^ 1.ראה בתחילת השיחה לפרשת תרומה תשע"ט
^ 2.מכילתא דר"י מסכתא דשירה פר' ז
^ 3.יתכן שהרמב"ן השתמש בביטוי זה בהשראת הפסוק "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ" ובהשראת המשפט המסיים את שירו הנשגב של ריה"ל 'ציון הלא תשאלי': "בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קַדְמַת נְעוּרָיִךְ ".
^ 4.עיין קהלת רבה פרשה ב' אות יג'
^ 5.סיפר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, שהיה יהודי שהגיע בקביעות לשיעור דף יומי ואף הקפיד "בקביעות" להרדם בו... פעם אחת שאל אותו המגיד שיעור מדוע הוא טורח לבוא לשיעור אם הוא נרדם בו בדרך קבע? ענה לו אותו יהודי שאולי הוא לא באמת לומד דף יומי, אך בנו הצעיר שמבחין כל ערב בהעדרו מהבית למען לימוד דף יומי, יודע שצריך לבקש לימוד תורה למרות שעייפים לאחר יום עבודה ארוך.
^ 6.יומא עז ע"א; שולחן ערוך או"ח תריג ה.
^ 7.עיין גם הסברו הנפלא על הפסוק "ויחן שם ישראל" בפרשת יתרו.
^ 8.שם בהמשך ובהערות
^ 9.בחסידות סלונים מחשיבים ביותר את ההתכנסות בליל שבת עד כדי מסירות נפש. הייתי מספר פעמים ב"שבת אחים" כזה. אך רציתי לראות גם איך כינוס כזה נערך ללא נוכחות של הרב'ה. באחת השבתות הייתי אצל אמא שלי ע"ה בבית אבות בבני ברק והלכתי לאחר הסעודה לקיבוץ בבית מדרש של סלונים. נכנסתי לקומה התחתונה בה שרר חושך מוחלט, כמאה חסידים יושבים באולם לאורם של שתי נרות ומנגנים את ניגוני הכיסופים הכבדים ביותר של חסידות סלונים. כל אחד מתכנס בפינתו, האחד רוכן על כסאו, השני נע הלוך וחזור באולם והשלישי נשען על הקיר. שרים מספר דקות והשירה גוועת ולאחר דקות נוספות גל השירה מתחדש. זו לא מחרזות ניגונים קבועה אלא שירה הבוקעת מהלב בשעה בה כולם מתכנסים במשכן מעט שלהם סביב קדושת השבת.
^ 10.רבי זושא זי"ע היה אומר על פרשתנו (זהב המנורה ויקהל) שיש כמה סוגי מקווה, הראשון מקווה רגיל והשני " כשמתחבר עם עדת ישראל " אז נטהר בטהרה גמורה...