיענה קדיש, קדושה, "מודים" ו"ברכו", כנ"ל, לא ימשיך בקריאת ההלל אלא יחזור לראש הקטע, ובשעת הדחק יחזור לראש הפסוק. ובכל מקרה, ישתדל שהפסקתו לא תהיה באמצע הפסוק.
מא. בימים שלא אומרים הלל שלם אלא מדלגין חלק מהמזמורים למשל: ראש חודש לא מברכים על ההלל בתחילה ולא בסוף. לכן אם נזדמן לו דבר שבקדושה בתוך ההלל - יענה כדרכו. \עיין שו"ע תכב סע' ד\.
קריאת תורה בראש חודש מב. קורין ד' עולים בפרשת פינחס: כהן קורא עד "שנים ליום עולה תמיד", לוי חוזר פסוק "ואמרת להם" וקורא עד "בשמן כתית רביעית ההין", שלישי קורא עד "על עולת התמיד ונסכה", ורביעי קורא פרשת ראש חודש עד ונסכו.
מג. אחרי הקדיש חולצים תפילין ומתפללים מוסף. ולא חוזרים ומניחים תפילין אפילו לא בשעת לימוד תורה, אמנם מי שנוהג להניח במנחה תפילין של "שימושא רבא", יניחם גם בראש חודש. \עיין בא"ח שם יח ולעיל אות י\.
מד. כשראש חודש חל בשבת מתפללים ככל שבת, מוסיפים "יעלה ויבוא", מוציאים ב' ס"ת, הראשון לפרשת השבוע ובו שבעה עולים, והמפטיר קורא בספר השני מ"וביום השבת" בפרשת ראש חודש עד ונסכו. אחרי ההפטרה "השמים כסאי" ומתפללים מוסף. לאשכנזים ולספרדים אומר המשלים חצי קדיש אלא שלדעת המשנ"ב מניחים ס"ת שני ליד הראשון

פרו ורבו ישראל על ידה
סיפר הרב, שפעם באה ללשכה אשה עם בעלה, יש להם עשרה ילדים, היא רוצה עוד והבעל עושה בעיות, והביאה אותו לרב שישכנע אותו. אמר לו הרב: וכי אתה עושה כביסה? אתה סוחב את ההריון? אתה מאכיל ומנקה? הכול האשה, והיא צדקת ורוצה עוד ילדים, אתה מה לך לעכב? הפרנסה מאתו יתברך ויתעלה. לאחר דקה נכנס זוג צעיר ורענן, ולהם ילדה אחת קטנה ובפיהם בקשה מהרב, שלשניהם אין כוח ורוצים הם היתר לא ללדת. הרב מיהר לשלוח ולקרוא לאשה שזה עתה יצאה ואמר לה: ספרי להם למה את באת לכאן...

לפורטן אי-אפשר
סיפר הרב על הזמן שנתן שיעורים בבית הכנסת "טוויג", היה שם אדם אחד שהיה שואל שאלות שלא ממן העניין ומפריע בכל השיעורים. יום אחד אשתו, שישבה בעזרת הנשים, שמעה את מה שבעלה עושה בשיעור והכריחה אותו לנדור נדר, שלא ייכנס עוד לדברי הרב בשיעור. לאחר כמה שיעורים שישב בשקט לא יכול היה להתאפק, ובא לרב וביקש ממנו שיעשה לו התרת נדרים. הושיב הרב שלושה אנשים, ואמר לו: בכבוד, תפרט את הנדר. אמר אותו אדם לרב: אני לא יכול לפרט מה נדרתי. אמר לו הרב: אם אתה לא מפרט את הנדר, אז אי-אפשר לעשות התרת נדרים. לא הייתה לו ברירה ופירט לרב את הנדר... הרב חייך ואמר שהוא לא מתיר כזה נדר.

ואחריתו עדי אובד
סיפר הרב על שנות ילדותו, שבימי ראשון לא יכלו להסתובב בעיר העתיקה בחופשיות, מפני התהלוכות של המינים ימ"ש, שהיו שומרים את כל המתים שלהם לקוברם ביום ראשון. ואמר הרב, אצלנו יש עולם הבא, אז ממהרים לקבור את המת, להביאו לעולם הבא, אבל אצלם אין עולם הבא, רק עולם הזה יש להם, לכן הם משאירים את המת כמה ימים עד קבורתו.

כיצד מספידין
סיפר הרב, שפעם נאלץ להיות בהלוויה של אדם שהיה מנהל בית קולנוע רח"ל, מחטיא את הרבים. בכל אופן, הרב נמצא בהלוויה ומכבדים אותו להספיד את הנפטר, ומה יאמר על אדם כזה? הרב עלה והחל לתאר כמה מחלות וייסורים באו על המנוח, וכמה כסף הרבה היה לו, ובזבזו והוציאו כספים רבים להביא רופא מומחה פלוני, ועוד כספים רבים להביא תרופה פלונית וכו', והנה הכול לא הועיל עד שמת לדאבת לב. וזה מלמדנו שמה שיעזור לאדם, זה לא כסף ולא זהב, רק המצוות והמעשים הטובים שעושה אדם בעולם הזה, וסיים הרב את ההספד.
שבת שלום

לרפואת כל חולי ישראל וצה"ל ובתוכם רבקה בת טאוס.אילנה בת אסתר.עזיז בן גוהר. נעם אלעד דרור בן אביטה יוכבד רבקה. איתי אהרון בן אילנה. מרדכי חי בן ברכה יהודית יהודה יצחק בן איריס. יהונתן בן מלכה. שלמה בן לאה. שולמית בת צביה . שלום בן טאוס . מלכה רג'ינה חיה בת שמחה תמר ורות בנות אורנית ר' חנוך בן רבקה
לרפואת ר' חיים בן שמחה